דמדומי שחר: הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Ransik555 (שיחה | תרומות)
הוספתי תוכן.
תגיות: עריכה חזותית עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
עריכה
שורה 5:
* "לנסות זה [[דמיון|לדמיין]]."
* "ה[[אושר]], יהיה מה שיהיה, מעניק אוויר, אור וחופש תנועה."
* "יתעוררו וירגישו ש[[חלום]] הוא אשר חלמה אוזנם."
* "היוצר הגדול הוא ממליצם של הדברים הפשוטים."
* "מה היא התרופה החזקה ביותר? – הניצחון."
* "מן הראוי שנפחד מפני מי ששנא את עצמו, כי נהיה קורבן לזעמו ונקמתו. נדאג, איפה, לדרכים כיצד לפתותו לאהבת עצמו!"
* "חדלתי להבין את עצמי! רק אתמול הכול עוד סער בי כל כך ויחד עם זאת כה חמים היה ורווי שמש ואין קצה לאור."
* "חובותינו – הלא הן הזכויות שיש לאחרים עלינו."
* "כמעט בקרב כל מפלגה קיימת קדרות מגוחכת אך לא בלתי מסוכנת: פגועים בה כל אלה, ששנים רבות היו לוחמים מסורים ומכובדים של השקפת המפלגה, והנה לפתע פתאום, באחד הימים, הם מבחינים שהשופר עבר לידיו של מי שחזק הוא מכולם. איכה ישאו את עובדת היאלמותם הכפויה? משום כך מתחילים הם להרעיש בקולי קולות ולפעמים הם משמיעים צלילים חדשים לגמרי."
* "בצאצאיהם של גאונים גדולים מבקיע עצמו הטירוף, בצאצאיהם של צדיקים גדולים – הטימטום: העיר [[אריסטו]]. הנתכוון בדבריו אלה לפתות את בני הסגולה לנישואין?"
*"כאשר עמי אירופה השונים החלו למצוא עניין בגרמנים - וזה רע לא מזמן - המעשה התרחש מכוחה של השכלה, שאינה כיום עוד בידי הגרמנים, יתירה מזאת, הם התנערו ממנה בקנאות מוכת־סנוורים, כאילו הייתה זו מחלה: עם זאת, לא ידעו למצוא לה תחליף טוב יותר מאשר הטירוף הפוליטי והלאומי."
*"אינני סבור ששופנהאוארש[[ארתור שופנהאואר|שופנהאואר]] צדק באמרו, שיתרונם היחיד של הגרמנים על פני עמים אחרים הוא בכך, שיש בקרבם יותר כופרים מאשר בקרב זולתם - אך זאת אדע: כשהגרמני נקלע למצב, בו הוא מסוגל לדברים גדולים, הוא מתעלה תמיד מעל למוסר! וכי ייתכן אחרת? כעת מן הדין שיעשה דבר חדש, דהיינו שיהא מצווה - על עצמו או על אחרים! אך הנה המוסר הגרמני לא לימדו לצוות! הכוח המצווה נשכח ממנו!."
* "נטולי־הפחד... אינם זקוקים לא לכיבודים ולא לגינונים; הם מפרסמים... את היושר, את המישרין בדיבור..., כאות היכר למפחיד המודע לעצמו."
* "אמו של אודיסאוס ירדה שאולה בעוצמת יגון וגעגועים אל ילדה!"
* "להתקשות לאט, לאט, כאבן חן – ולבסוף לשכב דומם, לחדוות לבו של הנצח."
* "דבר זה מובע על ידי הבראהמינים בסיפור על המלך וויקוואמיטרה אשר מסיגופים של אלפי שנים שאב כוח רב כזה, עד כי נטל על עצמו לברוא שמיים חדשים."
* "נעלמים מנגד עיניו כל אותם הקסמים הפעוטיים התרמיתיים, שבתוכם בדרך כלל שטים כל הדברים כאשר מביט בהן האדם הבריא."
* "גם אנשי־רוח גדולים אין להם יותר מאשר מלוא כפם ניסיון – מעבר לתחום זה חשיבותם מיד נפסקת: וזו התחלת חללם האינסופי והריק והתחלת טיפשותם."
* "כל היכן שאנו מבינים, אנו נעשים אדיבים, מאושרים, מבריקים, וכל היכן שלמדנו די הצורך והתקנו לעצמנו עיניים ואוזניים, נפשנו מגלה יתר גמישות ויתר חן."
