דמדומי שחר: הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Ransik555 (שיחה | תרומות)
תיקנתי שגיאה.
תגיות: עריכה חזותית עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
עריכה
שורה 29:
*"אנו עדיין ממשיכים להוציא מסקנות ממשפטים שאנו רואים אותם כמוטעים, מתורות שאין אנו ממשיכים להאמין בהן - וזאת בעזרת [[רגש]]ותינו."
*"יתעוררו וירגישו ש[[חלום]] הוא אשר חלמה אוזנם."
*"מן הראוי שנפחד מפני מי ששנא את עצמו, כי נהיה קורבן לזעמו ונקמתו. נדאג, איפה, לדרכים כיצד לפתותו לאהבת עצמו!."
*"חדלתי להבין את עצמי! רק אתמול הכל עוד סער בי כל כך ויחד עם זאת כה חמים היה ורווי שמש ואין קצה לאור."
*"חובותינו - הלא הן הזכויות שיש לאחרים עלינו."
שורה 60:
*"אל תשליך עצם של חיה לאש, וגם לכלב אל תשליכנה."
*"אתם יודעי־האדם, לימדו נא לדעת עצמכם!."
 
==על מוסר, אשמה ועונש==
* "איך לפעול? לשם מה לפעול?"
שורה 69 ⟵ 70:
* "מכאן, שאין שום אדם מכיר עצמו אלא כמעט אך ורק על פי כוחות המגן וההתקף אשר בו."
* "וכי מה כורח הוא לנו להשמיע בקול רם כל כך ובקנאות שכזאת, מה שהננו, מה שאנו רוצים איננו רוצים?"
*"או אז לא תהיו זקוקים עוד כלל לאלהיכם, וכל אותו החזיון של החטא הקדמון והגאולה יתחולל ויגיע לקיצו בקרבכם פנימה!."
* "כמה קלה יותר תהיה הרגשת החיים הכללית אם נוסף על האמונה ב[[אשמה]] נשתחרר גם מיצר ה[[נקמה]] הישן ואף נחשוב את ההליכה בדרך הנוצרית ונתינת ברכה לאויבינו וגמילת חסד עם מי שפגעו בנו לחוכמה יתרה מצד האנשים המאושרים! הבה נסלק את מושג החטא מהעולם – ותיכף ומיד נשלח בעקבותיו גם את מושג העונש."
* "הטו שכם, הוי היודעים לעזור טוב, ועזרו לעשות את המעשה האחד הזה: לסלק מן העולם את המושג עונש, שגדל פרא וכיסה אותו! אין בנמצא עשב שוטה רע ממנו! לא זו בלבד ששתלוהו בין התוצאות של דרכי הפעולה שלנו – ועצם הדבר הזה, להבין סיבה ומסובב כסיבה ועונש, כמה נורא הוא ומנוגד לתבונה! – כי אם אף הגדילו לעשות ובאמצעות הפרשנות המחוכמת הנקלית הזאת של מושג העונש גזלו מהמקריות הצרופה של המתרחש את תומתה. ולא עוד אלא שהשתגעו עד כדי כך שדרשו לראות בקיום עצמו עונש, – דומה כאילו דמיונם הפרוע של סוהרים ותליינים הוא שהנחה עד כה את חינוכו של המין האנושי!"
 
*"[[אפיקטטוס|האדם האפיקטטי]] באמת אינו לפי טעמם של בני אדם־השואפים בימינו אל אידיאל. זה המתח המתמיד שבאופיו, המבט ללא ליאות המופנה פנימה, זה ההסגר, זו הזהירות, זו ההסתייגות שבעינו אם יארע לה פעם לפנות חוצה; ואף זו ה[[שתיקה]] או הדיבר הקצר: סימני ההיכר של האמיצות המחמירה ביותר - וכי מה ערך לכל אלה בעיני האידיאליסטים שלנו, שבראש וראשונה תאבי התפשטות הם! בנוסף על כל אלה, האדם האפיקטטי אינו פאנאטי, הוא שונא את הראוותנות וההתפארות של האידיאליסטים שלנו: גאוותו, ותהא גדולה כאשר תהא, אינה באה להרוס אחרים, הוא מתיר מידה מסויימת של התקרבות מתונה ומונע עצמו מלקלקל לזולת את מצב רוחו - אכן, הוא גם יודע לחייך! הרבה מן ההומאניות העתיקה מצוייה באידיאל זה! אך היפה מכל זה, שאין בו שמץ מפחד אלוהים, וכי הוא מאמין באמונה שלמה בתבונה ואין הוא מסוג מטיפי המוסר. אפיקטטוס היה עבד: האדם האידיאלי שלו הוא נטול מעמד והוא אפשרי בכל מעמד, אך בראש וראשונה יש לבקשו בהמון העמוק, הנמוך, בחזקת האיש השקט, המסתפק ברשות עצמו בתוך השעבוד הכללי, והוא עצמו מגן על עצמו מפני החוץ, וחי בלי הרף במצב של אמיצות עילאית."
 
