עמוס עוז: הבדלים בין גרסאות בדף
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←קופסה שחורה (1987): ניסוח |
עריכה, הרחבה |
||
שורה 1:
[[קובץ:Amos Oz by Kubik.JPG|ממוזער|210px|עמוס עוז]]
'''[[w:עמוס עוז|עמוס עוז]]''' (4 במאי 1939 - 28 בדצמבר 2018), סופר [[ישראל|ישראלי]], מהבולטים בכותבי העברית בימינו. ספריו תורגמו לשפות רבות.
==אמרותיו==▼
===כללי===▼
[[קובץ:Leipziger Buchmesse 2013 Amos Oz.JPG|ממוזער|242 פיקסלים|עמוס עוז, 2013]]▼
* "הבחירה היא בין לעבור את ה[[חיים]] האלה בערנות או בנמנום."▼
* "רוב האנשים זקוקים ליותר [[אהבה]] מכפי שהם יכולים להשיג."▼
* "מי שמנסה להגשים את חלומותיו כדאי שידע שמחיר ההגשמה הוא פשרה."▼
* "כל העמדת־פנים היא גילוי־פנים. כמו שמיכה חורפית הרבה יותר מדי קצרה, כשמנסים לכסות את הרגלים יוצא הראש."▼
* "התרבות אינה [[מוזיאון]], מותר לגעת! מותר להזיז, לקרב, להרחיק, לשנות ולהטביע את חותמנו אנו."▼
* "אהבה צריכה ידידים כדי לשרוד את עצמה."▼
* "יש די והותר [[כאב]] מסביב, ואסור להוסיף כאב. כדאי, אם אפשר, לצמצם. לא לזרות עוד מלח על־גבי פצעים פתוחים."▼
* "עצם קיומם של שני מינים שונים כל כך הוא אחת המתנות המופלאות ביותר שהוענקו לנו, לצד החיים עצמם, לצד חדוות האהבה וההורות, לצד חדוות היצירה."▼
* "שוויון אמיתי בין בני אדם אין פירושו ש'כולנו נהיה אותו דבר'. להיפך. שוויון אמיתי פירושו: זכותו השווה של כל אדם להיות שונה. זכותה השווה של כל קבוצה להיות שונה."▼
* "אפשר להזדהות עם הדמות, אפשר להשתומם עליה, אפשר אפילו לסלוד מפניה; אבל אולי קצת חבל לסכם או להגדיר במקום להתבונן ובמקום לחוות." ▼
* "אדם חייב לעשות למען האחרים ולא להעלים עין; אם הוא רואה שריפה, עליו לנסות ולכבות אותה; אם אין ברשותו דלי מים, הוא יכול להשתמש בכוס; אם אין לו כוס, יש לו כפית, לכל אחד יש כפית."▼
* "האושר הוא כלי דק ונדיר, מעין אגרטל סיני, המעטים שהגיעו אליו, חצבו או גילפו אותו תו לתו במשך שנים, איש איש בצלמו ובדמותו, איש איש על פי מידותיו, אין אושר דומה ל[[אושר]]. וביציקת אשרם הטמיעו גם את יסוריהם ועלבונם, כמזקקים [[זהב]] מעפרות."▼
* "המקום שיצאנו ממנו לא היה רע. אם ככה, אז אולי ה[[מוות]] באמת לא נורא: לצאת מהרחם, להרעיש כאן קצת, להתרוצץ, לקנות, לנסוע, לשוב, לאהוב, לעשות רושם, להתפעל, להתאכזב, ואחר כך פשוט לחזור לרחם? בסדר, למה לא. הלוא שם ברחם, מטפלים בנו, עוטפים אותנו בחום וברוך, מאכילים אותנו, ואין שם דאגות."▼
* "זאת בעיניי הדרך לחיות עם המתים: להזמין אותם אלינו לפעמים, לעשות להם כוס קפה, להעלות איתם קצת זיכרונות, לנסות להתפייס איתם קצת, ולשלוח אותם בחזרה אל החושך. שיחכו לנו שם בסבלנות. הלוא יש לנו עדיין שניים־שלושה דברים לסדר פה. והאור עדיין כל כך מתוק לעיניים."▼
===אמרות אישיות===▼
* "אני לא צריך שכולם יאהבו אותי כל הזמן."▼
* "אני אדם שקם בבוקר, שותה כוס קפה ומתחיל להיכנס לעורם של אנשים אחרים."▼
