פרימו לוי: שיחות וראיונות, 1963–1987: הבדלים בין גרסאות בדף

'''פרימו לוי: שיחות וראיונות, 1987-19631963–1987''' הוא ספר הכולל שיחות שונות שנערכו עם [[פרימו לוי]]. הספר תורגם לעברית על ידי יצחק גרטי ב־2007.

* "המעלה שלי היא ההיצמדות למציאות; סגולה שפרימו לוי הסופר חייב לפרימו לוי הכימאי."

* "אני מקנא במאמינים. בכל המאמינים. אבל איני יכול לעשות דבר. האמונהה[[אמונה]] היא דבר שיש לך, או אין לך. אדם לא יכול להמציא אותה."

* "אין בי שום גאווה בגין היותי [[יהדות|יהודי]]. מעולם לא הרגשתי את עצמי בן לעם נבחר שיש לו ברית של ברזל עם [[אלוהים]]. אני יהודי כי במקרה נולדתי יהודי; אינני מתבייש בכך וגם לא מתפאר. להיות יהודי בשבילי הרי זו שאלה של [[זהות]]."

* "בכל המכתבים שאני מקבל, בייחוד מקוראים צעירים ובעיקר מקתולים, מאמינים, חוזר הנושא הזה. שואלים אותי אם [[סליחה|סלחתי]]. אני מאמין שבדרכי שלי אני אדם ישר. אני יכול לסלוח לזה אך לא לזה, אני מסוגל להתייחס לכל מקרה לגופו. אילו [[אדולף אייכמן|אייכמן]] היה ניצב מולי, הייתי דן אותו למוות. מי שביצע [[פשע]] − חייב לשלם, אלא אם כן הוא מתחרט; אבל לא במילים. אינני מסתפק בחרטה של מילים. אני מוכן לזכות את מי שהוכיח במעשים שאיננו עוד האדם שהיה, ושלא עשה זאת מאוחר מדי."

* "בעבודתו של כימאי רק לעתים רחוקות קורה שאתה חתום על העבודה שעשית, ואם אתה חתום, הרי זה כחבר צוות... עבודתו של ה[[סופר]], לעומת זה, היא אוטונומית להחריד. אם אתה כותב רע, אינך יכול לבוא בטענות אלא לעצמך בלבד. כמובן, מאותה הסיבה עצמה, הסיפוק גדול הרבה יותר." <ref>בראיון לאנריקו בוארי, 1983</ref>

* "באושוויץ נכנעתי פעם אחת ויחידה לפיתוי הדתה[[דת]]. זה קרה בזמן הסלקציה הגדולה בשנת 1944, כשכבר פעלה הוועדה שבחרה את האסירים המיועדים לתאי הגזים. בקיצור, ניסיתי לבקש רחמים מהאל, ואני זוכר, בלי גאווה, שאמרתי לעצמי: 'לא, את זה אתה לא יכול לעשות, אין לך זכות לעשות את זה. ראשית, משום שאתה לא מאמין באלוהים; ושנית, לבקש המלצה בלי להרגיש יחיד סגולה -– זהו מעשה מאפיוזי.' הלקח: ויתרתי על הניחומים המפוקפקים של ה[[תפילה]] והשארתי למקריות, או למה שלא יהיה, להחליט על [[גורל|גורלי]]."

* "אנחנו חיים בתקופה של משבר [[ערך|ערכים]], כל הערכים, ושובו של האל אופייני לשעות כאלה של משבר. ככל שעולמו של אדם ומתפרקמתפרק סביבו, ככל שהוא מרגיש בודד וחסר-אוניםוחסר־אונים מול חידת היקום, כך הוא מבקש בהירות, כך הוא מבקש ממישהו שיענה על שאלותיו, שינסוך בו בטחון. החיפוש אחר [[אלוהים]] נהפך ככה לחיפוש אחר הגנה וחסות, דרך מילוט מפני ה[[בדידות]]." <ref name="גריאקו">בראיון לג'וזפה גריאקו, 1983</ref>

* "אנחנו פרט זעיר במכונה הענקית של [[היקום]]. ואיננו יודעים מה הם גבולות האוטונומיה שיש לנו במכונה הזאת. אנחנו יכולים ואפילו חייבים להמציא לעצמנו [[מוסר]], ולהתנהג 'כאילו ש...', אך לא לשכוח לעולם שאנחנו 'אורחים' של הטבעה[[טבע]]." <ref>בראיון לג'וזפה name="גריאקו," 1983</ref>

* "השיחה והראיון היו אמצעי מובהק של פרימו לוי, אמצעי מרחיב, משלים את מה שנכתב... קשה להגזים ביופיב[[יופי]], בכוחב[[כוח]], ביושר ובהשלמה הנובעים מקובץ זה." ~ [[אדם ברוך]], מעריב, 18 במאי 2007.