* "הלא היטיבו לדעת שלא בשמיים שרויים היו, כי אם בתוך ענן!"
* "מה רב היתרון כשניתן לך לשוחח עם בני־אדם ואתה אלמוני! 'עד חצי צדקתנו' גוזלים מאיתנו האלים, כשהם נוטלים את אלמוניותנו ומעטרים אותנו פרסום."
* "מבט מבעד לשער המדע משפיע על רוחות לוהטים כמעשה כשף הכשפים."
* "להט לבותינו המקודש לכל מה שאנושי הוא, גואה בלי־הרף, ועל כן אנו מביטים במה שסביבנו כמתרחק והולך כצל – אך מבטנו הקר הלא יעליב!"
*"מה שונה הייתה ראייתם של היוונים את טבעם, באשר, כפי שהכרח הוא להודות, עינם עיוורת הייתה לגבי צבעי הכחול והירוק."
*"תאוותיכם גדולות משכלכם ונביבות־לבבכם גדולה אף מתשוקותיכם - לבני־אדם שכמותכם העצה היעוצה היא באמת הרבה מאוד אורח־חיים נוצרי וקצת תורה שופנהאואריאנית כתוספת."
*"את החנפנים הכלביים אין אתה צריך היום לחפש בקרבתם של מלכים - טעמם של הללו הוא כיום צבאי, והחנפן סולד מן הטעם הזה. אך בקרבתם של בנקאים ואמנים גדל אותו פרח עד עצם היום הזה."
*"שונים היו בהערצתם, שונים בבוזם."
*"הלא בשם אכזר לא־אנושי יכונה מי שיבקש משום כך לנקום בהם, בחולים. היו אמנם זמנים, שאכן כך נהגו."
*"המלחמות הגדולות שבהווה הן פריו של החקר ההיסטורי."
*"כל העניינים המדיניים והכלליים אינם ראויים לכך שדווקא הרוחות המוכשרים ביותר ייאלצו ואף יותרו לעסוק בהם: בזבוז כזה של הרוח הוא באמת גרוע יותר מאשר כל מצב חירום."
*"מן הראוי לסלק את מקבצי הנדבות, כי אתה מצטער בתתך ומצטער בחדלך מלתת להם."
*"בארצותיהם של בני־אדם מרוסנים עוד מצויים לא מעט מפגרים ובלתי מרוסנים: כרגע הם מרבים להתרכז במחנות סוציאליסטיים יותר מאשר בכל מחנה אחר. אם נגיע פעם לכך, שהללו יחוללו חוקים, היה סמוך ובטוח, שבשרשרת ברזל ירותקו וינהיגו משמעת אימים: הם מכירים את עצמם! ונשוא ישאו בעול החוקים ההם במלוא התודעה, שהם עצמם מחוקקיהם - הרגשת העוצמה, ועוצמה זאת דווקא היא לגבם צעירה ומלהיבה די הצורך להיות מוכנים לכל סבל למענה."
*"העמים מרובים כה רבות, מכיוון שתמיד הם מבקשים את הרמאי: דהיינו, יין שיעורר את חושיהם."
*"להתנסות בחוויות פנימיות גדולות ולרגוע על גביהן ומעליהן, רגיעה של עין רוחנית - הוא הדבר העושה אנשי תרבות, המה המקנים לעם את רום־המעלה. בצרפת ובאיטליה היה זה מעשה ידיה של האצולה, בגרמניה, שעד כה מקומה של אצולתה היה מכל וכל בין עניי־הרוח (אולי לא לזמן רב עוד) המלאכה נעשתה על ידי הכמרים, המורים וצאצאיהם."
 
==חיי האדם==
* "אין לך דרך טובה יותר להשחית [[נעורים|צעיר]], מאשר ללמדו שיכבד את המסכים לדעותיו יותר מאשר את הנבדל מהן."
* "לא די בכך שהוכחת דבר, אתה חייב גם לפתות אנשים לדבר ההוא או להעלותם אליו. על כן חייב איש הדעת ללמוד להגיד חכמתו: ולפעמים אף כך, שתישמע כדבר כסל."
* "לעולם אל תעצור או תאטום אוזניך בפני מה שעלול לעלות על הדעת נגד דעתך! נדר זה נדור לעצמך! ראשית יושרה של החשיבה היא. צא יום־יום למסע מלחמה אף נגד עצמך. ניצחון ומוצב שנכבש, אינם עוד עניינך שלך, כי אם של האמת – אך גם מפלתך אינה עוד עניינך שלך!"
