מסות על אהבה: הבדלים בין גרסאות בדף
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
דף חדש |
עריכה |
||
שורה 3:
<small>(הציטוטים הם מתוך מהדורת הספר בעברית בתרגומו של [[W:יורם ברונובסקי|יורם ברונובסקי]], הוצאת כתר, 1981)</small>
{{מפריד}}
* "לא היה בעבר פילוסוף גדול כלשהו שלא ראה חובה לעצמו להעלות תורת [[אהבה]] משלו." ~ עמ' 8
* "אין דבר פורה בחיינו האינטימיים מרגש האהבה, עד כדי כך שהרגש הזה נעשה לסמל כל פריון באשר הוא." ~ עמ' 9
* "האדם האוהב יוצא מתוך עצמו; הרי זה הניסיון הגדול ביותר שעשה הטבע לאפשר לאדם לצאת מתוך סגירותו לעבר משהו השונה ממנו." ~ עמ' 10
שורה 14:
* "האהבה והשנאה נושאות עמן חום, ולא זו בלבד שהן חמות, אלא שחומן עובר מידות שונות." ~ עמ' 14
* "האהבה זורמת בזרם של אהדה חמה כלפי האהוב, בעוד שהשנאה מפרישה ארס מכרסם." ~ עמ' 15
* "באהבה אנו חשים את עצמנו מאוחדים עם המושא באיחוד מיסטי."
* "האהבה הריהי לב הקשור ללב אחר, היא איחוד־לבבות. השנאה היא הפרדת־לבבות, התרחקות מטפיסית, הפרדות מוחלטת מן השנוא." ~ עמ' 16
* "האהבה מעניקה אישור פעיל ומתמיד למושאה." ~ עמ' 16
* "לאהוב משהו פירושו להכיר באורח העמוק ביותר בקיומו, פירושו לסרב להסכים לעולם המתקיים בלי המושא הזה שבו תלוי הכול." ~
* "התאורטיקן מגיע לידי נוסחה מלומדה מתוך מאמץ נואש לשמור על זיקה למציאות. לשם כך הוא נדרש לאמצעי זהירות לאין ספור, ואחד מהם הוא השמירה על האחדות והצמידות הפנימית הגמורה של המון רעיונותיו, שהרי המציאות היא אחת ביסודה." ~
* "האהבה זכתה לשבח ולתהילה יותר מכל פעילות אחרת בעולם. מאז ומעולם ייפו אותה המשוררים ואף קישטותה בכל הקוסמטיקה שלהם, כשהם מעניקים לה ממשות משונה." ~
* "כמה מאלף הדבר שרק אלה שאינם מסוגלים ליצירה גדולה, סבורים שנכון להתייחס ברצינות למדע, לאמנות או לפוליטיקה, ולהקל ראש בפרשות אהבה." ~
* "דון ז'ואן איננו הגבר המבקש את אהבתן של הנשים, אלא הוא הגבר שהנשים מבקשות את אהבתו." ~ עמ' 25
* "אהבה שלמה שנולדה בשורש נשמתו של אדם, אינה יכולה למות. ככל הנראה, היא נעשית למרכיב מתמיד של הנפש המרגישה." ~ עמ' 28
* "בכל אהבה צפונה התשוקה של האוהב להתאחד עם מושא שנראה כי חונן בשלמות כלשהי." ~ ~ עמ' 31, פרשנות להגדרתו של [[אפלטון]] את האהבה כתשוקה להפרות את היופי ולהוליד בתוכו
* "האהבה היא שלמה, כשהיא מגיעה אל השיא שברצון הברור להותיר סמל לאיחוד הזה, צאצא שבו תשמרנה סגולות השלמות של הישות האהובה." ~
* "לאמתו של דבר אין אדם הרואה את הדברים בממשותם העירומה. היום שבו כך ייראו הדברים יהיה היום האחרון של העולם, יום ההתגלות הגדולה." ~
* "אהבה במובנה הרחב היא חיוב לוהט של אדם אחד במושא כלשהו." ~
* "במובן הרחב אנו נוהגים לכנות בשם אהבה את מה שאינו אלא 'התאהבות'. כשסטאנדל מכנה את ספרו בשם 'על האהבה' הוא מתייחס בעצם ל'התאהבות'. ההתאהבות הריהי בראש ובראשונה תופעה של שימת לב ~ עמ' 40