* "אילו יכולתי לכתוב [[מוזיקה]], בכלל לא הייתי כותב ספרים. אבל אינני יכול, אז אני כותב." ▼
* "אני רוצה לעורר באישה שאני מאהב אותה תחושות שאני לעולם לא אחוש, כי אני לא [[אישה]]. אבל לדעת שהבאתי אותן."▼
* "חייתי [[חיים]] ארוכים מאוד ופעם אחר פעם, ראיתי כבר שכמעט את הכל אפשר לשנות חזרה."▼
* "המבחן של להצליח הוא לא מספר העותקים שנמכר, אלא הקורא הבודד שקורא לבד ושקוע בספר ולא יכול לעזוב אותו."▼
* "בכל [[ספר]] יש שלושה ספרים: אחד שאני כתבתי, אחד שאת קראת ויש השלישי: זה הספר שהייתי רוצה לכתוב."▼
* "פעם בכמה ימים מגיע מכתב או מייל מקורא, על פי רוב מקוראת, שמחזיקים באיזו פסקה או משפט מספר שלי ובחמימות כזאת, בשמחה כזאת, חוזרים עליהם, כך שלא אכפת לי אם מישהו כועס, לא מרוצה או קצר רוח."▼
* "עכשיו הגיע זמני - לא לפרוש, אבל להעביר את הניסיון שלי ואת מה שצברתי הלאה לדור הצעיר, שייקח את זה מכאן והלאה." ▼
===אמרות חברתיות===▼
* "העניין של תקינות פוליטית חשוב ביחסי אנוש וקטלני ביחסי אנוש משמעותיים. החיים הם גסויות והתנשאות ועלבונות; ההכחשה היא ויקטוריאנית. ויקטוריאנים היו מלבישים גרביים לבנים לרגלי השולחנות כדי שלאנשים לא יהיו מחשבות מלוכלכות כשהם מסתכלים בהם."▼
* "הפוליטיקה של הזהויות הפחידה אותי כבר לפני 15 שנה. היא נהייתה מהר מאוד לפוליטיקה של שנאה ותיעוב. מצמצמים את האדם למשבצת שנולד לתוכה." ~ ראיון, דצמבר 2018▼
* "יבואו צעירים מאיתנו, אנשי שלום וצדק חברתי. יכול להיות שיהיו נימוקים שונים ודרך אחרת לדבר, אבל הם ימצאו את הדרך למיליונים אחרים, לא בגלל שהם כולם שטופי שנאה וכוח, אלא כי הם מודאגים וחוששים באמת. רוב הישראלים מוכנים ל[[שלום]] של פשרה, כיוון שהם חרדים שישראל שתצא מהשטחים תהיה חלשה. אסור להתעלם. במקום להוקיע את האנשים האלה, צריך להגיע אליהם, להרגיע ולא להוקיע. להתווכח בחריפות עם יריבנו, אבל גם להקשיב להם קשב רב." ~ עוז בהלוויתו של [[יוסי שריד]] (משה כהן ואריק בנדר, [http://www.maariv.co.il/news/politics/Article-516609 יוסי שריד הובא למנוחות: "לימד להכחיד עוול ומלחמה מהעולם"], באתר מעריב, 6 בדצמבר 2015)▼
* "זכות השיבה הינה תביעה ולא זכות. המונח 'זכות' במובן החילוני לפחות, מייצג משהו המוכר על־ידי אחרים, ולא משהו שלמישהו יש [[רגש]]ות עזים ביותר כלפיו. יכול להיות שתהיו משוכנעים למעלה מכל ספק שאדם, מקום או חפץ אהובים שייכים אך ורק לכם, אבל כל עוד אחרים אינם מתייחסים לזה כך, יש לכם תביעה ולא זכות."▼
* "צריך להבין שכל הזמן הזה מתנהלות כאן, משני הצדדים, שתי מלחמות, שמנהלים אותן אנשים: יש מלחמה של העם הפלסטיני, שרוצה להיות עם חופשי בארצו, וזו בעיקרה מלחמה צודקת שכל אדם הגון צריך לתמוך בה, גם אם הוא סולד מהאמצעים שהם נוקטים במלחמה הזו. ויש מלחמה שנייה, לאומנית, אסלאמית, שמיועדת לקחת מהעם היהודי את זכותו להגדרה עצמית, וזו מלחמה שבה ישראל צודקת לחלוטין, וגם בה צריך כל אדם הגון לתמוך."▼
