דמדומי שחר: הבדלים בין גרסאות בדף
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הוספתי תוכן. תגיות: עריכה חזותית עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
מ הגהה |
||
שורה 1:
[[קובץ:Morgenröthe.jpg|ממוזער|166 פיקסלים|דף הפתיחה של המהדורה הראשונה]]
'''[[W:דמדומי שחר|דמדומי שחר]]''' (בגרמנית: '''Morgenröte''') הוא ספר מאת [[פרידריך ניטשה]]
==כללי==
* "לנסות זה [[דמיון|לדמיין]]."
* "ה[[אושר]], יהיה מה שיהיה, מעניק אוויר, אור וחופש תנועה."
* "
* "אין לך דרך טובה יותר להשחית [[נעורים|צעיר]], מאשר ללמדו שיכבד את המסכים לדעותיו יותר מאשר את הנבדל מהן."
* "לא די בכך שהוכחת דבר, אתה חייב גם לפתות אנשים לדבר ההוא או להעלותם אליו. על כן חייב איש הדעת ללמוד להגיד חכמתו: ולפעמים אף כך, שתישמע כדבר כסל."
* "לעולם אל תעצור או תאטום
* "לעשות דברים, שריחם רע ביותר, ואשר כמעט ואין מעיזים לדבר בהם, אלא שהם מועילים ונחוצים
* "מה יפים צלילם של
* "או ממזלות יוקדי־ארגמן ושבילי־חלב מושלמים של היופי! היכן אתם, תוכני
* "אם אתה [[ויליאם שייקספיר|שייקספיר]], דייך שתימוג בתוך מראות חיים שאין כמותם ללהט תשוקות."
* "הנחש שאין בכוחו עוד להשיל את עורו – יאבד. וכמוהו אנשי הרוח שמונעים בעדם לשנות את דעתם; הם חדלים להיות אנשי־רוח."
* "אדם המדבר הרבה ובמהירות, כבודו יורד בעינינו עד שפל המדרגה, מיד עם מגע ראשון וקצר ביותר, גם אם בתבונה ידבר
* "במרבית המקרים עדיין יפה נגד האהבה כוחה של התרופה הקיצונית: להשיב [[אהבה]]."
* "ישנם בני־אדם, שכלל אינם רוצים שייראו אותם בדרך אחרת מאשר כמבצבצים מבעד לבני־אדם זולתם. ויש בכך מן ה[[חוכמה]] הרבה."
* "כשאין אנו חסים בלבנו על כבודם של בני־אדם כשם שאנו עושים זאת בפומבי, אנו בגדר אנשים בלתי ישרים."
* "אמו של אודיסאוס ירדה שאולה בעוצמת יגון וגעגועים אל ילדה!
* "להתקשות לאט, לאט, כאבן חן
* "מידה הומאנית היא במורה להזהיר את תלמידיו מפני עצמו."
* "[[ספר]] כגון זה אינו עניין לקריאה רצופה או להקראה, כי אם לדפדוף,
* "הגיגיו של שום הוגה אינם גורמים לי הנאה כהגיגי שלי עצמי: דבר זה, כמובן, אינו מעיד עדיין על ערכם."
* "זו תוצאתו הגדולה של מין האדם שעד־כה, שאין אנו נזקקים עוד לפחד מתמיד מפני חיות טרף, מפני פראי־אדם, מפני אלים ומפני חלומותינו."
* "בראש וראשונה וראשית
* "האם לא לאכזר ייחשב אל אשר האמת עמו והוא יכול להתבונן בשלווה במין האנושי המתייסר איומות עליה?"
* "לא לשכוח
* "ה[[תשוקה|תשוקות]] נעשות מרושעות ונוכלות, אם מסתכלים בהן ברשעות ונוכלות."
* "אנו עדיין ממשיכים להוציא מסקנות ממשפטים שאנו רואים אותם כמוטעים, מתורות שאין אנו ממשיכים להאמין בהן
* "יתעוררו וירגישו ש[[חלום]] הוא אשר חלמה אוזנם."
* "מן הראוי שנפחד מפני מי ששנא את עצמו, כי נהיה קורבן לזעמו ונקמתו. נדאג, איפה, לדרכים כיצד לפתותו לאהבת עצמו!"
* "חדלתי להבין את עצמי! רק אתמול
* "חובותינו
* "אתה רוצה
* "מי שמטבעו נוח כלפי הבריות, או חששני בפניהם, אך מלא אומץ כלפי הדברים, נרתע בפני הכרויות חדשות וקרובות מדי ומצמצם את הישנות: על מנת שאלמוניותו ואכזריותו יהיו באמת לבשר אחד."
