הדבר: הבדלים בין גרסאות בדף
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עריכה |
הרחבה |
||
שורה 17:
* " 'השאלה היא,' אמר קסטל הזקן בבוטות, 'האם זה דֶּבֶר או לא דֶּבֶר'. שניים או שלושה רופאים מחו בקול. השאר נראו כמהססים. ואילו המושל התחלחל ונסב מוכנית לעבר הדלת, כמבקש לוודא שחסמה בעד הדברים האיומים האלה להתפשט במסדרונות. רישאר הזקן הכריז שלדעתו אסור להיתפס לבהלה."
* "הם לא האמינו במגפות. המגפה אינה לפי שיעור מידתו של האדם, לכן הוא אומר לעצמו שהיא דבר לא ממשי, חלום רע שיחלוף. אבל לא תמיד הוא חולף, ומחלום רע לחלום רע, האדם הוא שחולף, ובראש ובראשונה ההומניסטים, מפני שלא נקטו אמצעי־זהירות."
* "שום אדם עדיין לא השלים, בעצם, עם עובדת המחלה. רובם היו רגישים בעיקר למה שהפריע את ארחות חייהם או פגע בענייניהם. מכך היו מוטרדים או רגוזים ואין אלה רגשות שאפשר להעמידם כנגד הדֶּבֶר. תגובתם הראשונה, דרך משל, הייתה להאשים את השלטונות."
* "ואכן, שעה שהקשיב רייה לצהלות השמחה העולות מה[[עיר]], זכר שהשמחה הזאת עודנה בסכנה. שכן הוא ידע מה שלא ידע ההמון הצוהל הזה, מה שכתוב בספרים, שחיידק הדבר לא מת ולא נעלם לעולם, שיכול הוא להיות שקוע בשינה עשרות שנים ברהיטים ובמצעים, שמחכה הוא בסבלנות בחדרים, במרתפים, במזוודות, בממחטות ובין ניירות, ואפשר שביום מן הימים, לאסונם של בני־האדם וכדי ללמדם לקח, יעורר הדבר את חולדותיו וישלח אותן למות בעיר מאושרת."▼
* "מצד אחד, אפשר לא כולם היו מתי דֶּבֶר. ומצד שני, איש מתושבי העיר לא ידע כמה בני אדם מתים כאן מדי שבוע, בימים כתיקונם."
▲* "ואכן, שעה שהקשיב רייה לצהלות השמחה העולות מה[[עיר]], זכר שהשמחה הזאת עודנה בסכנה. שכן הוא ידע מה שלא ידע ההמון הצוהל הזה, מה שכתוב בספרים, שחיידק
* "שום דבר בעולם לא שווה שאדם יפנה עורף בגללו למה שהוא אוהב. ובכל־זאת, גם אני עצמי עושה את זה, בלי לדעת למה."
* "אבל אולי אנחנו חייבים לאהוב את מה שאנחנו לא יכולים להבין."
| |||