פרידריך ניטשה: הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Ransik555 (שיחה | תרומות)
תיקנתי שגיאה.
תגיות: עריכה חזותית עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
עריכה
שורה 1:
[[קובץ:Nietzsche187a.jpg|ממוזער|200px|פרידריך ניטשה, 1875]]
'''[[w:פרידריך ניטשה|פרידריך וילהלם נִיטְשֶׁה]]''' (בגרמנית: '''Friedrich Wilhelm Nietzsche''')‏ (15 באוקטובר 1844 - 25 באוגוסט 1900), פילוסוף גרמני.<ref>רוב ספריו תורגמו לעברית על־ידי פרופסור [[ישראל אלדד]].</ref>
 
==כללי==
שורה 115:
* "כמה קלה יותר תהיה הרגשת החיים הכללית אם נוסף על האמונה ב[[אשמה]] נשתחרר גם מיצר ה[[נקמה]] הישן ואף נחשוב את ההליכה בדרך הנוצרית ונתינת ברכה לאויבינו וגמילת חסד עם מי שפגעו בנו לחוכמה יתרה מצד האנשים המאושרים! הבה נסלק את מושג החטא מהעולם – ותיכף ומיד נשלח בעקבותיו גם את מושג העונש."
* "נטולי-הפחד... אינם זקוקים לא לכיבודים ולא לגינונים; הם מפרסמים... את היושר, את המישרין בדיבור..., כאות היכר למפחיד המודע לעצמו." ~ עמ' 267
* "אין לך דרך טובה יותר להשחית [[נעורים|צעיר]], מאשר ללמדו שיכבד את המסכים לדעותיו יותר מאשר את הנבדל מהן." ~ עמ' 289
* "לא די בכך שהוכחת דבר, אתה חייב גם לפתות אנשים לדבר ההוא או להעלותם אליו. על כן חייב איש הדעת ללמוד להגיד חכמתו: ולפעמים אף כך, שתישמע כדבר כסל." ~ עמ' 301
* "לעולם אל תעצור או תאטום אזניך בפני מה שעלול לעלות על הדעת נגד דעתך! נדר זה נדור לעצמך! ראשית יושרה של החשיבה היא. צא יום-יום למסע מלחמה אף נגד עצמך. ניצחון ומוצב שנכבש, אינם עוד עניינך שלך, כי אם של האמת, - אך גם מפלתך אינה עוד עניינך שלך!" ~ עמ' 310
* "לעשות דברים, שריחם רע ביותר, ואשר כמעט ואין מעיזים לדבר בהם, אלא שהם מועילים ונחוצים, - גם זה בגדר מעשי גבורה. היוונים לא התביישו למנות עם עבודותיו הגדולות של היראקלס גם את ניקוייה של אורווה." ~ עמ' 326
* "הנחש שאין בכוחו עוד להשיל את עורו – יאבד. וכמוהו אנשי הרוח שמונעים בעדם לשנות את דעתם; הם חדלים להיות אנשי-רוח." ~ עמ' 384
* "יש [[אדם]] המשמש לזולתו מצפון: והוא עניין חשוב במיוחד כשאותו הזולת חסר מצפון משלו."
* "הנצרות מיצתה את האפשרויות כולן על מנת לסגור את המעגל, והוקיעה אף את הספקה[[ספק]] בלבד כמעשה חטא. מן הראוי שתהא מושלך לתוך האמונה ללא תבונה, כי על דרך הנס, ומעתה מוטל עליך לשחות בה כאילו באוקיינוס נהיר ביותר ובלתי מפוקפק: עצם ההצצה לעבר יבשת, עצם ההרהור, שמצא מציאותך לא נועדה למען שחייה בלבד, כל ניע־זיע קל ביותר של נפשנו האמפיבית - בגדר חטא הוא! מן הראוי לשים לב, שמתוך כך גם עצם הבאת המופת על האמונה וההרהור במוצאה, הם בחזקת חטא ואסורים. כל מה שנדרש הוא עיוורון ועירפול החושים וזימרת־עד על גבי הגלים אשר התבונה טבעה בנבכם!."
* "מכאן, שאין שום אדם מכיר עצמו אלא כמעט אך ורק על פי כוחות המגן וההתקף אשר בו."
* "וכי מה כורח הוא לנו להשמיע בקול רם כל כך ובקנאות שכזאת, מה שהננו, מה שאנו רוצים איננו רוצים?."
*"הסתכל בפני הנוצרים הגדולים! הלא הם פני יודעי־שנאה גדולים."
*"במרבית המקרים עדיין יפה נגד האהבה כוחה של התרופה הקיצונית: להשיב אהבה."
*"ישנם בני־אדם, שכלל אינם רוצים שייראו אותם בדרך אחרת מאשר כמבצבצים מבעד לבני־אדם זולתם. ויש בכך מן החוכמהה[[חוכמה]] הרבה."
