רומן גארי: הבדלים בין גרסאות בדף
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עריכה |
|||
שורה 55:
==שורשי השמים (1956)==
{{דף מורחב|שורשי השמים}}
* "זה פשוט מאוד, הכלבים אינם מספיקים עוד. אנשים מרגישים שהם נתונים בבדידות קשה. הם זקוקים לחברה, הם זקוקים למשהו גדול יותר, חסון יותר, שאפשר להישען עליו ושיוכל להחזיק מעמד. הכלבים אינם מספיקים עוד; בני אדם זקוקים לפילים."
* "במצב שאליו הגענו עם כל המצאותינו ותגליותינו, ולאחר כל מה שלמדנו על עצמנו, אנו זקוקים לכל הכלבים, לכל הציפורים, לכל הזוחלים שנוכל למצוא… בני האדם זקוקים לידידות."
* "אמת הדבר, חשב, שאין לאלוהים חרטום לח וצונן שאדם יכול לגעת בו כאשר הוא מרגיש עצמו בודד; אי אפשר ללטף את בורא העולם מאחורי אוזנו, אין הוא מקדם מדי בוקר את פניך בכשכוש בזנבו ואינו גורם לך לחייך באושר כאשר אתה מגלה אותו מדדה על הגבעות, אוזניו מתנפנפות ברוח וחוטמו מורם כלפי מעלה."
* "בני אדם זקוקים לחברה, זקוקים לה עד כדי ייאוש, ודומה שאין בעולם דבר שהוא גדול עד כדי למלא את החלל, ואין דבר שיענה על הצורך המנקר בנפש למצוא מחסה מסוג אחר, אותם שורשי שמים, כפי שהם נקראים באיסלאם, הכופתים את לבו של אדם ומענים אותו."
* "צריך, צריך בהחלט להביא לכך שבני האדם ישכילו לשמר משהו שונה מן הדברים הדרושים להם להכנת סוליות נעליים או מכונות תפירה; חובה עליהם להשאיר שוליים, לגדר שמורה שבה יוכלו למצוא מקלט מזמן לזמן. אז, ורק אז, אפשר יהיה להתחיל לדבר על תרבות. תרבות המושתתת אך ורק על תועלתיות תגיע תמיד לקצה הגבול - במלים אחרות, למחנות ריכוז ועבודת כפייה. אנו חייבים להשאיר לעצמנו שוליים."
* "אשר ליופיו של הפיל, אצילותו, הודו וכולי וכולי - אלה הם רעיונות אירופיים לחלוטין, בדיוק כמו זכות העמים להגדרה עצמית."
* "הוא היה שייך לסוג האנשים העיקשים, ששום פצצת אטום ושום מחנה ריכוז לא ירפו את ידיהם ולא יניאום מהשגת מטרתם; הם ממשיכים בשקט לקוות ולתת בך אמון."
==הבטחה עם שחר (1960)==
* "לאט-לאט למדתי לאבד את מכנסי בפומבי בלי להתרגש כלל. זה שייך לחינוכו של כל אדם בעל רצון טוב. זה זמן רב שאיני ירא עוד את הלעג. היום אני יודע שאי אפשר לשים בן אדם ללעג."
|