זן ואמנות אחזקת האופנוע

זן ואמנות אחזקת האופנוע (באנגלית: Zen and the Art of Motorcycle Maintenance) הוא ספר מסע פילוסופי שנכתב על ידי רוברט מ. פירסיג ופורסם בשנת 1974.

---

• "אנו רוצים להעביר טוב את הזמן, אך שמים אנו את הדגש ב'טוב' ולא ב'זמן', ובשנותך כך את הדגש, משתנה הגישה כולה."
• "בנסיעה על אופנוע רואה אתה דברים בצורה שונה לגמרי משניתן לראותם בכל דרך אחרת. כשאתה במכונית, מצוי אתה כל הזמן בתוך תא, ומאחר שאתה מורגל בכך, אינך תופס שמה שרואה אתה מבעד לשמשה אינו אלא עוד ממראותיה של הטלוויזיה. אתה צופה פסיבי, בעוד הכל נע מולך בחדגוניות, כשהוא נתון במסגרת. בנסיעה על אופנוע נעלמת המסגרת. אתה נמצא במגע הדוק עם הכל. אתה בתוך המתרחש, ולא עוד צופה בו בלבד; ותחושת הנוכחות היא מהממת."
• "אם אינך מחובבי הצעקות, אינך קושר שיחות ממושכות בעת נסיעה על אופנוע. במקום זאת מקדיש אתה את הזמן לקליטת דברים ולהרהור עליהם. אתה מהרהר על מראות וקולות, על גון מזג האוויר ועל דברים העולים בזכרון, על כלי הרכב שלך ועל הנוף הכפרי שאתה נמצא בו; אתה חושב על הדברים ממושכות, מתוך פנאי רב, בלי להיחפז ובלי להרגיש שאתה מאבד מזמנך."
• "אנו כה ממהרים רוב הזמן, עד כי אף פעם אין לנו הזדמנויות רבות לשוחח. התוצאה היא סוג של רדידות אין-סופית הנמשכת מיום אל משנהו, איזו חדגוניות המותירה את האדם תוהה כעבור שנים מה עלה לו לזמן, ומסבה לו צער על כי הכול חלף."
• "'מה חדש?' היא שאלה נצחית מעניינת ומרחיבת אופקים, אך אם רק היא הנשאלת, התוצאה היא מצעד אין סופי של פרטי יום-יום ואופנה, שהם סחופת המחר. במקום זאת חפץ אני להתעניין בשאלה 'מהו הטוב ביותר?', שאלה החותכת לעומק ולא לרוחב, שאלה שהתשובות לה מסוגלות להניע את הסחופת במורד הזרם."
• "הבודהא, האלוהות, שוכן בנוחות לא פחותה במעגליו של מחשב ספרתי או בגלגלי השיניים של ממסרת האופנוע מבפסגת הר או בעלי כותרתו של פרח. לחשוב אחרת פירושו להשפיל את הבודהא - ובכך משפיל אתה את עצמך."
• "מהירות כשלעצמה היא גישה מרעילה האופיינית למאה העשרים. כשרצונך לזרז משהו, פירושו שהדבר כבר לא אכפת לך, וכי רצונך לעבור ולעסוק בדברים אחרים."
• "אם אינך יודע לשמור על הגבול, מוצא אתה את עצמך לפתע כועס, בלי לדעת מדוע."
• "כאשר החשיבה האנאליטית - הסכין - פועלת לניתוח החוויה, משהו תמיד נרצח תוך כדי. דבר זה מובן היטב, לפחות בתחום האמנות. בזכרון עולה חווייתו של מרק טוויין, שאחרי שהשתלט על הידיעה האנאליסטית הנדרשת כדי לנווט בנהר המיסורי, גילה שהנהר איבד את חינו. משהו באמת תמיד נרצח; אולם מה שהאמנות מרגישה בו פחות - משהו תמיד גם נוצר; ובמקום להתרכז רק במה שקיפד את חייו, יש חשיבות גם לראות את מה שנוצר, ולהבין את התהליך כמעין המשכיות של מוות ולידה, המשכיות שכשלעצמה אינה טובה, אף לא רעה, אלא פשוט הוׂוָה."
• "תעלומה; אתה תמיד מוקף בשכמותן. אולם אם תנסה לפתור את כולן, לא תסיים לעולם את תיקון רכבך."
• "בארץ הגבהים של הרוח על האדם להיות מכוונן לאוויר הדליל של אי הוודאות ולגודלן הכביר של השאלות הנשאלות, וכן לתשובות המוצעות לשאלות אלה."
• "יש לי בבית חוברת-הוראות היכולה לפתוח אופקים לשכלול הכתיבה הטכנית. היא מתחילה במילים אלה: 'מלאכת ההרכבה של אופניים יאפאניים מחייבת שלוות נפש רבה'."
• "מה שלקוי בטכנולוגיה הוא שאין היא מחוברת די צורכה עם עניינים שברוח ושבלב. וכך עושה היא, לגמרי באקראי, דברים שיש בהם משום אטימות וכיעור - ונשנאת משום כך."
• "סבור אני שהמטאפיסיקה היא דבר טוב, אם יש בה כדי לשפר את חיי היום-יום; ולא, מוטב לשכוח ממנה."
• "שלוות נפש אינה עניין שולי בעבודה טכנית; היא עיקרה של עבודה זו. מה שמחולל אותה היא עבודה טובה, ומה שמערער אותה היא עבודה גרועה."
• "האופנוע האמיתי שאתה עובד עליו הוא אתה בעצמך. המכונה, שדומה כי היא 'מחוץ לך', והאישיות הנמצאת 'בפנימיותך', אינם שני דברים נפרדים; יחדיו הם צומחים לקראת ה'איכות', ויחדיו הם מתרחקים ממנה."
• "אין קץ למבחנים, כמובן. סבל ופגעים עלולים תמיד לקרות כל עוד חיים אנשים, אך יש בי הרגשה עכשיו, שלא היתה בי קודם לכן, - ואין זו הרגשה שטחית, אלא כזו המחלחלת לעומק: ניצחנו! עכשיו יהא טוב יותר; דברים כאלה אפשר לחוש."