* "ואם יערימו עלינו? יקבלו מה שניתן להם ויתבעו עוד, באמצעות המשכת האלימות והטרור? כי אז תוכל ישראל במסגרת ההסדר העומד על הפרק, לסגור על פלשתין ולבטל אותה." ~ על [[הסכמי אוסלו]], 31 באוגוסט 1993▼
* "אתם, 'יפי הנפש' האירופים, אוהבים אותנו רק כשאנו ממש על הצלב. לכן כולנו, יונים, ניצים וכל השאר, מעדיפים לוותר על אהבתכם ולהיות רחוקים ממנו, מאשר לקבל אותה כשאנחנו צלובים." ~ מתוך ראיון לתכנית טלוויזיה שבדית "שישה קולות מירושלים" בעקבות האינתיפאדה, 1988▼
* "הבעיה הכי גדולה שלנו היא היעדר הסולידריות החברתית. מתפתח כאן אגואיזם גס ובוטה, שאפילו לא מתבייש בעצמו. לפני 20 שנה ילדה מבית־שאן אמרה ב[[טלוויזיה]]: 'אני רעבה', ואמות הספים רעדו. נכון, חלק מזה היה מס שפתיים, אבל היה לפחות מס שפתיים. היום, גם אם היא תמות מרעב בשידור חי, לא יקרה כלום, חוץ מרייטינג גבוה וקופירייטרים שישתמשו בזה לצורכיהם. מי שחשב פעם בתמימות שהקטר של היזמים והעשירים ימשוך אחריו רכבת ארוכה שבה יתקדמו גם הקרונות האחוריים – טעה. זה לא קורה. הקטרים רצים, והקרונות האחוריים נשארים מאחור, על מסילות מחלידות."▼
* "כת משיחית, אטומה ואכזרית, כנופיית גנגסטרים חמושים, פושעים נגד האנושות, סדיסטים, פוגרומיסטים ורוצחים שהגיחה... מתוך פינה אפלה של היהדות... מתוך מרתפי התבהמות וסיאוב... על מנת להשליט פולחן דמים צמא ומטורף...שכם וחברון הן רק אמצעים, רק תחנות בדרכם של לוינגר וכהנא לפרוש את תפישתם הפראית על תל אביב וירושלים ודימונה... אם לא תקומו — אתה מר [[יצחק שמיר|שמיר]], גם אתה מר [[יצחק רבין|רבין]]... ותקראו לרצח רצח, גם אתם לא תהיו מחוסנים מפני כדורי הרוצחים." ~ על אנשי [[מאיר כהנא]] ורוצחי המחתרת היהודית, נאום בתל אביב שפורסם גם כמאמר "בשם החיים והשלום", ידיעות אחרונות, 8 ביוני 1989.[https://twitter.com/faniaoz/status/1032942145580294144 מקור]▼
* "הקבוצות הניאו־נאציות שלנו נהנות מרוח גבית של לא מעט מחוקקים לאומניים, אולי אפילו [[גזענות|גזעניים]], וגם כמה רבנים שנותנים להם ביסוס שהוא בעיניי פסאודו דתי." ~ תיאטרון צוותא בתל אביב, 10 במאי 2015▼
* "לפעמים התואר בוגד הוא אות כבוד שאדם יכול לענוד אותו על הדש. אם נסתכל רגע אחורנית על המאה ה־20, רבים מן המנהיגים הגדולים של המאה ה־20 כונו בוגדים בפי חלק מבני עמם. צ'רצ'יל, כשפירק את האימפריה הבריטית; דה־גול, כשהוציא את צרפת מצפון אפריקה; [[דוד בן גוריון|בן־גוריון]], כשהסכים לתוכנית החלוקה; [[מנחם בגין|בגין]], כשפינה את כל סיני; סאדאת, כשבא לירושלים; [[יצחק רבין|רבין]], כשעשה את הסכמי אוסלו; [[אריאל שרון|שרון]], כשיצא מעזה; גורבצ'וב, כשפירק את האימפריה הסובייטית. לפעמים בוגד הוא תואר כבוד. לפעמים בוגד הוא מי שמעז להשתנות."▼
* "אי אפשר לחנך ל[[אהבה]]. לא לאהבת הארץ ולא לאהבת הנוף. באהבה אפשר להדביק את הזולת, אהבה אפשר לשמר לפעמים, אבל לא ביד רמה ולא בזרוע נטויה."▼
==מקום אחר (1966)==
שורה 55 ⟵ 12:
* "משפחה איננה מירוץ שליחים, ומקצוע אינו לפיד".