* "לעשות דברים, שריחם רע ביותר, ואשר כמעט ואין מעיזים לדבר בהם, אלא שהם מועילים ונחוצים – גם זה בגדר מעשי גבורה. היוונים לא התביישו למנות עם עבודותיו הגדולות של [[W:הרקולס|הרקולס]] גם את ניקוייה של אורווה."
* "מה יפים צלילם של מוזיקה גרועה וטעמים גרועים, בצאתך למלחמה על אויב!"
* "או ממזלות יוקדי־ארגמן ושבילי־חלב מושלמים של היופי! היכן אתם, תוכני האידאל?"
* "אם אתה [[ויליאם שייקספיר|שייקספיר]], דייך שתימוג בתוך מראות חיים שאין כמותם ללהט תשוקות."
* "הנחש שאין בכוחו עוד להשיל את עורו – יאבד. וכמוהו אנשי הרוח שמונעים בעדם לשנות את דעתם; הם חדלים להיות אנשי־רוח."
* "אדם המדבר הרבה ובמהירות, כבודו יורד בעינינו עד שפל המדרגה, מיד עם מגע ראשון וקצר ביותר, גם אם בתבונה ידבר – לא רק כמידת ההטרדה שהוא מטרידנו, כי אם עמוק מזה. כי אנו מנחשים, מה רבים כבר היו לפנינו אשר היה להם לטורח, ולחשבון־הנחת שהוא גורם אנו מוסיפים את אי־הכבוד שאנו זוקפים עליו למפרע."
שורה 20 ⟵ 47:
* "ישנם בני־אדם, שכלל אינם רוצים שייראו אותם בדרך אחרת מאשר כמבצבצים מבעד לבני־אדם זולתם. ויש בכך מן ה[[חוכמה]] הרבה."
* "כשאין אנו חסים בלבנו על כבודם של בני־אדם כשם שאנו עושים זאת בפומבי, אנו בגדר אנשים בלתי ישרים."
* "אמו של אודיסאוס ירדה שאולה בעוצמת יגון וגעגועים אל ילדה!"
* "להתקשות לאט, לאט, כאבן חן – ולבסוף לשכב דומם, לחדוות לבו של הנצח."
* "מידה הומאנית היא במורה להזהיר את תלמידיו מפני עצמו."
* "[[ספר]] כגון זה אינו עניין לקריאה רצופה או להקראה, כי אם לדפדוף, ובייחוד, בשעת טיול ובשעת נסיעה, עליך לדעת לתקוע ראשך בו ולשוב ולהוציאו ולראות: אין המראה אשר סביבותיך כפי שהיה."
* "הגיגיו של שום הוגה אינם גורמים לי הנאה כהגיגי שלי עצמי: דבר זה, כמובן, אינו מעיד עדיין על ערכם."
* "זו תוצאתו הגדולה של מין האדם שעד־כה, שאין אנו נזקקים עוד לפחד מתמיד מפני חיות טרף, מפני פראי־אדם, מפני אלים ומפני חלומותינו."
* "בראש וראשונה וראשית כול: המעשים! דהיינו, התאמנות, התאמנות, התאמנות! 'האמונה' השייכת לכאן תופיע בדיעבד – אל תפקפקו בכך."
* "האם לא לאכזר ייחשב אל אשר האמת עמו והוא יכול להתבונן בשלווה במין האנושי המתייסר איומות עליה?"
* "לא לשכוח – ככל שנתעלה, ניראה קטנים יותר בעיני אלה שאינם יודעים לעוף."
* "ה[[תשוקה|תשוקות]] נעשות מרושעות ונוכלות, אם מסתכלים בהן ברשעות ונוכלות."
* "לעשות דברים, שריחם רע ביותר, ואשר כמעט ואין מעיזים לדבר בהם, אלא שהם מועילים ונחוצים – גם זה בגדר מעשי גבורה. היוונים לא התביישו למנות עם עבודותיו הגדולות של [[W:הרקולס|הרקולס]] גם את ניקוייה של אורווה."
* "אנו עדיין ממשיכים להוציא מסקנות ממשפטים שאנו רואים אותם כמוטעים, מתורות שאין אנו ממשיכים להאמין בהן – וזאת בעזרת [[רגש]]ותינו."
* "מה יפים צלילם של מוזיקה גרועה וטעמים גרועים, בצאתך למלחמה על אויב!"
* "יתעוררו וירגישו ש[[חלום]] הוא אשר חלמה אוזנם."