* "ההתאהבות בשלב הראשון שלה אינה אלא זאת: השתהות חריגה של שימת הלב על אדם אחר." ~ עמ' 43
* "תהליך ההתאהבות הולך ונמשך באותה חדגוניות נואשת. משמע הדבר שכל המתאהבים עושים זאת באותה הצורה...בכך מתאשרת המהות המכנית של ההתאהבות. הדבר היחיד שאינו מכני בתכלית הוא התחלתה.(...) מה הדבר המרתק את שימת הלב של אישה מסוימת לגבר מסוים, ושל גבר מסוים לאישה הזאת ולא האחרת? מה הסגולות המעניקות יתרון זה לאדם אחד על פני שורה של אחרים, שהיחס אליהם מוסיף להיות שוויון נפש גמור? אין ספק שנושא זה הוא המעניין מכל, אך הוא גם מורכב ביותר. אף על פי שכל המתאהבים עושים זאת באותה הדרך, לא הכל מתאהבים בשל אותה הסיבה. אין סגולה אחת המאהיבה את בעליה על הזולת בכל העולם ובכל הזמנים
* "נטייתי לאמת הפשוטה היא המעכבת את הצטרפותי לקהל שוחרי המיסטיקה." ~ עמ' 54
* "כל תיאולוגיה מעבירה לנו תחושה של האלוהות, השגות ורעיונות באשר לאלוהי, הרבה יותר מכל האקסטזות של כל המיסטיקנים." ~ עמ' 54
שורה 35:
* "דרושה לנו תיאולוגיה – לאו דווקא אקסטזה." ~ עמ' 54
* "המיסטיקן מתגורר בעולם הגשמיות רק למראית עין, ולאמיתו של דבר הוא שרוי בעולם האחר, בממד האחר, שבו מצויים רק הוא ואלוהיו." ~ עמ' 60
* "את ההתאהבות אפשר תמיד למנוע, אלא אם כן רוצים בה, ומהותית לה התשוקה להיכנע לכוחו של הזולת, [[תשוקה]] שבה עצמה יש כדי לענג." ~ עמ' 67-66
* "דרכה של האישה המאוהבת להגיע לכלל ייאוש, משום שדומה לה כי הגבר שהיא אוהבת לעולם לא ניצב לפניה בשלמותו האחידה." ~ עמוד 68
* " 'התאהבות' היא רק שלב אחד ויחיד של תהליך האהבה הגדול: האהבה היא מפעל נרחב ועמוק בהרבה, אנושי הרבה יותר...כל אהבה עוברת את התחום הקדחתני הזה של ה
* "התוכן המכריע של האישיות שלנו אינו יציר הדעות שלנו וגם לא תוצאות ניסיוננו בחיים... מעל לכל הננו מערכת מופנת של העדפות ורתיעות." ~ עמוד 72
* "חלק גדול של חיינו מבוסס על הקומדיה טובת הכוונות הזאת שאנו משחקים למען עצמנו." ~ עמוד 73
שורה 43:
* "ה[[גבר]] מגלה את תוכו הפנימי ביותר בבחירת האהובה שלו. בבחירת האהוב מתגלה האישה במהותה הפנימית ביותר...אהבותינו מפגינות את המהות הפנימית ביותר שלנו". ~ עמ' 74 - 75
* "האמירה שהאדם הוא יצור רציונלי וחופשי היא לדעתי כוזבת כמעט לגמרי." ~ עמ' 77
* "השכל והרצון אינם אלא קרום פריך העוטף את עיקרה של הווייתנו, שפנימה אינו רציונלי ואף אינו חופשי." ~ עמ' 77
* "בבחירת מושא האהבה אנו חושפים את פנימנו האותנטי ביותר." ~ עמ' 78
* "כאשר לגירוי החיצוני שעורר את משיכתנו חובר רגש העולה מהמרכז העמוק של אישיותנו, ואנו מגלים עניין במקור המושך, הרי שאין זו משיכה בלבד. זו כבר הליכה לקראת...ההליכה הזאת לקראת, ההתעניינות מן הסוג הזה, הרי היא האהבה." ~ עמ' 80 - 81
| |||