* "רוב האנשים לא חיים בשביל. הם חיים. נקודה."
* "דברים, מקומות, אנשים ודעות אני צריכה כדי להחזיק מעמד. ואתה, מיכאל, די לך או לא די לך. איך יכולה אני לדעת."
* "אמת צרופה הורסת הכל ואיננה בונה שום דבר. מה נשאר לאנשים פשוטים? נשאר לנו רק להביט ולשתוק."
* "אני כותבת מפני שאנשים שאהבתי כבר מתו. אני כותבת מפני שבהיותי [[ילדות|ילדה]] היה בי הרבה כוח לאהוב ועכשיו כוחי לאהוב הולך למות. אני לא רוצה למות."
שורה 122 ⟵ 81:
* "תוקפנות צריך לעצור בכוח לא פעם."
* "המילים הפשוטות האלה: כואב לך. אני יודע. גם לי כואב. בוא נחפש משהו."
▲==אמרותיו==
▲===כללי===
▲[[קובץ:Leipziger Buchmesse 2013 Amos Oz.JPG|ממוזער|242 פיקסלים|עמוס עוז, 2013]]
▲* "הבחירה היא בין לעבור את ה[[חיים]] האלה בערנות או בנמנום."
▲* "רוב האנשים זקוקים ליותר [[אהבה]] מכפי שהם יכולים להשיג."
▲* "מי שמנסה להגשים את חלומותיו כדאי שידע שמחיר ההגשמה הוא פשרה."
▲* "כל העמדת־פנים היא גילוי־פנים. כמו שמיכה חורפית הרבה יותר מדי קצרה, כשמנסים לכסות את הרגלים יוצא הראש."
▲* "התרבות אינה [[מוזיאון]], מותר לגעת! מותר להזיז, לקרב, להרחיק, לשנות ולהטביע את חותמנו אנו."
▲* "אהבה צריכה ידידים כדי לשרוד את עצמה."
▲* "יש די והותר [[כאב]] מסביב, ואסור להוסיף כאב. כדאי, אם אפשר, לצמצם. לא לזרות עוד מלח על־גבי פצעים פתוחים."
▲* "עצם קיומם של שני מינים שונים כל כך הוא אחת המתנות המופלאות ביותר שהוענקו לנו, לצד החיים עצמם, לצד חדוות האהבה וההורות, לצד חדוות היצירה."
▲* "שוויון אמיתי בין בני אדם אין פירושו ש'כולנו נהיה אותו דבר'. להיפך. שוויון אמיתי פירושו: זכותו השווה של כל אדם להיות שונה. זכותה השווה של כל קבוצה להיות שונה."
▲* "אפשר להזדהות עם הדמות, אפשר להשתומם עליה, אפשר אפילו לסלוד מפניה; אבל אולי קצת חבל לסכם או להגדיר במקום להתבונן ובמקום לחוות."