שורה 79:
* "עד מה ממעטת הנצרות לטפח את החוש ליושר ולצדק, ניתן לשער במידה סבירה על פי אופיים של כתבי מלומדיה."
*"הסתכל בפני הנוצרים הגדולים! הלא הם פני יודעי־שנאה גדולים."
*"יש בה, בנצרות, משהו מן המזרח ומן הנשי: זה מתגלה ברעיון: "'את אשר יאהב אלוהים - אותו ייסר"', כי במזרח רואים בהענשה ובהסגר החמור המוטל עליהן בפני עולם, אותות לאהבה מצד בעליהן, והן באות בטרוניה כשאותות אלה נעדרים."
*"הנצרות ביקשה לשחרר את בני־האדם מנטל התביעות המוסריות על ידי כך, שדימתה להראות להם דרך קצרה יותר אל השלמות."
*"אכן, לאלו מדורי גיהנום הצליחה הנצרות להפוך את כדור הארץ ולו רק על ידי כך, שתקעה בכל מקום את הצלב כאות שהארץ היא המקום בו הצדיק מעונה עד מוות."
שורה 87:
*"האם תבוא אלי קבר בבוא הדתות אל קיצן?."
* "הנצרות מיצתה את האפשרויות כולן על מנת לסגור את המעגל, והוקיעה אף את ה[[ספק]] בלבד כמעשה חטא. מן הראוי שתהא מושלך לתוך האמונה ללא תבונה, כי על דרך הנס, ומעתה מוטל עליך לשחות בה כאילו באוקיינוס נהיר ביותר ובלתי מפוקפק: עצם ההצצה לעבר יבשת, עצם ההרהור, שמצא מציאותך לא נועדה למען שחייה בלבד, כל ניע־זיע קל ביותר של נפשנו האמפיבית - בגדר חטא הוא! מן הראוי לשים לב, שמתוך כך גם עצם הבאת המופת על האמונה וההרהור במוצאה, הם בחזקת חטא ואסורים. כל מה שנדרש הוא עיוורון ועירפול החושים וזימרת־עד על גבי הגלים אשר התבונה טבעה בנבכם!"
*"הכנסייה הנוצרית היא אנציקלופדיה של פולחנות והשקפות מני־קדם שמוצאם שונה, ומשום כך כה תצלח למיסיון: יכלה לבוא בעבר ויכולה לבוא היום לכל אשר תרצה, תמיד הייתה מוצאת ותמיד היא מוצאת משהו שהיא מסוגלת להסתגל אליו ואשר היא יכולה לאט־לאט לסגלו לרעיון שלה. לא היסוד הנוצרי בה הוא הטעם להתפשטותה של דת עולמית זו, כי אם היסוד האלילי־כל־עולמי שבמנהגיה; רעיונתיהרעיונותיה המושרשים גם ביהדותב[[יהדות]] גם בהלניות, השכילו מתחילתם להתעלות מעל הייחודים וההבדלים מהסוג הלאומי והגזעי, כמו על פני דעות קדומות. אתה ראשי להעריץ שוב ושוב את הכוח הזה, לאפשר להם ליסודות השונים ביותר להצטמח באילן האחד ההוא; אך אל נא תשכח גם מהתכונה הבזוייה אשר בכוח זה - זו הגסות המדהימה וההסתפקות של האינטלקט שלה בימי הקמתה של הכנסייה, באשר מקבל היה באהבה כל מזון ומעכל ניגודים כאבני חצץ."
* "בתחום המוסר ה[[נצרות]] יודעת רק את הנס: השתנותם הפתאומית של כל משפטי הערך, הוויתור הפתאומי שאין־לבלמה לדברים ולאנשים חדשים. היא רואה בתופעה זו פעולת אלוהים ומכנה אותה בשם מעשה לידה מחודשת, היא מייחסת לה ערך יחיד שאין כיוצא בו."
*"הנצרות, בעקבות בוזה לעולם הזה, הפכה את הבורות למידה טובה, למידת התום הנוצרי, אולי מפני שהתוצאה המצוייה ביותר של תום זה היא, כמרומז, ה[[אשמה]], רגש האשמה והייאוש, משמע מידה המביאה את האדם דרך הגיהנום לשמיים: או אז יוכלו להיפתח מבואותיה הקודרים של הישועה הנוצרית, או אז תתגשם בשורת התום המתחדש לאחר־מוות - המצאותיה היפות ביותר של הנצרות!"
שורה 98:
*"הצד שכנגד להשתתפות הנוצרית בצערו של הזולת, הלא היא החשדת שמחתו, שמחת הזולת בכל מה שהוא רוצה והוא מסוגל לו."
*"המציאה את הנפנוף הראוותני וההפגנתי המבחיל בחטא, היא הביאה לעולם את החטאה הבדוייה."
 
==על יהדות ויהודים==
* "והיהודי הצלוב כסמל הישע, היווה לגלוג עמוק ביותר לנציבים המפוארים של רומי בפרובינציות, כי המה הפכו להיות עתה לסמלו של אין־ישע ושל עולם שקצו הבשיל בו."