זיגמונד פרויד: הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עריכה
הרחבה, עריכה
שורה 19:
* "סביר שמרכיב מדוכא ישאף להפגין את השפעתו במקום אחר, אך ישיג את מבוקשו רק במקרה שהתנאים מאפשרים לו זאת."
 
==אהבה ומיניות==
* "כמה נועז הוא זה המאמין כי [[אהבה|אוהבים]] אותו."
* "כמה [[אומץ|אמיץ]] נעשה אדם כאשר הוא בטוח בהיותו נאהב."
* "אנחנו אף פעם לא כל כך מיואשים ועצובים כמו כשאנחנו מאבדים אהבה."
* "ייתכן כי פרחי אהבתנו הנאים ביותר צומחים על קרקע תגובתנו כנגד האיבה החבויה בנו."
* "ככל שהתפתח היסוד של היות-אדם-מאוהב [=אהוב], כן גבר לחץ הדרישה לצמצם את האהבה כדי מעגל- יחסים של שניים [אחת עם אחד]." [עמ' 74]
* "הומוסקסואליות היא בוודאי לא יתרון, אבל היא לא דבר שיש להתבייש בו; היא אינה פשע או שפלות, לא ניתן לסווג אותה כמחלה, ואנו רואים בה וריאציה של הפונקציה המינית שנוצרה כתוצאה ממעצור בהתפתחות המינית. אנשים נכבדים ומוערכים בעת העתיקה ובעידן המודרני היו הומוסקסואלים, ובכללם כמה מגדולי האנושות (אפלטון, מיכלאנג'לו, לאונרדו דה וינצ'י). רדיפת הומוסקסואליות כאילו מדובר בפשע, היא חוסר צדק משווע ואכזריות לשמה."
 
==השאיפה לאושר==
שורה 46 ⟵ 48:
* "ה[[חלום]] הוא סיפוקה של התשוקה."
* "לפעמים סיגר הוא סתם סיגר."
* "ליישב בין חיי היצר (הסתמי) לבין תביעות העולם החיצון, כלומר לתווך בהצלחה בין המציאות הפנימית למציאות החיצונית."
* "אצל הנוירוטי ההדחקה מועדת להיכשל, היא בלתי יציבה ודורשת את החזרה עליה."
* "כאשר ההשראה לא באה אלי, אני יוצא ופוגש אותה בחצי הדרך."
שורה 74 ⟵ 77:
* "הערכתי המפוכחת את ה[[ציונות]] אינה מאפשרת לי להתגייס לעניינכם. כמובן שיש לי סימפטיה רבה לכל סוג של שאיפה חופשית ואני גאה באוניברסיטה שלנו ב[[ירושלים]], ובשגשוגם של יישובינו, אך מצד שני איני מאמין שפלשתינה תיהפך אי פעם למדינה יהודית ושהעולם הנוצרי והמוסלמי יהיה מוכן אי-פעם להשאיר את המקומות הקדושים בשליטתם של היהודים. נראה היה לי הגיוני יותר לכונן מולדת יהודית על קרקע שאין עליה מעמסה היסטורית, אך אני יודע שבגישה רציונלית מעין זו לא היה אפשר להלהיב את ההמונים ולהשיג את תמיכתם של העשירים. עלי גם להודות שהפנטיות התלושה מהמציאות של בני עמנו נושאת בחלק מהאשמה להתעוררות חוסר האמון של הערבים. ובפירוש אינני יכול לגייס כל סימפטיה לאותה קדושה מסולפת שבה לקחו קטע מחומת הורדוס והפכו אותו למקדש לאומי ושבגינה פגעו ב[[רגש]]ותיהם של המקומיים. ועתה שפוט אתה, האם עמדה כה ביקורתית כמו זו שלי הופכת אותי לאדם המתאים להופיע כמעודדו של עם המיטלטל בתקוות שווא." ~ מכתב לקרן היסוד
 
== מתוך כתביוספריו וכתביו==
[[קובץ:Gam zeh ya'avor (13550050113).jpg|שמאל|ממוזער|240 פיקסלים]]
=== תרבות בלא נחת ===
שורה 122 ⟵ 125:
* "ההמון הוא עדר צייתני, שלעולם אי-אפשר לו בלי אדון ומצווה. תאב מרות הוא עד כדי כך, שאינסטינקטיבית משעבד הוא עצמו לכל מי שממנה עצמו לאדון לו." [עמ' 28]
* "עם אבדן הזיקה למנהיג נעלמים גם כל הקישורים ההדדיים של היחידים בתוך ההמון, ואזי נהפך ההמון לאבק-אדם." [עמ' 41]
* "[[ילדות|ילד]] שצערו על אבדן חתולו הקטן מביאו לומר בפשטות, כי עכשיו הוא גופו החתלתול הוא, וכך זוחל הוא על ארבע, מסרב לאכול ליד השולחן וכד'." [עמ' 49]
* "ככל שהתפתח היסוד של היות-אדם-מאוהב [=אהוב], כן גבר לחץ הדרישה לצמצם את האהבה כדי מעגל-יחסים של שניים [אחת עם אחד]." [עמ' 74]
 
===משה האיש והדת המונותאיסטית===
שורה 138 ⟵ 140:
* "בעתיד הרוח היהודי לא אפקפק אף לרגע קל. אנו היהודים תמיד ידענו להעריך נכסי רוח. רעיונות לכדונו. בכוחם הגענו עד הלום."
* "ה[[שירה|משורר]] יוצר בשבילנו את האפשרות ליהנות, מכאן ואילך, מהזיותינו שלנו בעצמנו בלא מוסר־כליות ובלא בושה."
 
==מתוך מכתביו==
* "אני מתאר לעצמי עם אילו קשיים היה עלייך להתמודד כשכתבת לי את מכתבך, וכמה קל יותר זה היה יכול להיות עבורך לו נפגשת איתי פנים אל פנים." ~ מכתב ל[[W:לו אנדריאס־סלומה|לו אנדריאס־סלומה]]
* "כל אותו הזמן הייתי מדוכא ואילחשתי את עצמי באמצעות כתיבה, כתיבה, כתיבה." ~ מכתב ל[[W:שנדור פרנצי|שנדור פרנצי]]
* "אין ספק שהייתי מכותב תובעני. לקחתי את עצמי בידיים וריסנתי את הליבידו העודף שלי. לצערי הדבר עלה בידי במהירות רבה יחסית ועכשיו אינני תובעני עוד כלפיך ואין לך מה לחשוש מפניי." ~ מכתב ל[[קרל גוסטב יונג]]
* "עברה עלי תקופה קשה שהתבטאה במרירות כלפי עולם ומלואו, כזו המועצמת מתוקף החובה להיות מדי יום ביומו נחמד וסובלני." ~ מכתב ללו אנדריאה סלומון
 
==נאמר עליו==