* "או ממזלות יוקדי־ארגמן ושבילי־חלב מושלמים של היופי! היכן אתם, תוכני האידאל?"
* "מן הראוי שנפחד מפני מי ששנא את עצמו, כי נהיה קורבן לזעמו ונקמתו. נדאג, איפה, לדרכים כיצד לפתותו לאהבת עצמו!"
* "אם אתה [[ויליאם שייקספיר|שייקספיר]], דייך שתימוג בתוך מראות חיים שאין כמותם ללהט תשוקות."
* "חדלתי להבין את עצמי! רק אתמול הכול עוד סער בי כל כך ויחד עם זאת כה חמים היה ורווי שמש ואין קצה לאור."
* "מידה הומאנית היא במורה להזהיר את תלמידיו מפני עצמו."
* "חובותינו – הלא הן הזכויות שיש לאחרים עלינו."
* "אתה רוצה להיפרד מתאוותך? עשה זאת, אך ללא שנאה כלפיה! שאם לא כן, תאווה חדשה לך קנית."
* "מי שמטבעו נוח כלפי הבריות, או חששני בפניהם, אך מלא אומץ כלפי הדברים, נרתע בפני הכרויות חדשות וקרובות מדי ומצמצם את הישנות: על מנת שאלמוניותו ואכזריותו יהיו באמת לבשר אחד."
* "אתה נעשה רב אמן, כאשר בביצוע לא רק שאינך טועה, כי אם גם אינך מהסס."
* "כמעט בקרב כל מפלגה קיימת קדרות מגוחכת אך לא בלתי מסוכנת: פגועים בה כל אלה, ששנים רבות היו לוחמים מסורים ומכובדים של השקפת המפלגה, והנה לפתע פתאום, באחד הימים, הם מבחינים שהשופר עבר לידיו של מי שחזק הוא מכולם. איכה ישאו את עובדת היאלמותם הכפויה? משום כך מתחילים הם להרעיש בקולי קולות ולפעמים הם משמיעים צלילים חדשים לגמרי."
* "בצאצאיהם של גאונים גדולים מבקיע עצמו הטירוף, בצאצאיהם של צדיקים גדולים – הטימטום: העיר [[אריסטו]]. הנתכוון בדבריו אלה לפתות את בני הסגולה לנישואין?"
* "מצב הרוח הרגיל שלנו מותנה במצב הרוח שאנו יודעים לקיימו סביבנו."
* "הטעם שבמנהגי הכנסת האורחים הוא: לשתק את יסוד האיבה שבזר. כל היכן שאין חשים בו עוד, באיש הזר, בראש וראשונה את האויב, פוחתת מידת הכנסת האורחים; היא משגשגת כל עוד משגשגת הנחתה המרושעת."
* "וכי לא חונכנו לצלול להרגשה נלהבת ולהימלט אל האפלה, דווקא כל היכן שמן הראוי היה שהשכל יהא מביט בבהירות וקרירות ככל האפשר? דהיינו, בכל העניינים הנעלים וחשובים יותר?"
* "המסורת מייצגת את התנסויותיהם של בני־האדם שבעבר במה שנחשב למועיל או מזיק – אך הרגש כלפי המסורת (המוסריות) אינו מוסב כלל אל ההתנסויות ההן כשלעצמן, כי אם אל זקנותה, קדושתה של המסורת, ואל היותה מעבר לכל ויכוח. ובזאת פועל רגש זה נגד רכישת נסיונות חדשים ונגד תיקונם במסורת: משמע, המוסריות פועלת נגד התהוותן של מסורות חדשות וטובות יותר: היא מטמטמת."
* "אדרבא, בכל שלב ושלב של ההתפתחות יש להשיג אושר מיוחד שאין דומה לו, ואין הוא לא גבוה ולא נמוך מזולתו, כי אם סגולתו המיוחדת של אותו שלב. התפתחות אינה שואפת לאושר, כי אם להתפתחות ולשום דבר זולתי זאת."
* "עולם מופלא של יצורי דמיון, ואשר בכל זאת מצליח להעמיד פנים מפוכחים כל כך! ערפל זה של דעות ומורגלות, גדל וקיים כמעט באורח בלתי תלוי מהם, מבני האדם העטויים בו."
* "כך נוצרות זכויות: דרגות עוצמה מוכרות ומובטחות."
