התפסן בשדה השיפון: הבדלים בין גרסאות בדף
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הרחבה |
הרחבה |
||
שורה 21:
* "[[ניו יורק]] היא עיר איומה כשמישהו צוחק ברחוב מאוחר מאוד בלילה. אפשר לשמוע את זה מקילומטרים. זה עושה אותך כל כך בודד ומדוכא."
* " 'נשברה לי ציפורן, כשיצאתי מהמונית', היא אמרה. היא הסתכלה עלי וככה חייכה. היה לה [[חיוך]] נחמד נורא. באמת. רוב האנשים כמעט אין להם חיוך בכלל, או שיש להם חיוך עלוב."
* "האדם שאינו מבוגר ניכר ברצונו למות מוות אצילי למען איזו מטרה ואילו האדם המבוגר ניכר ברצונו לחיות בצניעות למענה." ~ אדון אנטוליני
* "הלכתי כל הדרך חזרה למלון. ארבעים ואחד רחובות נהדרים."
* "אני בעצם פחדן גדול. אני משתדל לא להראות את זה, אבל אני פחדן. למשל, אם הייתי מגלה בפנסי מי גנב לי את הכפפות, אז בטח הייתי ניגש לחדר של הפושע ואומר 'שמע נא, מה בנוגע להחזיר לי את הכפפות?' ואז הפושע שגנב אותן היה אומר בקול כזה תמים מאוד וכל זה 'איזה כפפות?' ואז מה הייתי בטח עושה, הייתי ניגש אל הארון שלו ומוצא את הכפפות באיזה מקום. מוחבאות בערדליים המחורבנות שלו או משהו כזה, למשל. הייתי מוציא אותן ומראה אותן לבחור ההוא ואומר 'אלה בטח הכפפות המחורבנות '''שלך''', נכון?' ואז הפושע בטח היה עושה לי פרצוף תמים, מזוייף כזה, ואומר 'אף פעם בחיים שלי לא ראיתי את הכפפות האלה. אם הן שלך, קח אותן. מי צריך אותן, לכל הרוחות' ואז בטח הייתי עומד שם איזה חמש דקות."
* "אין מועדון-לילה בעולם שאפשר לשבת שם הרבה זמן אם לא נותנים לך לפחות להזמין מעט משקה ולהשתכר. או אם אתה לא נמצא שם עם בחורה שבאמת משגעת אותך."
* "הוא בטח לא מסר לה בכלל מה שביקשתי. אנשים אף פעם לא מוסרים מה שמבקשים מהם למסור."
* "כשאני שיכור, אני משוגע."
* "בחור פיקח. תמיד אני פוגש רק בחורים פיקחים."
* "היה שם תלמיד אחד באלקטון הילס, שמו היה ג'יימס קאסל, שלא הסכים לקחת בחזרה את המילים שהוא אמר על התלמיד השחצן הזה פיל סטייביל. ג'יימס קאסל קרא לו פרצוף שחצני אחד, ואחד מהחברים המטונפים של סטייביל הלך והלשין עליו לסטייביל. אז סטייביל, עם עוד איזה שישה ממזרים נבזיים, ניגשו לחדר של ג'יימס קאסל ונכנסו לתוכו ונעלו את הדלת וניסו להכריח אותו לקחת בחזרה את מה שהוא אמר, אבל הוא לא רצה. אז הם התחילו לטפל בו. אני לא אספר לכם מה הם עשו לו - זה יותר מדי מגעיל - אבל הוא '''בכל-זאת''' לא רצה לקחת אותן בחזרה, ג'יימס קאסל הזה. ואתם הייתם צריכים לראות אותו. הוא היה בחור כזה רזה וחלוש וקטן, עם ידיים דקות כמו עפרונות. בסוף מה הוא עשה, במקום לקחת בחזרה את מה שהוא אמר, הוא קפץ מהחלון. אני הייתי במקלחת וכל זה, ואפילו אני יכולתי לשמוע איך שהוא נוחת בחוץ... ...אחר כך שמעתי איך שכולם רצים במסדרון ויורדים למטה... ...רצתי למטה גם כן, וראיתי את ג'יימס קאסל שוכב שם על מדרגות האבן וכל זה. הוא היה מת, והשיניים שלו והדם שלו היו בכל מקום... ...הוא לבש את הסוודר הזה עם הצווארון גולף שאני השאלתי לו. כל מה שעשו לפרצופים האלו שהיו איתו בחדר זה גירשו אותם מבית הספר. אפילו לא הכניסו אותם לבית סוהר."
* "רוב הבחורות, אם אתה מחזיק איתן ידיים, היד המחורבנת שלהן מתה ביד שלך, או שהן חושבות שהן צריכות להזיז את היד שלהן כל הזמן, כאילו הן מפחדות שהן ישעממו אותך או משהו כזה."
* "אולי אני לא מבינה! אולי אתה לא, גם כן." ~ סאלי להולדן.
* "זה לא לא-מציאותי."
* "פתאום עשיתי משהו שלא הייתי צריך לעשות - צחקתי. ויש לי צחוק חזק, טיפשי כזה. זאת אומרת, אם פעם הייתי יושב מאחורי עצמי בקולנוע או משהו, בטח הייתי מתכופף קדימה ואומר לעצמי לסתום את הפה, בבקשה."
* "אחרי שההצגה הזאת לכבוד חג המולד נגמרה, התחיל הסרט המחורבן. הוא היה כל כך רקוב, שלא יכולתי להפסיק להסתכל."
* "ישבה על ידי גברת שבכתה במשך כל הסרט המחורבן. כל כמה שהוא נהיה מזויף, היא יותר בכתה. אפשר היה לחשוב שהיא בוכה מפני שהיא כל כך טובת לב, אבל אני ישבתי בדיוק על ידה והיא והיא בכלל לא הייתה טובת לב. היה איתה ילד קטן שהשתעמם עד מוות והיה צריך לבית שימוש, אבל היא לא רצתה לקחת אותו. היא כל הזמן אמרה לו שישב בשקט ויתנהג יפה. היא הייתה כל כך טובת לב, כמו איזה זאב מחורבן. קחו מישהו ששופך דמעות כמו מים על כל דבר מזויף בסרטים וברוב המקרים הוא בעצם ממזר נבזי. בלי צחוק."
* "אני ככה שמח שהמציאו את הפצצה האטומית. אם תהיה עוד מלחמה, אני אשב לי ישר עליה. אני אתנדב לעשות את זה, חי אלוהים שאני אתנדב."
[[קטגוריה:רומנים אמריקאיים]]
| |||