דמדומי שחר: הבדלים בין גרסאות בדף

* "חובותינו – הלא הן הזכויות שיש לאחרים עלינו."

* "כמעט בקרב כל מפלגה קיימת קדרות מגוחכת אך לא בלתי מסוכנת: פגועים בה כל אלה, ששנים רבות היו לוחמים מסורים ומכובדים של השקפת המפלגה, והנה לפתע פתאום, באחד הימים, הם מבחינים שהשופר עבר לידיו של מי שחזק הוא מכולם. איכה ישאו את עובדת היאלמותם הכפויה? משום כך מתחילים הם להרעיש בקולי קולות ולפעמים הם משמיעים צלילים חדשים לגמרי."

*"מרבית בני־אדם לוקחים דבר שהם יודעים עליו תחת חסותם, כאילו הידיעה מעניקה להם זכות בעלות. תחושת האני אינה יודעת גבול בתשוקת הקניין."

* "בצאצאיהם של גאונים גדולים מבקיע עצמו הטירוף, בצאצאיהם של צדיקים גדולים – הטימטום: העיר [[אריסטו]]. הנתכוון בדבריו אלה לפתות את בני הסגולה לנישואין?"

*"כאשר עמי אירופה השונים החלו למצוא עניין בגרמנים - וזה רע לא מזמן - המעשה התרחש מכוחה של השכלה, שאינה כיום עוד בידי הגרמנים, יתירה מזאת, הם התנערו ממנה בקנאות מוכת־סנוורים, כאילו הייתה זו מחלה: עם זאת, לא ידעו למצוא לה תחליף טוב יותר מאשר הטירוף הפוליטי והלאומי."

*"אינני סבור ש[[ארתור שופנהאואר|שופנהאואר]] צדק באמרו, שיתרונם היחיד של הגרמנים על פני עמים אחרים הוא בכך, שיש בקרבם יותר כופרים מאשר בקרב זולתם - אך זאת אדע: כשהגרמני נקלע למצב, בו הוא מסוגל לדברים גדולים, הוא מתעלה תמיד מעל למוסר! וכי ייתכן אחרת? כעת מן הדין שיעשה דבר חדש, דהיינו שיהא מצווה - על עצמו או על אחרים! אך הנה המוסר הגרמני לא לימדו לצוות! הכוח המצווה נשכח ממנו!."

* "נטולי־הפחד... אינם זקוקים לא לכיבודים ולא לגינונים; הם מפרסמים... את היושר, את המישרין בדיבור..., כאות היכר למפחיד המודע לעצמו."

* "אמו של אודיסאוס ירדה שאולה בעוצמת יגון וגעגועים אל ילדה!"

* "נעלמים מנגד עיניו כל אותם הקסמים הפעוטיים התרמיתיים, שבתוכם בדרך כלל שטים כל הדברים כאשר מביט בהן האדם הבריא."

* "גם אנשי־רוח גדולים אין להם יותר מאשר מלוא כפם ניסיון – מעבר לתחום זה חשיבותם מיד נפסקת: וזו התחלת חללם האינסופי והריק והתחלת טיפשותם."

* "הלא היטיבו לדעת שלא בשמיים שרויים היו, כי אם בתוך ענן!"

* "מבט מבעד לשער המדע משפיע על רוחות לוהטים כמעשה כשף הכשפים."

* "להט לבותינו המקודש לכל מה שאנושי הוא, גואה בלי־הרף, ועל כן אנו מביטים במה שסביבנו כמתרחק והולך כצל – אך מבטנו הקר הלא יעליב!"

*"המלחמות הגדולות שבהווה הן פריו של החקר ההיסטורי."

*"רע! רע! הדבר שחייבים להיטיב בהנמקתו, להתעקש בהוכחתו יותר מכל דבר אחר, הלא היא מרעית העין. כי רבים מדי נטולים עיניים הם מראותה. אלא שזה משעמם כל כך!"

*"מי שכפוי עליו לעמוד ברשותו של מושל, יהא עמו תמיד משהו, שבעזרתו יטיל פחד וירסן את השליט, כגון יושר או כנות או לשון רעה."

*"כל העניינים המדיניים והכלליים אינם ראויים לכך שדווקא הרוחות המוכשרים ביותר ייאלצו ואף יותרו לעסוק בהם: בזבוז כזה של הרוח הוא באמת גרוע יותר מאשר כל מצב חירום."