▲* "אדם חייב לעשות למען האחרים ולא להעלים עין; אם הוא רואה שריפה, עליו לנסות ולכבות אותה; אם אין ברשותו דלי מים, הוא יכול להשתמש בכוס; אם אין לו כוס, יש לו כפית, לכל אחד יש כפית."
▲* "האושר הוא כלי דק ונדיר, מעין אגרטל סיני, המעטים שהגיעו אליו, חצבו או גילפו אותו תו לתו במשך שנים, איש איש בצלמו ובדמותו, איש איש על פי מידותיו, אין אושר דומה ל[[אושר]]. וביציקת אשרם הטמיעו גם את יסוריהם ועלבונם, כמזקקים [[זהב]] מעפרות."
▲* "המקום שיצאנו ממנו לא היה רע. אם ככה, אז אולי ה[[מוות]] באמת לא נורא: לצאת מהרחם, להרעיש כאן קצת, להתרוצץ, לקנות, לנסוע, לשוב, לאהוב, לעשות רושם, להתפעל, להתאכזב, ואחר כך פשוט לחזור לרחם? בסדר, למה לא. הלוא שם ברחם, מטפלים בנו, עוטפים אותנו בחום וברוך, מאכילים אותנו, ואין שם דאגות."
▲* "זאת בעיניי הדרך לחיות עם המתים: להזמין אותם אלינו לפעמים, לעשות להם כוס קפה, להעלות איתם קצת זיכרונות, לנסות להתפייס איתם קצת, ולשלוח אותם בחזרה אל החושך. שיחכו לנו שם בסבלנות. הלוא יש לנו עדיין שניים־שלושה דברים לסדר פה. והאור עדיין כל כך מתוק לעיניים."
▲===אמרות אישיות===
▲* "אני לא צריך שכולם יאהבו אותי כל הזמן."
▲* "אני אדם שקם בבוקר, שותה כוס קפה ומתחיל להיכנס לעורם של אנשים אחרים."
▲* "אילו יכולתי לכתוב [[מוזיקה]], בכלל לא הייתי כותב ספרים. אבל אינני יכול, אז אני כותב."
▲* "אני רוצה לעורר באישה שאני מאהב אותה תחושות שאני לעולם לא אחוש, כי אני לא [[אישה]]. אבל לדעת שהבאתי אותן."
▲* "חייתי [[חיים]] ארוכים מאוד ופעם אחר פעם, ראיתי כבר שכמעט את הכל אפשר לשנות חזרה."
▲* "המבחן של להצליח הוא לא מספר העותקים שנמכר, אלא הקורא הבודד שקורא לבד ושקוע בספר ולא יכול לעזוב אותו."
▲* "בכל [[ספר]] יש שלושה ספרים: אחד שאני כתבתי, אחד שאת קראת ויש השלישי: זה הספר שהייתי רוצה לכתוב."
▲* "פעם בכמה ימים מגיע מכתב או מייל מקורא, על פי רוב מקוראת, שמחזיקים באיזו פסקה או משפט מספר שלי ובחמימות כזאת, בשמחה כזאת, חוזרים עליהם, כך שלא אכפת לי אם מישהו כועס, לא מרוצה או קצר רוח."
▲* "עכשיו הגיע זמני - לא לפרוש, אבל להעביר את הניסיון שלי ואת מה שצברתי הלאה לדור הצעיר, שייקח את זה מכאן והלאה."
▲===אמרות חברתיות===
▲* "העניין של תקינות פוליטית חשוב ביחסי אנוש וקטלני ביחסי אנוש משמעותיים. החיים הם גסויות והתנשאות ועלבונות; ההכחשה היא ויקטוריאנית. ויקטוריאנים היו מלבישים גרביים לבנים לרגלי השולחנות כדי שלאנשים לא יהיו מחשבות מלוכלכות כשהם מסתכלים בהם."
