שבועות

חג השבועות (מכונה במקרא גם חג הקציר או יום הביכורים) הוא חג ביהדות, השני מבין שלוש הרגלים. החג חל יום לאחר סיום ספירת העומר בת שבעת השבועות, ובלוח העברי הקבוע חל תמיד בו' בסיוון. החג חל יום אחד בארץ ישראל ויומיים בחוץ לארץ. לחג מספר שמות: שָבוּעוֹת: על שם שבעת השבועות שסופרים מתחילת העומר עד חג זה. שם זה מופיע בתורה מספר פעמים. חג הקציר: משום שבתקופה הסמוכה לחג זה היה מתבצע קציר החיטים שהיה מובא ל-ה' בתור מנחה. שם זה מופיע בשמות, כ"ג, ט"ז: "וחג הקציר ביכורי מעשיך אשר תזרע בשדה". יום הביכורים: בחג זה היו מביאים בזמן המקדש את קרבן מנחת הביכורים, המכונה גם שתי הלחם, מהחיטה שמבכירה בתקופה זו של השנה. שם זה מוזכר בפרשת פנחס (ספר במדבר): "וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים, בְּהַקְרִיבְכֶם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה', בְּשָׁבֻעֹתֵיכֶם: מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה - לֹא תַעֲשׂוּ." עֲצֶרֶת: בתלמוד ובלשון חז"ל (משנה ראש השנה א ב). חג מתן תורה: כך שם החג בסדר התפילה, "זמן מתן תורתנו", כיון שביום זה נתן ה' את התורה לעם ישראל, במעמד הר סיני. יום הַקָּהָל: ביום מתן תורה הצטווה משה להקהיל את כל העם לפני הר סיני, וכך התורה מכנה את יום מתן תורה: "אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ בְּיוֹם הַקָּהָל". השם מביע את אחדות העם במעמד הר סיני.. כינוי עממי נוסף שניתן לחג הוא חג המים, מכיוון שילדים ונערים נוהגים לעשות בו מלחמות מים בפארקים ציבוריים, בעקבות מנהג קדום בקרב יהודי צפון אפריקה לשפוך מים זה על זה ביום שבועות. בזמן שבית המקדש היה קיים, הוקרב בחג השבועות קורבן מיוחד שנקרא "קורבן שתי הלחם", והחלה בו העונה של הבאת הביכורים. מציינים את קבלת התורה בתפילות החג, קריאה בתורה בפרשת מעמד הר סיני ועשרת הדיברות, וכן על ידי לימוד תורה ושאר מנהגי החג. שלושת הימים המקדימים את שבועות נקראים "שלושת ימי ההגבלה", על שם הימים בהם התכוננו בני ישראל למעמד הר סיני.

על חג השבועות

• יש מי שקורא ביום טוב של עצרת החמשה חומשי תורה כולם, ויפה הוא עושה שבה נכללים כל דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים והיום גורם לענין זה יותר מבשמיני חג עצרת, וצדקה יחשב לו לעטר יום זה בעטרת כל התורה כולה". ~ ספר סדר היום - סדר חג שבועות