מגפה: הבדלים בין גרסאות בדף
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עריכה |
←מקורות יהודים: הרחבה |
||
שורה 8:
==מקורות יהודים==
* "תנו רבנן: מגיפת דֶבֶר בעיר - כנס רגליך! [כלומר, מעט ביציאה מן הבית].{{ש}} שנאמר: "ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר"{{פסוק|(שמות|יב|כב|קצר=כן}},{{ש}} ואומר: "לך עמי בא בחדריך וסגור דלתיך בעדך [חבי כמעט רגע עד יעבור זעם]" {{פסוק|ישעיהו|כו|כ|קצר=כן}}, {{ש}}ואומר: "מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה [גם בחור גם בתולה יונק עם איש שיבה] {{פסוק|דברים|לב|כה|קצר=כן}}. {{ש}}{{ש}}יש מקום לשאול- ואם תאמר: דברים אלה אמורים "שלא ייצא"- דווקא בלילה, כאשר המשחית בעיר? אבל ביום — לא? תא שמע [בוא ולמד] ממה שנאמר בכתוב: "לך עמי בא בחדריך וסגור דלתך".{{ש}}ואם תאמר: דברים אלה אמורים דווקא במקום שאין אימה מבפנים, ולכן ראוי להתחבא בבית. אבל, במקום שיש אימה מבפנים, אולי עדיף שהאדם ייצא ויישב בין אנשים בחברה? על כן תא שמע [בוא ולמד] מן הכתוב: "מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה" לומר: אף על פי ש-"מחדרים אימה" - מכל מקום "מחוץ תשכל חרב" - ומוטב להישאר בבית!{{ש}}{{ש}}ומסופר: רבא בעידן רתחא הוי סכר כוי [בזמן דבר, היה סוגר את חלונות ביתו] דכתיב [שנאמר]: "כי עלה מוות בחלונינו" {{פסוק|ירמיה|ט|כ|קצר=כן}}. {{בבלי|בבא קמא|ס|ב}}, על פי ביאור {{ו|תלמוד שטיינזלץ|תלמוד שטיינזלץ}}
* כתב רמ"א בטור יורה דעה סימן קי"ו שיש לברוח מהעיר כשדבר בעיר, ויש לצאת מן העיר בתחילת הדבר, ולא בסופו. וכל אלו הדברים משום סכנה, ושומר נפשו ירחק מהם, עד כאן, וכן נוהגין העולם:
* ואני תמה אודות מכת אבעבועות קטנות ההולכת בין התינוקות הנקרא בלאטר"ן בל"א בר מינן, למה אין נזהרין להבריח התינוקות ולצאתם מן העיר! ובוודאי עתידים האבות ליתן דין על מיתות יונקי שדים שלא חטאו וגמולי חלב שלא פשעו שמתו בחולי זה, ולא חשו אביהם להבריחם. על כן, כל איש ירא אלהים יהיה ירא וחרד על כל צרה שלא תבוא. ~ {{ו|של"ה|ספר שני לוחות הברית}} ([https://www.sefaria.org.il/Shenei_Luchot_HaBerit%2C_Shaar_HaOtiyot%2C_Derech_Eretz?lang=he שער האותיות, דל"ת, דרך ארץ])
* "כתבו הגדולים שכש{{ו|אבעבועות שחורות|אבעבועות שקורין פקי"ן}} פורחים בתינוקות ומתים – יש לגזור תענית. וכל אחד מחוייב להרחיק מן העיר בניו ובנותיו הקטנים, ואם לא עשה כן – הרי זה מתחייב בנפשם.{{ש}} ובגמרא איתא [כתוב]: דֶבֶר בעיר – כנס רגליך (בבא קמא ס ב). אך האבעבועות הוי {{ו|מחלה מידבקת|מחלה מתדבקת}}, ולכן החיוב להרחיקם מן העיר.{{ש}}ועכשיו - אין זה מצוי, כי זה כמאה וחמשים שנים המציאו הרופאים להעמיד לכל קטן וקטנה בני שנה או יותר {{ו|אבעבועות הפרות|קו"י פאקי"ן}}, ועל ידי זה נמלטים ממחלה זו כידוע. ועכשיו, שכיחי בילדים מחלה שקורין {{ו|דיפתריה|דיפטערי"ט}}, והוא מין אסכרה שמחניק הגרון. ונראה לי שאם חלילה המחלה מתרבה בעיר – יש לגזור תענית. {{ו|ערוך השולחן}}, אורח חיים, [https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%97%D7%9F_%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%AA%D7%A7%D7%A2%D7%95#.D7.A1.D7.99.D7.9E.D7.9F_.D7.AA.D7.A7.D7.A2.D7.95_.D7.A1.D7.A2.D7.99.D7.A3_.D7.99.D7.91 סימן תקעו סעיף יב]
* "ויעתר ה' לארץ ותעצר המגפה מעל ישראל - וקביל ה' צלות דיירי ארעא (= וקיבל ה' את תפילות תושבי הארץ).{{ש}}וב{{ו|מדרש|דרש}}: כל האלפים האלה שנפלו בימי דוד, לא נפלו אלא על-ידי שלא תבעו {{ו|בית המקדש}}. והרי דברים {{ו|קל וחומר}}: ומה אם אלו שלא היה בימיהם ולא חרב בימיהם, נפלו על שלא תבעו אותו- אנו, שהיה בימינו וחרב בימינו - על אחת כמה וכמה! לפיכך, התקינו זקנים ונביאים ליטע בפיהם של ישראל להיות מתפללים שלושה פעמים בכל יום: "השב שכינתך ומלכותך לציון וסדר עבודתך לירושלם". אכי"ר סלה:" ~ {{ו|רד"ק}}. על {{פסוק|שמואל ב|כד|כה}}, על-פי {{ו|מדרש תהילים}}. [https://www.sefaria.org.il/Midrash_Tehillim.17?lang=he יז]
| |||