* "אתה נעשה רב אמן, כאשר בביצוע לא רק שאינך טועה, כי אם גם אינך מהסס."
* "כמעט בקרב כל מפלגה קיימת קדרות מגוחכת אך לא בלתי מסוכנת: פגועים בה כל אלה, ששנים רבות היו לוחמים מסורים ומכובדים של השקפת המפלגה, והנה לפתע פתאום, באחד הימים, הם מבחינים שהשופר עבר לידיו של מי שחזק הוא מכולם. איכה ישאו את עובדת היאלמותם הכפויה? משום כך מתחילים הם להרעיש בקולי קולות ולפעמים הם משמיעים צלילים חדשים לגמרי."
* "בצאצאיהם של גאונים גדולים מבקיע עצמו הטירוף, בצאצאיהם של צדיקים גדולים
* "מצב הרוח הרגיל שלנו מותנה במצב הרוח שאנו יודעים לקיימו סביבנו."
* "הטעם שבמנהגי הכנסת האורחים הוא: לשתק את יסוד האיבה שבזר. כל היכן שאין חשים בו עוד, באיש הזר, בראש וראשונה את האויב, פוחתת מידת הכנסת האורחים; היא משגשגת כל עוד משגשגת הנחתה המרושעת."
* "וכי לא חונכנו לצלול להרגשה נלהבת ולהימלט אל האפלה, דווקא כל היכן שמן הראוי היה שהשכל יהא מביט בבהירות וקרירות ככל האפשר? דהיינו, בכל העניינים הנעלים וחשובים יותר?"
* "המסורת מייצגת את התנסויותיהם של בני־האדם שבעבר במה שנחשב למועיל או מזיק
* "אדרבא, בכל שלב ושלב של ההתפתחות יש להשיג אושר מיוחד שאין דומה לו, ואין הוא לא גבוה ולא נמוך מזולתו, כי אם סגולתו המיוחדת של אותו שלב. התפתחות אינה שואפת לאושר, כי אם להתפתחות ולשום דבר זולתי זאת."
* "עולם מופלא של יצורי דמיון, ואשר בכל זאת מצליח להעמיד פנים מפוכחים כל כך! ערפל זה של דעות ומורגלות, גדל וקיים כמעט באורח בלתי תלוי מהם, מבני האדם העטויים בו."
* "כך נוצרות זכויות: דרגות עוצמה מוכרות ומובטחות."
* "השאיפה להצטיינות נותנת עינה תמיד בזולת, ורוצה לדעת את הלך נפשו: אך שיתוף התחושה ושיתוף הידיעה, אשר יצר זה זקוק לשם סיפוקו, רחוקים הם מאוד מתום־לב, מטוב־לב ומשיתוף בצער. אדרבא, אנו רוצים לתפוס או לנחש את סבלו החיצוני או הפנימי שגרמנו לזולת, כיצד הוא מאבד את שלטונו על עצמו והוא נכנע לרושם שידינו או אף מבטנו בלבד עושים עליו."
* "דבר זה מובע על ידי הבראהמינים בסיפור על המלך וויקוואמיטרה אשר מסיגופים של אלפי שנים שאב כוח רב כזה, עד כי נטל על עצמו לברוא שמיים חדשים."
* "נעלמים מנגד עיניו כל אותם הקסמים הפעוטיים התרמיתיים, שבתוכם בדרך כלל שטים כל הדברים כאשר מביט בהן האדם הבריא."
* "היוצר הגדול הוא ממליצם של הדברים הפשוטים."
* "מה היא התרופה החזקה ביותר?
* "גם אנשי־רוח גדולים אין להם יותר מאשר מלוא כפם
* "כל היכן שאנו מבינים, אנו נעשים אדיבים, מאושרים, מבריקים, וכל היכן שלמדנו די הצורך והתקנו לעצמנו עיניים ואוזניים, נפשנו מגלה יתר גמישות ויתר חן."
* "הלא היטיבו לדעת שלא בשמיים שרויים היו, כי אם בתוך ענן!
* "מה רב היתרון כשניתן לך לשוחח עם בני־אדם ואתה אלמוני!
* "מבט מבעד לשער המדע משפיע על רוחות לוהטים כמעשה כשף הכשפים."
