הבדלים בין גרסאות בדף "טום קלנסי"

נוספו 339 בתים ,  לפני שנה
 
=== "כל הפחדים כולם" (1991) ===
* "כאשר מדובר באומה שמטרתם הנכספת של אויביה היא לא פחות מחיסולה הסופי, אין אמצעי התגוננות שאפשר לראות אותו כקיצוני."
* "תשמע, [[W:ג'ק ראיין|ג'ק]], ראינו את התיק שלך. גם הבוס ראה אותו. כמעט גרמתי לו לכבד אותך. שני עיטורי כוכב המודיעין, ה[[W:המרדף אחר אוקטובר האדום|עסק הזה עם הצוללת]], ובאלוהים, ה[[W:הקרדינל מהקרמלין|דבר הזה עם גרסימוב]]. שמעתי שמים שקטים חודרים עמוק, בחור אבל מעולם לא לעומק כזה. אין פלא שאל טרנט חושב שאתה פיקח כל־כך." ~ עמוד 22
* "האלוף [[W:אבי בן יעקב|אברהם בן-יעקב]] היה האדם המקביל בתפקידו לראיין ב'[[W:המוסד|מוסד]]', עוזר למנהל הסוכנות הישראלית למודיעין-חוץ. אבי, אחד השחקנים הרציניים במקצוע המודיעין, היה קצין בצבא קבע עד שנת 1968, [[W:חטיבת הצנחנים|צנחן]] בעל ניסיון רב במבצעים מיוחדים שאומן בידי [[W:רפי איתן|רפי איתן]] והובא לתוך החבורה. דרכו הצטלבה בזו של ראיין חצי-תריסר פעמים בשנים האחרונות, אבל תמיד בוושינגטון. ראיין חש יראת־כבוד רבה ביותר לבן-יעקב כמקצוען. הוא לא היה בטוח מה דעתו של אבי עליו. האלוף בן-יעקב היה מוצלח מאוד בהסתרת מחשבותיו ורגשותיו." ~ עמודים 92 - 93
* "לפי דברי ה־[[W:פיקוד הגנת האוויר והחלל של צפון אמריקה|NORAD]], [[W:פצצת מימן|מתקן גרעיני]] התפוצץ זה עתה ב[[W:דנבר|דנבר]]." ~ עמוד 647
* "'מה שאתה כמעט הנחת להם לעשות!' ראיין נעץ אצבע בחזהו של ה[[W:נשיא ארצות הברית|נשיא]]. 'אתה האיש שירד מהפסים! אתה האיש שהביא אותנו עד לסף - ועכשיו הסיבה האמיתית בגללה אתה מוכן לטבוח [[W:טהרן|עיר]] שלמה היא מפני שאתה מטורף מזעם, מפני שגאוותך נפגעה ואתה רוצה לגמול מידה כנגד מידה. אתה רוצה להראות להם שאיש אינו יכול להגיד לך מה לעשות! זו הסיבה, נכון? נכון?' פאולר החוויר. ראיין הנמיך את קולו. 'יש צורך בסיבה יותר טובה בכדי להרוג בני־אדם. אני יודע. אני הייתי חייב לעשות זאת. אני אכן הרגתי בני־אדם. אתה רוצה להאיש הזה ייהרג, אנחנו יכולים לעשות זאת, אבל אינני הולך לעזור לך להרוג עוד מאה אלף רק כדי לחסל את האיש שאותו אתה רוצה.' ראיין פסע לאחור. הוא הטיל את כרטיס הזיהוי שלו על השולחן ויצא מהחדר." ~ עמוד 793
* "'כ[[W:זאב|זאב]] על העדר'. בבואם לתאר [[מלחמת יום-הכיפורים|ההתקפה הסורית]] על [[W:רמת הגולן|רמת־הגולן]] הישראלית בשעה 14:00 בשת, ה־6 באוקטובר 1973, נזכרו רוב הפרשנים, אוטומטית, בשורה מפורסמת זו משירו של הלורד ביירון. אפשר גם להניח כי שורה זו בדיוק עלתה במחשבתם של אלה מהפקדים הסוריים שהיו בעלי נטייה ספרותית, כאשר ליטשו את הפרטים האחרונים בתוכניות המבצעיות העתידות להעמיד מול הישראלים טנקים ותותחים במספר רב יותר מזה שמפקדי השריון המהוללים של [[אדולף היטלר|היטלר]] היו מסוגלים לחלום עליו. אבל הכבשים שאותן מצא הצבא הסורי באותו יום באוקטובר היו דומות יותר לאיילים גדולי־קרניים בייחום הסתיו מאשר לכבשים המבויתות אותן ניתן למצוא בשירה הפסטורלית. שתי החטיבות הישראליות שנמצאו בגולן, נחותות מהסורים מבחינה מספרית בשיעור של אחת מול תשע, היו עוצבות עילית." ~ על קרבות הבלימה ב[[מלחמת יום-הכיפורים]], עמוד 11