* "השאיפה להצטיינות נותנת עינה תמיד בזולת, ורוצה לדעת את הלך נפשו: אך שיתוף התחושה ושיתוף הידיעה, אשר יצר זה זקוק לשם סיפוקו, רחוקים הם מאוד מתום־לב, מטוב־לב ומשיתוף בצער. אדרבא, אנו רוצים לתפוס או לנחש את סבלו החיצוני או הפנימי שגרמנו לזולת, כיצד הוא מאבד את שלטונו על עצמו והוא נכנע לרושם שידינו או אף מבטנו בלבד עושים עליו."
* "דבר זה מובע על ידי הבראהמינים בסיפור על המלך וויקוואמיטרה אשר מסיגופים של אלפי שנים שאב כוח רב כזה, עד כי נטל על עצמו לברוא שמיים חדשים."
* "נעלמים מנגד עיניו כל אותם הקסמים הפעוטיים התרמיתיים, שבתוכם בדרך כלל שטים כל הדברים כאשר מביט בהן האדם הבריא."
* "היוצר הגדול הוא ממליצם של הדברים הפשוטים."
* "מה היא התרופה החזקה ביותר? – הניצחון."
* "גם אנשי־רוח גדולים אין להם יותר מאשר מלוא כפם ניסיון – מעבר לתחום זה חשיבותם מיד נפסקת: וזו התחלת חללם האינסופי והריק והתחלת טיפשותם."
* "כל היכן שאנו מבינים, אנו נעשים אדיבים, מאושרים, מבריקים, וכל היכן שלמדנו די הצורך והתקנו לעצמנו עיניים ואוזניים, נפשנו מגלה יתר גמישות ויתר חן."
* "הלא היטיבו לדעת שלא בשמיים שרויים היו, כי אם בתוך ענן!"
* "מה רב היתרון כשניתן לך לשוחח עם בני־אדם ואתה אלמוני! 'עד חצי צדקתנו' גוזלים מאיתנו האלים, כשהם נוטלים את אלמוניותנו ומעטרים אותנו פרסום."
* "מבט מבעד לשער המדע משפיע על רוחות לוהטים כמעשה כשף הכשפים."
* "להט לבותינו המקודש לכל מה שאנושי הוא, גואה בלי־הרף, ועל כן אנו מביטים במה שסביבנו כמתרחק והולך כצל – אך מבטנו הקר הלא יעליב!"
* "על מנת למדוד, עד מה אף הנבונים ביותר הם דקי־שכל או רפי־שכל מטבעם, מן הראוי לתת את הדעת על כך, כיצד הם תופסים וכיצד הם מביאים את דעות יריביהם: בכך מתגלית מידתו הטבעית של כל רוח – החכם המושלם מעלה בלא משים את יריבו לדרגת אידאל ומשחרר את טיעוניו מכל רבב ומקריות: ורק לאחר שיריבו נעשה על ידי כך לאל שנשקו מבריק, או אז הוא יוצא לקרב עמו."
* "החינוך אינו אלא המשכה של ההולדה ולעיתים מעין יפוייה בדיעבד."
* "אך בגדר הוודאי הוא שבכל הטיהורים האיטיים שהאדם עתיד לערוך, טיהורם של הרגשות הנעלים יהיה איטי ביותר."
* "אל תשליך עצם של חיה לאש, וגם לכלב אל תשליכנה."
* "אתם יודעי־האדם, לימדו נא לדעת עצמכם!"
* "בעלי אופי עירני אינם משקרים אלא שעה קלה: לאחר מכן הם עצמם מרומים, הם משוכנעים וישרים."
*"הפחדן אינו יודע מה פירושו של דבר להיות לבד: מאחורי כסאו ניצב תמיד אויב - אהה, מי יתן לנו שיימצא האחד שיוכל לספר לנו תולדותיו של הרגש ההוא אשר שמו בדידות!"
 
*"מה שונה הייתה ראייתם של היוונים את טבעם, באשר, כפי שהכרח הוא להודות, עינם עיוורת הייתה לגבי צבעי הכחול והירוק."
==חינוך עצמי==
*"תאוותיכם גדולות משכלכם ונביבות־לבבכם גדולה אף מתשוקותיכם - לבני־אדם שכמותכם העצה היעוצה היא באמת הרבה מאוד אורח־חיים נוצרי וקצת תורה שופנהאואריאנית כתוספת."
* "[[ספר]] כגון זה אינו עניין לקריאה רצופה או להקראה, כי אם לדפדוף, ובייחוד, בשעת טיול ובשעת נסיעה, עליך לדעת לתקוע ראשך בו ולשוב ולהוציאו ולראות: אין המראה אשר סביבותיך כפי שהיה."