▲* "הפוליטיקה של הזהויות הפחידה אותי כבר לפני 15 שנה. היא נהייתה מהר מאוד לפוליטיקה של שנאה ותיעוב. מצמצמים את האדם למשבצת שנולד לתוכה." ~ ראיון, דצמבר 2018
▲* "יבואו צעירים מאיתנו, אנשי שלום וצדק חברתי. יכול להיות שיהיו נימוקים שונים ודרך אחרת לדבר, אבל הם ימצאו את הדרך למיליונים אחרים, לא בגלל שהם כולם שטופי שנאה וכוח, אלא כי הם מודאגים וחוששים באמת. רוב הישראלים מוכנים ל[[שלום]] של פשרה, כיוון שהם חרדים שישראל שתצא מהשטחים תהיה חלשה. אסור להתעלם. במקום להוקיע את האנשים האלה, צריך להגיע אליהם, להרגיע ולא להוקיע. להתווכח בחריפות עם יריבנו, אבל גם להקשיב להם קשב רב." ~ עוז בהלוויתו של [[יוסי שריד]] (משה כהן ואריק בנדר, [http://www.maariv.co.il/news/politics/Article-516609 יוסי שריד הובא למנוחות: "לימד להכחיד עוול ומלחמה מהעולם"], באתר מעריב, 6 בדצמבר 2015)
▲* "זכות השיבה הינה תביעה ולא זכות. המונח 'זכות' במובן החילוני לפחות, מייצג משהו המוכר על־ידי אחרים, ולא משהו שלמישהו יש [[רגש]]ות עזים ביותר כלפיו. יכול להיות שתהיו משוכנעים למעלה מכל ספק שאדם, מקום או חפץ אהובים שייכים אך ורק לכם, אבל כל עוד אחרים אינם מתייחסים לזה כך, יש לכם תביעה ולא זכות."
▲* "צריך להבין שכל הזמן הזה מתנהלות כאן, משני הצדדים, שתי מלחמות, שמנהלים אותן אנשים: יש מלחמה של העם הפלסטיני, שרוצה להיות עם חופשי בארצו, וזו בעיקרה מלחמה צודקת שכל אדם הגון צריך לתמוך בה, גם אם הוא סולד מהאמצעים שהם נוקטים במלחמה הזו. ויש מלחמה שנייה, לאומנית, אסלאמית, שמיועדת לקחת מהעם היהודי את זכותו להגדרה עצמית, וזו מלחמה שבה ישראל צודקת לחלוטין, וגם בה צריך כל אדם הגון לתמוך."
▲* "ואם יערימו עלינו? יקבלו מה שניתן להם ויתבעו עוד, באמצעות המשכת האלימות והטרור? כי אז תוכל ישראל במסגרת ההסדר העומד על הפרק, לסגור על פלשתין ולבטל אותה." ~ על [[הסכמי אוסלו]], 31 באוגוסט 1993
▲* "אתם, 'יפי הנפש' האירופים, אוהבים אותנו רק כשאנו ממש על הצלב. לכן כולנו, יונים, ניצים וכל השאר, מעדיפים לוותר על אהבתכם ולהיות רחוקים ממנו, מאשר לקבל אותה כשאנחנו צלובים." ~ מתוך ראיון לתכנית טלוויזיה שבדית "שישה קולות מירושלים" בעקבות האינתיפאדה, 1988
▲* "הבעיה הכי גדולה שלנו היא היעדר הסולידריות החברתית. מתפתח כאן אגואיזם גס ובוטה, שאפילו לא מתבייש בעצמו. לפני 20 שנה ילדה מבית־שאן אמרה ב[[טלוויזיה]]: 'אני רעבה', ואמות הספים רעדו. נכון, חלק מזה היה מס שפתיים, אבל היה לפחות מס שפתיים. היום, גם אם היא תמות מרעב בשידור חי, לא יקרה כלום, חוץ מרייטינג גבוה וקופירייטרים שישתמשו בזה לצורכיהם. מי שחשב פעם בתמימות שהקטר של היזמים והעשירים ימשוך אחריו רכבת ארוכה שבה יתקדמו גם הקרונות האחוריים – טעה. זה לא קורה. הקטרים רצים, והקרונות האחוריים נשארים מאחור, על מסילות מחלידות."