* "להט לבותינו המקודש לכל מה שאנושי הוא, גואה בלי־הרף, ועל כן אנו מביטים במה שסביבנו כמתרחק והולך כצל
* "על מנת למדוד, עד מה אף הנבונים ביותר הם דקי־שכל או רפי־שכל מטבעם, מן הראוי לתת את הדעת על כך, כיצד הם תופסים וכיצד הם מביאים את דעות יריביהם: בכך מתגלית מידתו הטבעית של כל רוח
* "החינוך אינו אלא המשכה של ההולדה ולעיתים מעין יפוייה בדיעבד."
* "אך בגדר הוודאי הוא שבכל הטיהורים האיטיים שהאדם עתיד לערוך, טיהורם של הרגשות הנעלים יהיה איטי ביותר."
* "אל תשליך עצם של חיה לאש, וגם לכלב אל תשליכנה."
* "אתם יודעי־האדם, לימדו נא לדעת עצמכם!
==על מוסר, אשמה ועונש==
שורה 71:
* "מכאן, שאין שום אדם מכיר עצמו אלא כמעט אך ורק על פי כוחות המגן וההתקף אשר בו."
* "וכי מה כורח הוא לנו להשמיע בקול רם כל כך ובקנאות שכזאת, מה שהננו, מה שאנו רוצים איננו רוצים?"
* "או אז לא תהיו זקוקים עוד כלל
* "כמה קלה יותר תהיה הרגשת החיים הכללית אם נוסף על האמונה ב[[אשמה]] נשתחרר גם מיצר ה[[נקמה]] הישן ואף נחשוב את ההליכה בדרך הנוצרית ונתינת ברכה לאויבינו וגמילת חסד עם מי שפגעו בנו לחוכמה יתרה מצד האנשים המאושרים! הבה נסלק את מושג החטא מהעולם – ותיכף ומיד נשלח בעקבותיו גם את מושג העונש."
* "הטו שכם, הוי היודעים לעזור טוב, ועזרו לעשות את המעשה האחד הזה: לסלק מן העולם את המושג עונש, שגדל פרא וכיסה אותו! אין בנמצא עשב שוטה רע ממנו! לא זו בלבד ששתלוהו בין התוצאות של דרכי הפעולה שלנו – ועצם הדבר הזה, להבין סיבה ומסובב כסיבה ועונש, כמה נורא הוא ומנוגד לתבונה! – כי אם אף הגדילו לעשות ובאמצעות הפרשנות המחוכמת הנקלית הזאת של מושג העונש גזלו מהמקריות הצרופה של המתרחש את תומתה. ולא עוד אלא שהשתגעו עד כדי כך שדרשו לראות בקיום עצמו עונש, – דומה כאילו דמיונם הפרוע של סוהרים ותליינים הוא שהנחה עד כה את חינוכו של המין האנושי!"
*"[[אפיקטטוס|האדם האפיקטטי]] באמת אינו לפי טעמם של בני אדם־השואפים בימינו אל
==על הנצרות==
* "מלבותיהם של הנוצרים הראשונים רחוקה מאוד הייתה המחשבה על עינויי נצח."
* "עד מה ממעטת הנצרות לטפח את החוש ליושר ולצדק, ניתן לשער במידה סבירה על פי אופיים של כתבי מלומדיה."
* "הסתכל בפני הנוצרים הגדולים! הלא הם פני יודעי־שנאה גדולים."
* "יש בה, בנצרות, משהו מן המזרח ומן הנשי: זה מתגלה ברעיון: 'את אשר יאהב אלוהים
* "הנצרות ביקשה לשחרר את בני־האדם מנטל התביעות המוסריות על ידי כך, שדימתה להראות להם דרך קצרה יותר אל השלמות."
* "אכן, לאלו מדורי גיהנום הצליחה הנצרות להפוך את כדור הארץ ולו רק על ידי כך, שתקעה בכל מקום את הצלב כאות שהארץ היא המקום בו הצדיק מעונה עד מוות."
* "התורה הייתה הצלב אשר הרגיש מסומר אליו."
* "הנה, כן, הנהו, בוא, בואה השטן הטוב! בוא!
* "קיים מתח עצום וריווח עצום בין קנאה לידידות, בין בוז עצמי לגאווה: בזה הראשון חי היווני, בשני
* "האם תבוא אלי קבר בבוא הדתות אל קיצן?
