מלחמה ושלום: הבדלים בין גרסאות בדף
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הרחבה |
עריכה |
||
שורה 11:
* "אה, הכסף, הרוזן, הכסף, מה רבו הצרות שהוא מביא לעולם!"
* "[[אהבה]] אנושית עלולה להפוך מאהבה לשנאה; אהבה אלוהית איננה משתנה."
* "היותה מן הנלהבות היה לעיקר מעמדה בחברה, ולפרקים בלא שום חשק לכך, כדי שלא תכזיב את ציפיית הבריות שהכירוה, היתה משימה עצמה מתלהבת."
* "הוא לא יושג בשכל, אלא יושג ב[[חיים]]." ~ הבונה החופשי בשיחה עם פייר על אלוהים
* "השתדל במחשבות רבות על המוות להגיע לידי כך, שהמוות לא יהיה עוד בעיניך אויב נורא, אלא רע וידיד הבא לפדות מענות-חיי-העולם-הזה את הנפש היגעה במעשים טובים ולהוליכה אל מקום מתן-שכרה ומנוחתה." ~ הבונה החופשי לפייר
שורה 19 ⟵ 20:
* "הגידי-נא – הוסיף, כאילו זכר פתאום ברגע ההוא דבר קל שאין לו כל ערך בעיניו, אף-על-פי שהשאלה הזאת היתה מטרתו העיקרית בבואו."
* "גם זקנים, גם צעירים מרי-נפש הביטו אליה ונדמה להם, כי בשבתם ובדבּרם עמה זמן מעט הם נמשלים אליה. מי שדיבר עמה וראה את בּת-צחוקה, שצחקה באור פניה לכל מלה ואת שִיניה הלבנות והנוצצות, אשר נראו בכל עת ובכל שעה, חשב על עצמו, שהוא נוח לבריות ביותר באותו היום."
<small>(העמודים המצויינים בציטוטים הבאים הם מתוך כרך ב')</small>
*""בעולמנו זה אין תקומה ליגון צרוף ושלם, כדרך שאין תקומה לשמחה צרופה ושלימה."~ עמוד 502. לאחר מות אנדריי
*"נוכח פייר לדעת, לא במוחו, כי אם בכל מאודו, בכל חייו, שהאדם
*"כל זמן שהיה ניקולאי לבדו נתון בסכנה, נדמה לה לרוזנת (ואפילו הייתה מלאת חרטה על כך) שאוהבת היא את בכורה יותר מכל בניה; אך כאשר נתגייס הצעיר, פטייא זה השובב...כאשר הוא נקלע לשם, אל הגברים הגדולים, האיומים, האכזריים האלה, הנלחמים שם איזו מין מלחמה, ומוצאים בה דבר משמח - אז נדמה לה, לאם, שהיא אוהבת את פטייא זה הרבה יותר מכל ילדיה." ~ עמוד 266, רגשות האם אחרי התגייסות פטייא לצבא
*"ריקנית היתה כאשר ריקנית היא הכוורת הגוססת, שהדבורה-מלכה עזבה אותה. בכוורת שהמלכה איננה בה עוד אין רוח-חיים, אך למראית-עין חיה היא ככל הכוורות." ~ עמוד 290, על נטישת מוסקבה
*"לכל פקיד ממשלה נדמה בימים שקטים, לא-נסערים, שכל האוכלוסייה הכפופה לו איננה
*"הוחל בפשע, ולא הייתה ברירה אלא להשלימו. זעקת הכאב והתערומת הוחרשה בשאגת-הזעם של ההמון. כאותו גל השובר ספינות." ~ עמוד 307, הכאת אסיר חף מפשע ככל הנראה בידי ההמון, לאחר שראסטופצ'ין משלהבו
*"מאז בריאת-העולם, מאז הורגים בני-אדם זה את זה, לא השחית איש את ריעהו בלי הרגיע את נפשו ברעיון הזה. והרעיון הוא: טובת הכלל, טובת הזולת." ~ עמוד 309, תחושות ראסטופצ'ין לאחר ההרג
*"הרגשה עמומה, הרגשה רוסית בלבד, של בוז לכל הדברים המותנים, המלאכותיים, האנושיים, לכל אותם הדברים שהם בעיני רוב בני-האדם תכלית-האושר בעולם הזה. בפעם הראשונה הרגיש פייר את ההרגשה המוזרה והמקסימה הזאת בארמון סלובודה, כאשר חש לפתע, שגם האושר, גם השלטון, גם החיים, כל מה שבני אדם מכוננים ושומרים עליהם בשקידה אשר כזאת, כל הדברים הללו, אם שווים הם משהו, הרי רק בזכות אותו התענוג, שיחוש אדם מחמת היכולת להיפטר מהם." ~ עמוד 317, תחושות פייר במוסקבה לאחר הגעת הצרפתים
*"L'amour, אשר הצרפתי סגד לה, כל עיקרה היה ביחס בלתי טבעי אל האשה, בהרכב של עמשים "שלא כדרכו", ששיוו את עיקר לווית-החן לרגש." ~ עמוד 328, קצין צרפתי מספר לפייר על אהבה
| |||