*"העמים מרובים כה רבות, מכיוון שתמיד הם מבקשים את הרמאי: דהיינו, יין שיעורר את חושיהם."

*"להתנסות בחוויות פנימיות גדולות ולרגוע על גביהן ומעליהן, רגיעה של עין רוחנית - הוא הדבר העושה אנשי תרבות, המה המקנים לעם את רום־המעלה. בצרפת ובאיטליה היה זה מעשה ידיה של האצולה, בגרמניה, שעד כה מקומה של אצולתה היה מכל וכל בין עניי־הרוח (אולי לא לזמן רב עוד) המלאכה נעשתה על ידי הכמרים, המורים וצאצאיהם."

*"מה רבים הגברים הנשואים, שניעורו עם בוקר אחד והואר להם שרעייתם הצעירה משעממת ומאמינה בהפכו־של דבר! ואין צורך לומר, נשים אלו, נדיבות הבשר ורפות הרוח."

*"אישה זו יפה וחכמה: אהה, עד מה הייתה מחכימה אלמלא הייתה יפה."

*"להשליך עצמו אל בין שורות האויבים, ייתכן וזה מסימניה של הפחדנות."

*"האם קיים מצב רווי קדושה יותר מן ההריון? לעשות כל מעשה מתוך אמונה חרישית, שאיכשהו זה חייב להיות לטובתו של המתהווה בקרבנו! חייב לרומם את ערכו הנסתר, שאנו מהרהרים בו מתוך התרוממות־נפש! במצב זה אנו מרכינים ראש בפני דברים רבים מבלי שזה יצריך אילוף מכאיב! מחניקים מילה תקיפה, מגישים יד פיוסין: על הילד לגדול מתוך ניחותא ומן העידית. אנו נבעתים מפני חריפותנו וכל מעשה פתע: כאילו חוששים אנו שמא זו מזיגת טיפה של אסון לכוס חייו של היצור האלמוני ההוא האהוב עלינו מכל! הכל מצועף, מבשר, אין יודעים כלום איך זה מתרחש, מחכים ומתכוננים, אותה שעה שורר בנו רגש זך ומזכך של העדר־אחריות עמוק, כמעט כמה שמרגיש הצופה בטרם יעלה המסך - זה גדל, קרב אל סף האור: אין בידינו ולא כלום על מנת לקבוע לא את ערכו, לא את שעתו."

==חיי האדם==

* "אין לך דרך טובה יותר להשחית [[נעורים|צעיר]], מאשר ללמדו שיכבד את המסכים לדעותיו יותר מאשר את הנבדל מהן."

* "לא די בכך שהוכחת דבר, אתה חייב גם לפתות אנשים לדבר ההוא או להעלותם אליו. על כן חייב איש הדעת ללמוד להגיד חכמתו: ולפעמים אף כך, שתישמע כדבר כסל."

* "הנחש שאין בכוחו עוד להשיל את עורו – יאבד. וכמוהו אנשי הרוח שמונעים בעדם לשנות את דעתם; הם חדלים להיות אנשי־רוח."

* "אדם המדבר הרבה ובמהירות, כבודו יורד בעינינו עד שפל המדרגה, מיד עם מגע ראשון וקצר ביותר, גם אם בתבונה ידבר – לא רק כמידת ההטרדה שהוא מטרידנו, כי אם עמוק מזה. כי אנו מנחשים, מה רבים כבר היו לפנינו אשר היה להם לטורח, ולחשבון־הנחת שהוא גורם אנו מוסיפים את אי־הכבוד שאנו זוקפים עליו למפרע."

* "במרבית המקרים עדיין יפה נגד האהבה כוחה של התרופה הקיצונית: להשיב [[אהבה]]."

* "ישנם בני־אדם, שכלל אינם רוצים שייראו אותם בדרך אחרת מאשר כמבצבצים מבעד לבני־אדם זולתם. ויש בכך מן ה[[חוכמה]] הרבה."

* "האם לא לאכזר ייחשב אל אשר האמת עמו והוא יכול להתבונן בשלווה במין האנושי המתייסר איומות עליה?"

* "לא לשכוח – ככל שנתעלה, ניראה קטנים יותר בעיני אלה שאינם יודעים לעוף."

* "אם אתה [[ויליאם שייקספיר|שייקספיר]], דייך שתימוג בתוך מראות חיים שאין כמותם ללהט תשוקות."