▲* "כת משיחית, אטומה ואכזרית, כנופיית גנגסטרים חמושים, פושעים נגד האנושות, סדיסטים, פוגרומיסטים ורוצחים שהגיחה... מתוך פינה אפלה של היהדות... מתוך מרתפי התבהמות וסיאוב... על מנת להשליט פולחן דמים צמא ומטורף...שכם וחברון הן רק אמצעים, רק תחנות בדרכם של לוינגר וכהנא לפרוש את תפישתם הפראית על תל אביב וירושלים ודימונה... אם לא תקומו — אתה מר [[יצחק שמיר|שמיר]], גם אתה מר [[יצחק רבין|רבין]]... ותקראו לרצח רצח, גם אתם לא תהיו מחוסנים מפני כדורי הרוצחים." ~ על אנשי [[מאיר כהנא]] ורוצחי המחתרת היהודית, נאום בתל אביב שפורסם גם כמאמר "בשם החיים והשלום", ידיעות אחרונות, 8 ביוני 1989.[https://twitter.com/faniaoz/status/1032942145580294144 מקור]
▲* "הקבוצות הניאו־נאציות שלנו נהנות מרוח גבית של לא מעט מחוקקים לאומניים, אולי אפילו [[גזענות|גזעניים]], וגם כמה רבנים שנותנים להם ביסוס שהוא בעיניי פסאודו דתי." ~ תיאטרון צוותא בתל אביב, 10 במאי 2015
▲* "לפעמים התואר בוגד הוא אות כבוד שאדם יכול לענוד אותו על הדש. אם נסתכל רגע אחורנית על המאה ה־20, רבים מן המנהיגים הגדולים של המאה ה־20 כונו בוגדים בפי חלק מבני עמם. צ'רצ'יל, כשפירק את האימפריה הבריטית; דה־גול, כשהוציא את צרפת מצפון אפריקה; [[דוד בן גוריון|בן־גוריון]], כשהסכים לתוכנית החלוקה; [[מנחם בגין|בגין]], כשפינה את כל סיני; סאדאת, כשבא לירושלים; [[יצחק רבין|רבין]], כשעשה את הסכמי אוסלו; [[אריאל שרון|שרון]], כשיצא מעזה; גורבצ'וב, כשפירק את האימפריה הסובייטית. לפעמים בוגד הוא תואר כבוד. לפעמים בוגד הוא מי שמעז להשתנות."
▲* "אי אפשר לחנך ל[[אהבה]]. לא לאהבת הארץ ולא לאהבת הנוף. באהבה אפשר להדביק את הזולת, אהבה אפשר לשמר לפעמים, אבל לא ביד רמה ולא בזרוע נטויה."
==נאמר עליו==
שורה 135 ⟵ 137:
* "אבי האהוב, עמוס עוז, איש משפחה נפלא, סופר, איש של שלום, נפטר היום בשלווה. הוא היה מוקף באוהביו וידע זאת עד הסוף. הלוואי והמורשת הטובה שלו תמשיך לשפר את העולם." ~ [[פניה עוז-זלצברגר]]
* "אבא אמר לי כך שאת כל צווי המוסר ועשרת הדברות אפשר לצמצם לדיבר אחד - לא תכאיב. ואם זה לא אפשרי, השתדל להכאיב כמה שפחות." ~ [[פניה עוז-זלצברגר]]
==ראו גם==
* '''[[מה שאבד בזמן: ביוגרפיה של ידידות]]'''
== קישורים חיצוניים ==
שורה 140 ⟵ 145:
* [https://www.youtube.com/watch?time_continue=57&v=KbFQ5AEhxFA עמוס עוז מדבר על חייו ועל המוות] ראיון בערוץ כאן, 2018 {{וידאו}}
* [https://www.youtube.com/watch?v=8KdKTC2HLhg&start_radio=1&list=RD8KdKTC2HLhg&t=54 השיר 'שובי נפשי' מתוך הספר 'אותו הים'. רונית אופיר שרה ועמוס עוז מקריא] {{יוטיוב}}
{{מיון רגיל: עוז, עמוס}}
[[קטגוריה:סופרים ישראלים]]
| |||