*"להתקשות לאט, לאט, כאבן חן - ולבסוף לשכב דומם, לחדוות לבו של הנצח."
*"מידה הומאנית היא במורה להזהיר את תלמידיו מפני עצמו."
*"[[ספר]] כגון זה אינו עניין לקריאה רצופה או להקראה, כי אם לדפדוף, וביחוד, בשעת טיול ובשעת נסיעה, עליך לדעת לתקוע ראשך בו ולשוב ולהוציאו ולראות: אין המראה אשר סביבותיך כפי שהיה."
*"הגיגיו של שום הוגה אינם גורמים לי הנאה כהגיגי שלי עצמי: דבר זה, כמובן, אינו מעיד עדיין על ערכם."
* "זו תוצאתו הגדולה של מין האדם שעד־כה, שאין אנו נזקקים עוד לפחד מתמיד מפני חיות טרף, מפני פראי־אדם, מפני אלים ומפני חלומותינו."
* "במידה שגובר טעמה של הסיבתיות, מצטמצמת מלכותה של המוסריות."
* "בראש וראשונה וראשית כל: המעשים! דהיינו, התאמנות, התאמנות, התאמנות! "האמונה" השייכת לכאן תופיע בדיעבד - אל תפקפקו בכך."
* "האם לא לאכזר ייחשב אל אשר האמת עמו והוא יכול להתבונן בשלווה במין האנושי המתייסר איומות עליה?."
* "לא לשכוח - ככל שנתעלה, ניראה קטנים יותר בעיני אלה שאינם יודעים לעוף."
* "ישנה השתנות מתמדת ופעילות מתמדת בשדה המוסרה[[מוסר]]."
* "כל המעשים נובעים משיפוטים ערכיים."
* "איך לפעול? לשם מה לפעול?."
שורה 147:
*"עד מה ממעטת הנצרות לטפח את החוש ליושר ולצדק, ניתן לשער במידה סבירה על פי אופיים של כתבי מלומדיה."
*"ישנה השתנות מתמדת ופעילות מתמדת בשדה המוסר."
*"אנו עדיין ממשיכים להוציא מסקנות ממשפטים שאנו רואים אותם כמוטעים, מתורות שאין אנו ממשיכים להאמין בהן - וזאת בעזרת רגשותינו[[רגש]]ותינו."
*"יתעוררו וירגישו שחלום הוא אשר חלמה אוזנם."
*"חובותינו - הלא הן הזכויות שיש לאחרים עלינו."
שורה 155:
*"אתה נעשה רב אמן, כאשר בביצוע לא רק שאינך טועה, כי אם גם אינך מהסס."
*"כמעט בקרב כל מפלגה קיימת קדרות מגוחכת אך לא בלתי מסוכנת: פגועים בה כל אלה, ששנים רבות היו לוחמים מסורים ומכובדים של השקפת המפלגה, והנה לפתע פתאום, באחד הימים, הם מבחינים שהשופר עבר לידיו של מי שחזק הוא מכולם. איכה ישאו את עובדת היאלמותם הכפויה? משום כך מתחילים הם להרעיש בקולי קולות ולפעמים הם משמיעים צלילים חדשים לגמרי."
*"בצאצאיהם של גאונים גדולים מבקיע עצמו הטירוף, בצאצאיהם של צדיקים גדולים - הטימטום: העיר [[אריסטו]]. הנתכוון בדבריו אלה לפתות את בני הסגולה לנישואין?."
*"מצב הרוח הרגיל שלנו מותנה במצב הרוח שאנו יודעים לקיימו סביבנו."
*"הטעם שבמנהגי הכנסת האורחים הוא: לשתק את יסוד האיבה שבזר. כל היכן שאין חשים בו עוד, באיש הזר, בראש וראשונה את האויב, פוחתת מידת הכנסת האורחים; היא משגשגת כל עוד משגשגת הנחתה המרושעת."
*"הנצרות, בעקבות בוזה לעולם הזה הזה, הפכה את הבורות למידה טובה, למידת התום הנוצרי, אולי מפני שהתוצאה המצוייה ביותר של תום זה היא, כמרומז, האשמה, רגש האשמה והייאוש, משמע מידה המביאה את האדם דרך הגיהנום לשמיים: או אז יוכלו להיפתח מבואותיה הקודרים של הישועה הנוצרית, או אז תתגשם בשורת התום המתחדש לאחר־מוות - המצאותיה היפות ביותר של הנצרות!."
*"המתינות רואה עצמה כמידה נאה; ואין זו אשמתה שבעיניו של הבלתי־ממותן היא נראית מחוספסת ומפוכחת, משמע, מכוערת."
 
<br />
== המדע העליז (1882) ==
{{דף מורחב|המדע העליז}}