* "[[W:חטיבה 7|חטיבה שבע]] החזיקה בצפון־הגולן וכמעט לא נהדפה לאחור, בהקימה [[W:קרב עמק הבכא|מערכת־הגנה]] שהיוותה איזון עדין בין נוקשות וגמישות. מוצבים בודדים נאחזו בקרקע בעיקשות, כשהם מתעלים את החדירות הסוריות לתוך מעברי־הרים סלעיים, שבהם יכלו לפגוע בהן קבוצות ניידות של טנקים ישראלים שהמתינו מאחורי הקו הסגול. כאשר החלו התגבורות להגיע ביום השני, עדיין שלטו הישראלים במצב - בקושי. בסוף היום הרביעי, היה צבא הטנקים הסורי שהסתער על חטיבה שבע מוטל לפניה כחורבה מעלה-עשן." ~ על קרבות הבלימה ב[[מלחמת יום-הכיפורים]], עמוד 11
* "[[W:חטיבה 188|חטיבת 'ברק']] החזיקה בדרום-הרמה והיתה בת-מזל פחות. כאן היו פני הקרקע מתאימים פחות פחות להגנה, ונראה שכאן גם היתה המנהיגות הקרבית הסורית טובה יותר. בתוך שעות נשברה חטיבת 'ברק' לכמה חלקים. אף-על-פי שבהמשך הלחימה התברר שכל אחד מהחלקים הללו היה מסוכן לסורים כקן של צפעונים, מיהרו ראשי-החץ הסוריים לנצל את הפערים ולדהור לעבר יעדם האסטרטגי, הכנרת. המצב שהתפתח בשלושים ושש שעות היה , כפי שהתברר, המבחן החמור ביותר לכוחה הצבאי של ישראל מאז [[W:מלחמת השחרור|1948]]." ~ על קרבות הבלימה ב[[מלחמת יום-הכיפורים]], עמוד 12
* "כוחות תגבורת החלו להגיע ביום השני. את אלה היה צריך לזרוק לאזור הלחימה טיפין־טיפין - לסתום חורים, לחסום כבישים, אפילו לצרף זו לזו יחידות שנשברו בלחץ הקרב הנואש ואשר, לראשונה בתולדותיה של מדינת ישראל, נטשו את שדה־הקרב לפני הערבים המתקדמים. רק ביום השלישי היו הישראלים מסוגלים לרכז את אגרוף השריון שלהם, לאגוף, ואחר־כך למחוץ, את החדירות הסוריות העמוקות. ה[[W:קרבות הבלימה והתקפת הנגד הישראלית ברמת הגולן|מעבר לפעולות התקפיות]] בא ללא פסק־זמן. הסורים נזרקו לאחור לעבר בירתם בהתקפת־נגד נזעמת, ונטשו שדה־קרב זרוע טנקים שרופים ובני־אדם מרוסקים. בסוף אותו יום שמעו חיילי חטיבות 'ברק' ושבע במכשירי הרדיו שלהם שדר שהועבר מ[[רפאל איתן|הפיקוד העליון]] של צבא ההגנה לישראל: 'אתם הצלתם את עם ישראל'. ואכן, את זאת עשו." ~ על קרבות הבלימה ב[[מלחמת יום-הכיפורים]], עמוד 12
* "אבל מחוץ לישראל, פרט לאותם בתי-ספר שבהם לומדים את אומנות המלחמה, קרה דבר מוזר: קרב הגבורה הזה נשכח. כמו ב[[מלחמת ששת הימים]] של שנת 1967, המבצעים המהירים יותר שנערכו ב[[W:חצי האי סיני|סיני]] היו אלה שעוררו את התרגשותו והערצתו של העולם: [[W:מבצע אבירי לב|צליחת תעלת סואץ]], ה[[W:קרב החווה הסינית|קרב בחווה 'הסינית']], [[W:כיתור הארמייה השלישית של מצרים|כיתור הארמייה השלישית המצרית]] - זאת למרות ההשלכות המפחידות של הלחימה ברמת־הגולן, שהיתה קרובה הרבה יותר לבית. עם זאת, חיילי שתי החטיבות הללו שנותרו בחיים ידעו מה היה טיבו של המעשה שעשו, וקציניהן יכלו ליהנות מהידיעה כי בין חיילים מקצועיים, המכירים את מידת המיומנות ואומץ־הלב הכרוכה בעמידה כזאת, ייזכר קרב הגולן שלהם בשורה אחת עם קרבות ה[[W:קרב תרמופילאי|תרמופילים]], [[W:הקרב על הבליטה|בסטון]] וגלוסטר היל." ~ על קרבות הבלימה ב[[מלחמת יום-הכיפורים]], עמוד 12
* "עבדתי [[ישראל|אתם]] פעם או פעמיים - טוב, יותר מזה, [[W:ג'ק ראיין|דוק]], בעיקר ב[[W:לבנון|לבנון]]. [[W:המוסד|אנשי המודיעין]] שלהם מקצוענים אמיתיים, ממזרים מנופחים, יהירים, אבל לאלה שפגשתי היו סיבות טובות להיות מנופחים. מנטליות של מבצר, משהו כמו - מנטליות של אנחנו-מול-הם, אתה מבין? אפשר להבין את זה." ~ [[W:ג'ון קלארק|קלארק]] מתאר את אנשי הביון הישראלים, עמוד 144