* "הנצרות מיצתה את האפשרויות כולן על מנת לסגור את המעגל, והוקיעה אף את ה[[ספק]] בלבד כמעשה חטא. מן הראוי שתהא מושלך לתוך האמונה ללא תבונה, כי על דרך הנס, ומעתה מוטל עליך לשחות בה כאילו באוקיינוס נהיר ביותר ובלתי מפוקפק: עצם ההצצה לעבר יבשת, עצם ההרהור, שמצא מציאותך לא נועדה למען שחייה בלבד, כל ניע־זיע קל ביותר של נפשנו האמפיבית
* "הכנסייה הנוצרית היא אנציקלופדיה של פולחנות והשקפות מני־קדם שמוצאם שונה, ומשום כך כה תצלח למיסיון: יכלה לבוא בעבר ויכולה לבוא היום לכל אשר תרצה, תמיד הייתה מוצאת ותמיד היא מוצאת משהו שהיא מסוגלת להסתגל אליו ואשר היא יכולה לאט־לאט לסגלו לרעיון שלה. לא היסוד הנוצרי בה הוא הטעם להתפשטותה של דת עולמית זו, כי אם היסוד האלילי־כל־עולמי שבמנהגיה; רעיונותיה המושרשים גם ב[[יהדות]] גם בהלניות, השכילו מתחילתם להתעלות מעל הייחודים וההבדלים מהסוג הלאומי והגזעי, כמו על פני דעות קדומות. אתה ראשי להעריץ שוב ושוב את הכוח הזה, לאפשר להם ליסודות השונים ביותר להצטמח באילן האחד ההוא; אך אל נא תשכח גם מהתכונה
* "בתחום המוסר ה[[נצרות]] יודעת רק את הנס: השתנותם הפתאומית של כל משפטי הערך, הוויתור הפתאומי שאין־לבלמה לדברים ולאנשים חדשים. היא רואה בתופעה זו פעולת אלוהים ומכנה אותה בשם מעשה לידה מחודשת, היא מייחסת לה ערך יחיד שאין כיוצא בו."
* "הנצרות, בעקבות בוזה לעולם הזה, הפכה את הבורות למידה טובה, למידת התום הנוצרי, אולי מפני שהתוצאה
* "הנצרות בלעה לקרבה את מכלול רוחם של שוקקי־כניעה לאין־ספור, של כל הקנאים המעודנים והשוטים של השפלה וסגידה, וכך הפכה להיות מגסות כפרית
* "אם כמיהה כזאת לך ואתה נוצרי, תהא כוונתך להימוג בתוך האלוהים."
* "הנוצרי חי חיי תקווה, מוצא נחמתו 'בעדנים אשר לא יתוארו', מוכן ומזומן לקבל מתנות, מצפה למיטב הישועות, ואף מקבלן, מידי האהבה והחסד האלוהיים ולא מידי עצמו: בעוד אשר [[אפיקטטוס|אפיקטט]] איננו מקווה והמיטב שבו לא בא לו כמתנה
* "יופיים ועידונם האדיר של הכנסייה שימשו מאז ומתמיד בשביל הבריות הוכחה לאמת הכנסייה; התגסות זמנית של הכמורה (כגון בימיו של לותר), הביאה עמה תמיד את האמונה ההפוכה."
* "כל מי שמחשיב כל כך את אמונת האנשים בו, שהוא מבטיח את מלכות השמיים תמורת אמונה זו, וזאת לכל אחד, לו גם עבריין צלוב
* "אילו קראנו בהם בפשטות וביושר מתוך רוח עצמית וחופשית, מבלי שדעתנו תהיה בשעת הקריאה נתונה לכל אותן צרות אישיות שלנו, אילו קראנו, אילו באמת קראנו
* "הצד שכנגד להשתתפות הנוצרית בצערו של הזולת, הלא היא החשדת שמחתו, שמחת הזולת בכל מה שהוא רוצה והוא מסוגל לו."
* "המציאה את הנפנוף הראוותני וההפגנתי המבחיל בחטא, היא הביאה לעולם את החטאה
==על יהדות ויהודים==
* "והיהודי הצלוב כסמל הישע, היווה לגלוג עמוק ביותר לנציבים המפוארים של רומי בפרובינציות, כי המה הפכו להיות עתה לסמלו של אין־ישע ושל עולם שקצו הבשיל בו."
* "משאבי העזר הנפשיים אצל יהודים בני זמנינו הם מעל לכל המשוער; נדירות מכל דרי אירופה יבקשו הם בעת מצוקה
* "יחשבו כממציאים ומורי הדרך לבני אירופה. מבלי היות הדבר עוד בגדר פגיעה בכבודם של אלו. וכי לאיזה אפיק זולתי זה ניתן לו, לזרום, לאותו שפע של רשמים אדירים שנצטברו, ואשר ההיסטוריה היהודית ממלאת בם כל בית אב יהודי, אותו שפע של תשוקות ומידות והכרעות והתנזרויות ומאבקים וניצחונות מכל סוג
[[קטגוריה:ספרי פרידריך ניטשה]]
|