רות גביזון: הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הרחבה
עריכה
שורה 2:
'''[[W:רות גביזון|רות גביזון]]''' (28 במרץ 1945 - 15 באוגוסט 2020), פרופסור למשפטים (פילוסופיה של המשפט ומשפט חוקתי) באוניברסיטה העברית ב[[ירושלים]], ממייסדי האגודה לזכויות האזרח ונשיאתה לשעבר, מייסדת ונשיאת [[w:מרכז מציל"ה|מרכז מציל"ה]].
{{מפריד}}
 
 
* "כל עוד העם באמצעות נציגיו לא פסל באמצעות [[חוק]] מפורש אדם מהתמודדות בבחירות או מהתמודדות על תפקיד אחריהן ולפי תוצאותיהן - לא טוב שבית המשפט יקבע כי הוא אינו יכול לעשות זאת." ~ דצמבר 2019
שורה 8 ⟵ 7:
* "אני מבינה ללב מתנגדי הכיבוש, יהודים וערבים, שהתייאשו מהסיכוי לשנות את המצב בדרך פוליטית, ומנסים לכן להפוך את שאלת הכיבוש לשאלה משפטית (בנימוק שהכיבוש אינו חוקי ועליו להיפסק מיד), או לשאלה של זכויות אדם (בנימוק שיש ל[[פלסטינים]] זכות לא לחיות תחת כיבוש, ולכן חובה על ישראל לסיימו לאלתר). ניסוחים אלה יוצרים את הרושם שאין כאן שאלה פוליטית שדורשת הכרעה וויתורים קשים של כל הצדדים, אלא חובה משפטית או לפחות מוסרית המוטלת על ישראל, שמצדיקה לדרוש ממנה לסיים את הכיבוש לאלתר ובלי תנאי." ~ הארץ, יוני 2017 ([https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.4213450 מקור])
* "חשיבותו של המשפט היא ביכולתו הייחודית למלא תפקידים חברתיים מורכבים, הכוללים הכוונת התנהגות, יישוב סכסוכים, הגנה על ה[[חירות]], על הסדר הציבורי ועל זכויות האדם, וּקביעה של סמכויות השלטון תוך כדי צמצום החשש שייעשה בָּהן שימוש לרעה. המשפט עצמו, יחד עם עקרון שלטון החוק, הוא מקור הסמכות המעשית של המשפטן. המשפט יוצר טעמים לִפעולה, לא רק לאמונה. הוא מחייב ותובע ציות. זו המשמעות העמוקה של האידיאל של שלטון החוק." ~ הרצאת הקבלה לאקדמיה הלאומית למדעים, דצמבר 2015
* "[[מגילת העצמאות|ההכרזה על הקמת המדינה]] משקפת את מכלול החזון בעיני האבות המייסדים. הכרזה זו, שבכוונת מכוון לא נחקקה, קיבלה משמעות בהקשר ההיסטורי שבו אומצה, והיא נהנית מהסכמה רחבה. עדיף להשאיר אותה כפי שהיא, ולא לחשוף אותה למחלוקות שתתעוררנה בהכרח אגב תהליך השואף להפוך אותה לחוק יסוד, בתנאים פוליטיים וחברתיים שונים לגמרי." ~ עיגון חוקתי של חזון המדינה, נובמבר 2014
* "אני סוציאל־דמוקרטית ואני בעד שתי מדינות לשני עמים - שתי עמדות מובהקות של השמאל. אז מאוד קשה לי להבין איך אפשר להגדיר אותי כימין." ~ ראיון לעיתון הארץ, 2009
* "חלק גדול מהמצוקה של האוכלוסייה הערבית־מוסלמית בישראל, לא הנוצרית, נובע מתרבות של משפחות גדולות, מחוסר השכלה ומכוח עבודה בלתי מהימן וכשיר לחיים מודרניים. כל אלה יוצרים עוני, גם ללא אפליה מטעם אתני. מבחינה זו הערבים המוסלמים דומים ליהודים המזרחים שאינם מצליחים לפרוץ את מעגל התרבות הפסיבית, הלא משכילה, הלא מתחרה. זו בעיה תרבותית גדולה כשלעצמה ואצל הערבים נוספה לה עוד בעיה: היותם ערבים." ~ הארץ, 2006