מישאל חשין: הבדלים בין גרסאות בדף

* "צר לי, אך לא אוכל לצרף חתימתי לחוות-דעתו של חברי. לדעתי, נגוע החוק מלידתו בפגם גנטי, ופגם מעין-זה לא ניתן לא לריפוי ולא לתיקון. ראשית לכל, לא מצאתי כל הצדק שבעולם לאותן זכויות-יתר מפליגות שהחוק מעניק לבני ישיבה, בהעדיפו אותם על צעירים שאינם בני ישיבה. הפגיעה בעקרון השיוויון היא כה קשה וכה עמוקה עד שנתקשיתי להבין כיצד זה ניתן להצדיקה. הנה הן, למשל, ארבע שנות דחייה הניתנות לבן-ישיבה על מגש של כסף, בעוד שאין הן ניתנות - לא כולן אף לא חלקן - למי שאינו בן-ישיבה. זאת משום שהוא נוגד את כל עקרונות היסוד הארוגים בחיינו, לכל האמיתות, לכל השאיפות, לכל התקוות שמדינת ישראל המתחדשת בנויה עליהן. בסוף כל הסופות - ובעצם: בתחילת כל התחילות - האדם הוא נושא המשפט וסביבו ינועו-יחוגו כל חובות וזכויות. ואם כל מעשה או מחדל של הפליה מצידן של רשויות המדינה - ולו הפליה קשה היא - יתורגם על ידנו לפגיעה בכבוד האדם, אתקשה לאתר במשפט מעשה או מחדל שבהפליה אשר אינם פוגעים או שורטים בכבוד האדם.... תחושת הכעס והתסכול הממלאת את ליבם של המשרתים בצבא עלולה ללבוש פנים של הימנעות והשתמטות משירות. תופעה זו, הידועה בכינויה כתופעת 'התפוח הרקוב', תופעה קשה היא, וקרני הרוע שהיא מקרינה - קרני רוע בנות-עוצמה - חודרות אל ריקמת החברה גם במקומות מרוחקים ממקום היווצרן" ~ השופט מישאל חשין מפרט את דעת המיעוט שלו בפסק דין בחוק טל (חובל ר., [http://www.haaretz.co.il/news/law/1.2733966 '''"המשנה לנשיא בית המשפט העליון לשעבר מישאל חשין מת בגיל 79"'''], אתר הארץ, תאריך 19.9.2015)

* "אבא שלי היה שופט בית המשפט העליון הראשון. אני הייתי לאחר מכן. הוא הגיע להיות ממלא מקום קבוע לנשיא בית המשפט העליון. אני הייתי משנה לנשיא בית המשפט עליון. זה ביתי. מי שירים יד על ביתי אני אגדע את ידו." ~ פברואר 2007

* "יש קוקטייל תרכובות כימיות הקרוי "[[מי מלך]]". המדובר הוא בחומצה גופרתית ובחומצה מלחית שעירבובן זו בזו יוצר תערובת שבכוחה להמיס (כמעט) כל חומר שהוא. בענייננו שלנו נתערבבו שני אלה: "הלכת קינזי" והעומס הקשה המוטל על בתי-המשפט. התערובת של השניים בכוחה להמיס צדק, ואכן ממיסה היא צדק. אם יש צורך בדוגמה, הרי היא לפנינו" ([http://elyon1.court.gov.il/files/01/710/079/G03/01079710.g03.htm בש"פ 7971/01 מדינת ישראל נ' דני טיקמן ואחרים], ניתן ב-2 בדצמבר 2001)

* "דגל ישראל אין הוא 'סך הכול ביטוי של מקל עם סמרטוט כחול לבן עליו'. דגל ישראל הוא אני ואתה ואת, הוא והיא, הם והן, אנחנו וילדינו, וגם מי שהלכו ולא ישובו אלינו. ואנו כולנו, אין אנו סמרטוט" (בג"ץ 8507/96 תיאודור אורין נגד מדינת ישראל ואחרים, 7 בינואר 1997)