הטבלה המחזורית (ספר): הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הרחבה
הגהה, הוספת קטגוריות
שורה 14:
===אבץ===
* "רשימות הקורס כללו פרט אחד שנעלם ממני בקריאה ראשונה, לאמור, שהאבץ הרך והעדין, הכנוע כל־כך בפני כל חומצה עד שזו בולעת אותו בנגיסה אחת, משנה את טעמו לחלוטין כשהוא במצב נקי: אז הוא עומד קשה־עורף בפני ההתקפה. אפשר היה להסיק מכך שתי מסקנות פילוסופיות מנוגדות: שבחו של הטוהר, המגן כשריון מפני הרע; ושבחו של הזיהום, המביא לידי שינויים, ובמילים אחרות – מחולל חיים. דחיתי מעליי את הראשונה, המבחילה במוסרנותה, והשתהיתי להרהר בשנייה, שהייתה יותר לרוחי. כדי שיסתובב הגלגל, כדי שיחיו החיים, יש צורך בזיהומים וזיהומי־זיהומים. [...] הפשיזם אינו רוצה בהם, מטיל עליהם איסור, ולכן אינך פשיסט; הוא רוצה שכולם ידמו זה לזה, ואתה אינך דומה. אך גם טוהר מוסרי בלא־רבב אינו קיים, ואם הוא קיים הריהו מאוס..." ~ עמוד 31
* "אני הוא הזיהום הגורם לאבץ להגיב, אני הוא גרגר המלח או החרדל. זיהום, ללא־ספק: שכן דווקא באותם חודשים החל פרסומו של 'La Difesa della Razza'<ref>"ההגנה על הגזע" – תקופון פשיסטי גזעני, שהחל מופיע באיטליה בסמוך לחוקי הגזע (1938).</ref> והייתה דברת מרובה על טוהר, ואני התחלתי להיות גאה על שאני זהוםזיהום. למען האמת, עד לאותם חודשים לא היה לי חשוב ביותר להיות יהודי: בתוך־תוכי, ובמגעי עם ידידי הנוצריים, ראיתי תמיד את מוצאי כעובדה חסרת־חשיבות כמעט, אם גם משונה, סטייה קטנה ומשעשעת, כמו אף עקום או נמשים; יהודי הוא מי שאין לו עץ־אשוח בחג־המולד, שאסור לו לאכול סאלאמי, אך הוא אוכל אותו בכל־זאת, שלומד מעט עברית בגיל שלוש־עשרה, ואחר־כך שוכח. על־פי כתב־העת הנ"ל, היהודי קמצן וערמומי: אבל אני לא הייתי קמצן במיוחד ואף לא ערמומי, כמוני כאבי." ~ עמוד 33
 
===ברזל===
* "כמה חודשים קודם לכן היו חוקי הגזע לעובדה מוגמרת, וגם אני הלכתי־ונעשיתי נבדל. עמיתי הנוצרים היו אנשים מנומסים, איש מהם או מן המורים לא הפנה כלפי מילה או מחווה עויינתעוינת, אבל יכולתי לחוש אותם נסוגים, וגם אני, מציית לדגם עתיק, נסוגתי: כל מבט שהוחלף בינינו היה מלווה בהבזק זעיר אך מוחש של חוסר־אמון וחשדנות. מה אתה חושב עליי? מה אני בשבילך? אותו אדם שמלפני ששהשישה חודשים, השווה לך, אך אינו הולך למיסה, או היהודי אשר 'בקרבכם צוחק עליכם', כדברי [[דנטה אליגיירי|דנטה]]?" ~ עמוד 36
* "סאנדרו היה מופתע כשניסיתי להסביר לו כמה מהרעיונות שהייתי מטפח אז במבולבל. כי אצילותו של ה[[אדם]], אשר הושגה במשך מאתיים יובלות של ניסוי וטעייה, נעוצה בהשתלטותו על החומר, וכי אני נרשמתי לכימיה מתוך רצון לשמור אמונים לאצילות זו. להכניע את החומר פירושו להבינו, והבנת החומר הכרחית כדי להבין את היקום ואת עצמנו: ולפיכך, הטבלה המחזורית של [[w:דמיטרי מנדלייב|מנדלייב]], שעל פתרון צפונותיה שקדנו באותם ימים, היא בעצם שירה, נשגבת וחגיגית מכל השירים שעיכלנו בגימנסיה: ושים לב! יש בה אפילו חרוזים!" ~ פרימו לוי לחברו סאנדרו בעת שהחלו ללמוד פיסיקהפיזיקה יחדיו, עמוד 37
* "האם לא חש בסירחון האמיתויות הפשיסטיות שעלה עד לשמים? האם לא ראה ביזיון בכל שאדם־חושב נתבע להאמין בלי לחשוב? האם לא נמלא בחילה נוכח כל הדוגמות, כל הקביעות הבלתי־מוכחות, כל הציוויים? אכן הוא חש בה: ואם כך, איך אינו יכול לחוש כבוד והדר חדשים בלימוד שלנו, איך יכול להתעלם מכך שהכימיה והפיסיקהוהפיזיקה, שעליהן ניזונו, מלבד היותן מזון חיוני כשלעצמן, היו תרופה לפשיזם, שאותה חיפשנו שנינו, משום שהיו ברורות ומובחנות וניתנות להוכחה בכל צעד וצעד, ולא מסכת שקרים וריק, דוגמת הרדיו והעיתונים?" ~ על חברו הטוב סאנדרו, עמוד 37
* "כיום אני יודע כי משימה חסרת תקווה היא להלביש אדם במילים, להחיותו מחדש על הדף הכתוב: ובייחוד אדם כמו סאנדרו. הוא לא היה אדם לסיפורים אן למציבות – הוא, שצחק לכל מציבה: הוא חי כל כולו במעשיו, וכשלה תמו, לא נותר ממנו דבר; דבר מלבד [[מילים]], בדיוק." ~ על רציחתו של סאנדרו בידי הפשיסטים, עמוד 42
 
שורה 31:
 
==נאמר עליו==
* "שיקעתי את עצמי בספר, מתענג ואסיר־תודה... כי מה שהוא מכיל מהותי וטהור באופן נפלא." ~ [[סול בלו]]
* "השתמש בהיותו כימאי לתיאור חוויות בחייו ולמד מן הכימיה הרגלי חשיבה ונקודות מבט מעניינות ומיוחדות על עולמנו." ~ יפה שפיגל
* "אף כי הכימיה מופיעה (בדרך תיאורית) במקום בולט בספר היא מהווה אך אמצעי לספק לסופר שפע של השראה ודרך מקורית לספר את סיפורו." ~ גדעון אנגלר
 
שורה 39:
 
[[קטגוריה:סיפורים קצרים]]
[[קטגוריה:ביוגרפיות]]
[[קטגוריה:השואה]]