*"את החנפנים הכלביים אין אתה צריך היום לחפש בקרבתם של מלכים - טעמם של הללו הוא כיום צבאי, והחנפן סולד מן הטעם הזה. אך בקרבתם של בנקאים ואמנים גדל אותו פרח עד עצם היום הזה."
* "אתם יודעי־האדם, לימדו נא לדעת עצמכם!"
*"שונים היו בהערצתם, שונים בבוזם."
* "החינוך אינו אלא המשכה של ההולדה ולעיתים מעין יפוייה בדיעבד."
*"הלא בשם אכזר לא־אנושי יכונה מי שיבקש משום כך לנקום בהם, בחולים. היו אמנם זמנים, שאכן כך נהגו."
* "הגיגיו של שום הוגה אינם גורמים לי הנאה כהגיגי שלי עצמי: דבר זה, כמובן, אינו מעיד עדיין על ערכם."
*"המלחמות הגדולות שבהווה הן פריו של החקר ההיסטורי."
* "זו תוצאתו הגדולה של מין האדם שעד־כה, שאין אנו נזקקים עוד לפחד מתמיד מפני חיות טרף, מפני פראי־אדם, מפני אלים ומפני חלומותינו."
*"כל העניינים המדיניים והכלליים אינם ראויים לכך שדווקא הרוחות המוכשרים ביותר ייאלצו ואף יותרו לעסוק בהם: בזבוז כזה של הרוח הוא באמת גרוע יותר מאשר כל מצב חירום."
* "בראש וראשונה וראשית כול: המעשים! דהיינו, התאמנות, התאמנות, התאמנות! 'האמונה' השייכת לכאן תופיע בדיעבד – אל תפקפקו בכך."
*"מן הראוי לסלק את מקבצי הנדבות, כי אתה מצטער בתתך ומצטער בחדלך מלתת להם."
* "אנו עדיין ממשיכים להוציא מסקנות ממשפטים שאנו רואים אותם כמוטעים, מתורות שאין אנו ממשיכים להאמין בהן – וזאת בעזרת [[רגש]]ותינו."
*"בארצותיהם של בני־אדם מרוסנים עוד מצויים לא מעט מפגרים ובלתי מרוסנים: כרגע הם מרבים להתרכז במחנות סוציאליסטיים יותר מאשר בכל מחנה אחר. אם נגיע פעם לכך, שהללו יחוללו חוקים, היה סמוך ובטוח, שבשרשרת ברזל ירותקו וינהיגו משמעת אימים: הם מכירים את עצמם! ונשוא ישאו בעול החוקים ההם במלוא התודעה, שהם עצמם מחוקקיהם - הרגשת העוצמה, ועוצמה זאת דווקא היא לגבם צעירה ומלהיבה די הצורך להיות מוכנים לכל סבל למענה."
* "וכי לא חונכנו לצלול להרגשה נלהבת ולהימלט אל האפלה, דווקא כל היכן שמן הראוי היה שהשכל יהא מביט בבהירות וקרירות ככל האפשר? דהיינו, בכל העניינים הנעלים וחשובים יותר?"
*"העמים מרובים כה רבות, מכיוון שתמיד הם מבקשים את הרמאי: דהיינו, יין שיעורר את חושיהם."
* "המסורת מייצגת את התנסויותיהם של בני־האדם שבעבר במה שנחשב למועיל או מזיק – אך הרגש כלפי המסורת (המוסריות) אינו מוסב כלל אל ההתנסויות ההן כשלעצמן, כי אם אל זקנותה, קדושתה של המסורת, ואל היותה מעבר לכל ויכוח. ובזאת פועל רגש זה נגד רכישת נסיונות חדשים ונגד תיקונם במסורת: משמע, המוסריות פועלת נגד התהוותן של מסורות חדשות וטובות יותר: היא מטמטמת."
*"להתנסות בחוויות פנימיות גדולות ולרגוע על גביהן ומעליהן, רגיעה של עין רוחנית - הוא הדבר העושה אנשי תרבות, המה המקנים לעם את רום־המעלה. בצרפת ובאיטליה היה זה מעשה ידיה של האצולה, בגרמניה, שעד כה מקומה של אצולתה היה מכל וכל בין עניי־הרוח (אולי לא לזמן רב עוד) המלאכה נעשתה על ידי הכמרים, המורים וצאצאיהם."
 
==על מוסר, אשמה ועונש==