הבדלים בין גרסאות בדף "יגאל אלון"

נוספו 1,118 בתים ,  לפני חודשיים
←‏מתוך דבריו: "פורנוגרפיה ופסולת גרידא אינן חדלות להיות מה שהן גם כאשר מעטפים אותן באיצטלה של אמנות ותרבות"
(←‏מתוך דבריו: חשיבות רכישתן של הלשון והתרבות הערבית על ידי תלמידים יהודים)
(←‏מתוך דבריו: "פורנוגרפיה ופסולת גרידא אינן חדלות להיות מה שהן גם כאשר מעטפים אותן באיצטלה של אמנות ותרבות")
* "אחרי מלחמת ששת הימים נקבעה אחת ולתמיד בתודעתם של היהודים, ומה שחשוב ביותר: בתת־תודעתם, הוודאות שמדינת ישראל היא מעתה לא רק עובדה, אלא עובדה קיימת עד עולם". ~ נאום בכנסת, 24 במרץ 1969.{{הערה|אודי מנור, '''יגאל אלון – ביוגרפיה פוליטית''', עמ' 215.}}
* "מדינת ישראל מעולם לא היתה מטרה לעצמה, אלא אמצעי להבטחת קיומו של העם" ~ נאום בכנסת, 24 במרץ 1969.{{הערה|אודי מנור, '''יגאל אלון – ביוגרפיה פוליטית''', עמ' 216.}}
* "פורנוגרפיה ופסולת גרידא אינן חדלות להיות מה שהן גם כאשר מעטפים אותן באיצטלה של אמנות ותרבות. השאלה היא: מי יקבע מהי פסולת? הממשלה? העיריות? הסוכנות היהודית?... אני מתנגד לשימוש בשוט התקציבי להכתבה צנזורלית, החורגת מזו שאושרה בחוק... הדמוקרטיה, כשיטת ממשל, נוטלת על עצמה – מדעת – סיכונים רבים. החופש הרפרטוארי הוא אחד מהם; חלילה לה [לממשלה] להפעיל את השוט התקציבי לסכירת הפיות או להכתבת הטעם, גם כאשר אין זה לטעמה. לצערי, אינני רואה דרך אחרת לגבור על חולשתה זו של הדמוקרטיה, חולשה שהיא גם מקור כוחה". ~ מכתב תשובה לחיים בסוק (מפד"ל), סגן ראש עיריית תל אביב, 15 בפברואר 1970.{{הערה|אודי מנור, '''יגאל אלון – ביוגרפיה פוליטית''', עמ' 234.}}
* "כבעבר כן גם כיום, שאיפתנו היא לגדל דור שוחר שלום, תאב דעת ויצירה... דור אשר שום דבר אנושי אינו זר לו, אך הוא זר לכל דבר בלתי אנושי; דור האמון על מיטב ערכי החברה והאדם, אשר לא השנאה אל האויב היא מקור גבורתו, במלחמה הכפויה עלינו, כי אם אהבת החיים והזדהותו ללא־שיור עם עמו וארצו, היא אשר מדרבנת אותו להיחלץ להגנתם; דור אשר מדעת ושלא מדעת חי חיים ציוניים שלמים, מזדהה עם אחיו בתפוצות ומזוהה במעשיו וביצירתו עם בוני היישוב, הוגיו ולוחמיו". ~ נאום ראשון בכנסת כשר החינוך, 15 ביוני 1970.{{הערה|שם=מנור 229–231|אודי מנור, '''יגאל אלון – ביוגרפיה פוליטית''', עמ' 229–231.}}
* "למותר להדגיש חשיבות רכישתן של הלשון והתרבות הערבית על ידי תלמידים יהודים, הן בשל הנכסים הצרורים בהן והן כגשר להידברות בין עמים מסוכסכים, החיים באזור אחד וסופם להגיע – כפי שאני מאמין – לשכנות טובה". ~ נאום ראשון בכנסת כשר החינוך, 15 ביוני 1970.{{הערה|שם=מנור 229–231}}