* "מידה הומאנית היא במורה להזהיר את תלמידיו מפני עצמו."

* "אתה נעשה רב אמן, כאשר בביצוע לא רק שאינך טועה, כי אם גם אינך מהסס."

* "עולם מופלא של יצורי דמיון, ואשר בכל זאת מצליח להעמיד פנים מפוכחים כל כך! ערפל זה של דעות ומורגלות, גדל וקיים כמעט באורח בלתי תלוי מהם, מבני האדם העטויים בו."

* "כך נוצרות זכויות: דרגות עוצמה מוכרות ומובטחות."

* "השאיפה להצטיינות נותנת עינה תמיד בזולת, ורוצה לדעת את הלך נפשו: אך שיתוף התחושה ושיתוף הידיעה, אשר יצר זה זקוק לשם סיפוקו, רחוקים הם מאוד מתום־לב, מטוב־לב ומשיתוף בצער. אדרבא, אנו רוצים לתפוס או לנחש את סבלו החיצוני או הפנימי שגרמנו לזולת, כיצד הוא מאבד את שלטונו על עצמו והוא נכנע לרושם שידינו או אף מבטנו בלבד עושים עליו."

* "על מנת למדוד, עד מה אף הנבונים ביותר הם דקי־שכל או רפי־שכל מטבעם, מן הראוי לתת את הדעת על כך, כיצד הם תופסים וכיצד הם מביאים את דעות יריביהם: בכך מתגלית מידתו הטבעית של כל רוח – החכם המושלם מעלה בלא משים את יריבו לדרגת אידאל ומשחרר את טיעוניו מכל רבב ומקריות: ורק לאחר שיריבו נעשה על ידי כך לאל שנשקו מבריק, או אז הוא יוצא לקרב עמו."

* "בעלי אופי עירני אינם משקרים אלא שעה קלה: לאחר מכן הם עצמם מרומים, הם משוכנעים וישרים."

 

==חינוך עצמי==

* "אתם יודעי־האדם, לימדו נא לדעת עצמכם!"

* "החינוך אינו אלא המשכה של ההולדה ולעיתים מעין יפוייה בדיעבד."

* "הגיגיו של שום הוגה אינם גורמים לי הנאה כהגיגי שלי עצמי: דבר זה, כמובן, אינו מעיד עדיין על ערכם."

* "זו תוצאתו הגדולה של מין האדם שעד־כה, שאין אנו נזקקים עוד לפחד מתמיד מפני חיות טרף, מפני פראי־אדם, מפני אלים ומפני חלומותינו."

* "המסורת מייצגת את התנסויותיהם של בני־האדם שבעבר במה שנחשב למועיל או מזיק – אך הרגש כלפי המסורת (המוסריות) אינו מוסב כלל אל ההתנסויות ההן כשלעצמן, כי אם אל זקנותה, קדושתה של המסורת, ואל היותה מעבר לכל ויכוח. ובזאת פועל רגש זה נגד רכישת נסיונות חדשים ונגד תיקונם במסורת: משמע, המוסריות פועלת נגד התהוותן של מסורות חדשות וטובות יותר: היא מטמטמת."

 

* "איך לפעול? לשם מה לפעול?"

* "ישנה השתנות מתמדת ופעילות מתמדת בשדה ה[[מוסר]]."

* "כל המעשים נובעים משיפוטים ערכיים."

* "במידה שגובר טעמה של הסיבתיות, מצטמצמת מלכותה של המוסריות."

* "יש למחות מנשמתו את נקיפות־המצפון כִּמְחוֹת לכלוך ולרמוז לו איך יוכל לפצות, ואף למעלה מזה, על הנזק שאולי גרם לאדם באמצעות גמילת חסד עם אדם אחר ואולי אף עם הכלל."

* "יש [[אדם]] המשמש לזולתו מצפון: והוא עניין חשוב במיוחד כשאותו הזולת חסר מצפון משלו."

* "וכי מה כורח הוא לנו להשמיע בקול רם כל כך ובקנאות שכזאת, מה שהננו, מה שאנו רוצים איננו רוצים?"

* "או אז לא תהיו זקוקים עוד כלל לאלוהיכם, וכל אותו החזיון של החטא הקדמון והגאולה יתחולל ויגיע לקיצו בקרבכם פנימה!"