עשו (ספר): הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עריכה
הגהה
שורה 10:
* "'שלחני כי עלה השחר', אומר לי הרגע הזה. מבקש הוא שאכתוב כדי שהוא יוכל לחלוף." ~ עמוד 330
* "תוך ארבע שנים ילדה ארבע בנות ואחר־כך עמדה מִלֶדֶת." ~ עמוד 349
* "'ואני בטוח,' התיישב, וקולו התעבה פתאום והתלחלח, 'שכל פעם שלאה מתעוררת לכמה דקות, על זה היא חושבת, על זה שאני עודדתי אותו שילך לשם, ששם יעשו ממנו בן־אדם. אתה רצית שהוא ימות, היא בטח אומרת שם בחושך, עוד שהיה קטן רבת אתו ולא רצית אותו. אבל דווקא אז, שהיה רץ ומתאמן בשדות בשביל הכושר, פתאום גם התחיל לעזור לי במאפייה, והתחלנו להתקרב אחד אל השני. הוא התחיל להבין את העבודה שלי, ואני את החיים שלו, והפסקתי להציק לו. ואחר־כך, בצבא, גם הייתי גאה בו מאוד, שהוא עומד בזה, שהוא מצליח, שמעריכים אותו שם. וגם בכפר, כשהוא היה בא, עם הכומתה השחורה של הסיירת והכנפיים הקטנות על החזה, אנשים התחילו להגיד יפה שלום, מה נשמע עם הבן, וכל זה. ופתאום הוא מופיע באמצע הלילה, כולו מלא גשם. נתתי להם לחם טרי וקפה, וחתכתי עגבניות וגבינה צהובה ונקניק. מהר־מהר עשיתי כמה ביציות בתבנית עם הלחם, ולאה קמה מהמיטה ורצה והכינה להם סנדוויצ'ים ושוקולדה וקלמנטינות לדרך. אמרתי לו, חכה רגע, בנימין, אני אעיר את המחלק, שיקח אתכם עם המשאית־לחם עד לתוך הוואדי. אבל הוא לא הסכים. גם זה שבאו הנה זה לא בסדר. אם תופסים אותם מסבנים, ישר הם עפים מהסיירת. יצאו מכאן והלכו למצוא בחושך איזה נון־צדיק בוואדי של סינדיאנה. אנחנו היינו גונבים שם תאנים ומשמשים שהיינוכשהיינו ילדים, והם קוראים לזה נון־צדיק. ואני הסכלתיהסתכלתי עליו כשיצא מהחצר, וחשבתי שאולי בכל־זאת הוא יחזור בסוף אל המאפייה. לא אמרתי כלום, רק הלב שלי רעד. אולי היינו יכולים להיות חברים בסוף, ואולי לא, עכשיו כבר אי־אפשר לדעת." ~ עמודים 239 - 240
* "הביאה אתה בחור שהקיבוץ חקוק בפניו ככתובת קעקע. צולע מעט, ממושקף, קשיש ממנה בשלוש־ארבע שנים ונמוך ממנה בשניים־שלושה סנטימטרים." ~ תיאור דמותו של שלו עצמו המופיע לקראת סופו של הספר, כחברו של בנימין מן ה[[W:יחידות מובחרות בצה"ל|סיירת]] אשר הינו בן זוגה של רומי, אחייניתו של המספר, המתלווה אליה בעת שהיא מבקרת את דודה בארצות הברית, עמודים 362 - 363