זן ואמנות אחזקת האופנוע: הבדלים בין גרסאות בדף
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עריכה |
מ הגהה |
||
שורה 1:
'''[[w:זן ואמנות אחזקת האופנוע|זן ואמנות אחזקת האופנוע]]''' (באנגלית: '''Zen and the Art of Motorcycle Maintenance''') הוא ספר מסע [[פילוסופיה|פילוסופי]] שנכתב על ידי [[w:רוברט מ. פירסיג|רוברט מ. פירסיג]] ופורסם בשנת 1974.
{{מפריד}}
* "אנו רוצים להעביר טוב את
* "אדם אינו יכול להיות מודע לכך שהוא רואה [[עץ]] אלא אחרי שראה אותו
* "הממשות היא תמיד רגע הראייה שלפני הפעלת האינטלקט. אין כל ממשות אחרת."
* "הם טעו בכך שחשבו שאישיות היא סוג מסוים של רכוש, כמו חליפה שמישהו לובש. אולם מה קיים מלבד האישיות?"
* "על הרים יש לטפס מתוך מאמץ קטן ככל שאפשר, ובלי התלהבות יתרה. האמת שעל טבעך העצמי להכתיב לך את הקצב. אם אתה נעשה קצר רוח הגבר את הקצב, אם אתה נעשה קצר נשימה, האט. יש להעפיל בהר מתוך איזון בין קוצר רוח לקוצר נשימה. אז, כאשר הינך מקדים לחשוב על הדברים, מפסיקים צעדיך מלהיות אמצעים להשגת המטרה, וכל אחד מהם נעשה למאורע בפני עצמו. מעלה זה – יש לו קצוות משוננים, סלע זה – אוחז בהר בצורה רופפת. אלה דברים שתמיד יש להבחין בהם. חיים הנחיים רק למען מטרה עתידה, הם חיים רדודים. צלעות ההר הן המזינות את החיים, ולא
* "בנסיעה על אופנוע רואה אתה דברים בצורה שונה לגמרי משניתן לראותם בכל דרך אחרת. כשאתה במכונית, מצוי אתה כל הזמן בתוך תא, ומאחר שאתה מורגל בכך, אינך תופס שמה שרואה אתה מבעד לשמשה אינו אלא עוד ממראותיה של הטלוויזיה. אתה צופה פסיבי, בעוד
* "אם אינך מחובבי הצעקות, אינך קושר שיחות ממושכות בעת נסיעה על אופנוע. במקום זאת מקדיש אתה את הזמן לקליטת דברים ולהרהור עליהם. אתה מהרהר על מראות וקולות, על גון מזג האוויר ועל דברים העולים ב[[
* "אנו כה ממהרים רוב הזמן, עד כי אף פעם אין לנו הזדמנויות רבות לשוחח. התוצאה היא סוג של רדידות אין־סופית הנמשכת מיום אל משנהו, איזו חדגוניות המותירה את האדם תוהה כעבור שנים מה עלה לו לזמן, ומסבה לו צער על כי הכול חלף."
* "'מה חדש?' היא שאלה נצחית מעניינת ומרחיבת אופקים, אך אם רק היא הנשאלת, התוצאה היא מצעד אין סופי של פרטי
* "ה[[בודהא]], האלוהות, שוכן בנוחות לא פחותה במעגליו של [[מחשב]] ספרתי או בגלגלי השיניים של ממסרת האופנוע מבפסגת הר או בעלי כותרתו של פרח. לחשוב אחרת פירושו להשפיל את הבודהא
* "מהירות כשלעצמה היא גישה מרעילה האופיינית למאה העשרים. כשרצונך לזרז משהו, פירושו שהדבר כבר לא אכפת לך, וכי רצונך לעבור ולעסוק בדברים אחרים."
* "אם אינך יודע לשמור על הגבול, מוצא אתה את עצמך לפתע [[כעס|כועס]], בלי לדעת מדוע."
* "כאשר החשיבה
* "תעלומה; אתה תמיד מוקף בשכמותן. אולם אם תנסה לפתור את כולן, לא תסיים לעולם את תיקון רכבך."
* "בארץ הגבהים של הרוח על ה[[אדם]] להיות מכוונן לאוויר הדליל של אי הוודאות ולגודלן הכביר של השאלות הנשאלות, וכן לתשובות המוצעות לשאלות אלה."
* "יש לי בבית חוברת־הוראות היכולה לפתוח אופקים לשכלול הכתיבה הטכנית. היא מתחילה במילים אלה: 'מלאכת ההרכבה של אופניים
* "מה שלקוי בטכנולוגיה הוא שאין היא מחוברת די צורכה עם עניינים שברוח ושב[[לב]]. וכך עושה היא, לגמרי באקראי, דברים שיש בהם משום אטימות וכיעור
* "סבור אני
* "[[שלוות נפש]] אינה עניין שולי בעבודה טכנית; היא עיקרה של עבודה זו. מה שמחולל אותה היא עבודה טובה, ומה שמערער אותה היא עבודה גרועה."
* "האופנוע האמיתי שאתה עובד עליו הוא אתה בעצמך. המכונה, שדומה כי היא 'מחוץ לך', והאישיות הנמצאת 'בפנימיותך', אינם שני דברים נפרדים; יחדיו הם צומחים לקראת ה'איכות', ויחדיו הם מתרחקים ממנה."
* "אין קץ למבחנים, כמובן. סבל ופגעים עלולים תמיד לקרות כל עוד חיים אנשים, אך יש בי הרגשה עכשיו, שלא
==נאמר עליו==
|