ראי-נוע (ספר): הבדלים בין גרסאות בדף
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 44:
:<sup>*</sup> <small>במקרה האחרון היא צדקה, אבל רק במקרה.</small> (עמ' 46)
* היא הייתה נמוכה ממנו ביותר משלושים סנטימטרים וקשה לדעת מה היתה צורתה, כי רוב גופה כוסה בשמלה עתירת ציציות ושנצים עד כדי גיחוך. נלעגת עוד יותר הייתה הפאה הבלונדינית הגדולה ושופעת התלתלים שלראשה. פניה היו לבנים מאיפור מחוץ לעיניה, שהוקפו בשתי טבעות שחורות עבות. המראה הכללי שלה היה כשל מנורת שולחן הסובלת מחוסר שינה. (עמ' 48)
* בשער המתין תור של טרולים, גמדים ובני אנוש. הם נראו כאילו הם עומדים שם זמן רב. כמה מהם אפילו סיגלו לעצמם עמידה שפופה ונמוכת-רוח עד כדי כך שנראו כצאצאיו של גזע ממתינים קדמון. (עמ' 49)
* בהליכה החלטית, מתוך ידיעה שמי שצועד בשרוולים מופשלים ומנופף לראווה בחתיכת נייר יכול לנוע חופשי בכל מקום מבלי לעורר תשומת לב, הוא חצה את ארץ הפלאות העשויה עץ וברזנט, של חברת ראינועגרפיה מעניינת ולימודית. (עמ' 51)
* הוא ראה אדם בעל שפם עבות כגדר חיה, עטוי גלימה ארוכה ושחורה וחבוש כובע שחור, כופת נערה לאחד העצים. לא נראה שמישהו מעוניין לעצור בעדו, למרות שהיא נאבקה בכל כוחה. כמה אנשים אפילו צפו באדישות ואחד עמד מאחורי קופסה מורכבת על חצובה משולשת, וסובב ידית.
:היא הושיטה יד מתחננת ופתחה וסגרה את פיה ללא קול.
:אחד הצופים קם, פשפש בערימת שלטי קרטון והושיט אחד מהם אל מול הקופסה.
:הוא היה שחור והמילים "לאא! לאא!" נרשמו עליו בגיר לבן.
:הוא התרחק. הנבל סלסל את שפמו. איש השלטים חזר. הפעם היה כתוב על השלט "אהה! גברתי הנעווה!"
:אחד היושבים האחרים הרים מגפון.
:"בסדר, בסדר," אמר. "או-קיי. קחו הפסקה של חמש דקות ותחזרו לפה לסצנת הקרב הגדולה." (עמ' 51)
* "אתה יודע לשיר?"
:"קצת. באמבטיה. לא כל כך טוב."
:"יודע לרקוד?"
:"לא."
:"חרבות? אתה יודע לאוז בחרב?"
:"מעט," אמר ויקטור. הוא התאמן פעם בעולם ההתעמלות. מימיו לא סייף נגד יריב, משום שבדרך כלל מכשפים מתעבים התעמלות, ותושב האוניברסיטה היחיד מלבדו שהגיע מדי פעם לאולם היה הספרן, וגם זה רק בשביל הטבעות והחבלים. אבל ויקטור תרגל טכניקה נמרצת ומיוחדת במינה מול הראי ועד עתה הראי מעולם לא ניצח אותו.
:"הבנתי," אמר סילוורפיש בפנים קודרות. "לא שר, לא רוקד, יודע מעט סיוף."<sup>[10]</sup>
:<sup>[10]</sup> <small>לפי סיפורים שהוכחשו, ההערכה "לא יודע לשיר, לא יודע לרקוד, יודע קצת להשתמש בחרב," ניתנה לשחקן-זמר-רקדן פרד אסטיר לאחר מבחן הבד הראשון שלו.</small> (עמודים 52-53)
* "הו, זה," אמר. "זה הקסם של הולי-ווד. לא כישוף של מכשפים," מיהר להוסיף, "שכולו אמונות טפלות וקשקושים בקומקום. לא. הכישוף הזה נועד לאנשים רגילים." (עמ' 54)
* דיבלר שוחט-גרוני-במו-ידי היה מאותם אנשים נדירים שניחנו ביכולת לחשוב בקו ישר.
:רוב האנשים חושבים בפיתולים וזיג-זגים. הם מתחילים מחשבה כגון: הו, אילו ידעתי מה לעשות כדי להתעשר וממשיכים בנתיב עקלתון הכולל מחשבות כגון: הו, אילו ידעתי מה יגישו בארוחת הערב ובעקבותיה: הו, אילו ידעתי מי יוכל להלוות לי חמישיה.
:בעוד שדיבלר היה מאלו שמסוגלים לזהות את המחשבה שבסוף התהליך, במקרה שלפנינו, עכשיו אני עשיר מאוד, לצייר קו ישר בין השתיים ולהמשיך לחשוב לאורכו עד שיגיע אל קצהו.
:ולא שזה עבד. הוא מצא שתמיד יש בעיות בתהליך, קטנות או משמעותיות. בדרך כלל הן היו קשורות לסירובם של אנשים לקנות את מה שהיה לו למכור. (עמ' 56)
* "אם כן, בסדר," אמר. "אז יש לך המון תמונות קטנות, ואתה מעביר אותן מהר ואנחנו צריכים לראות אותן מטושטשות, אבל לא."
::אהה," אמר גאפר, מקיש על צידו של חוטמו. "זה סוד של גילדת הידיתנים. עובר מפה לאוזן," הוסיף בחשיבות עצמית.
:ויקטור נעץ בו מבט נוקב. "חשבתי שכל עשיית הסרטים החלה רק לפני חודשים ספורים," אמר.
:גאפר היה הגון דיו להיראות ערמומי. "ובכן, כרגע אנחנו רק מעבירים אותו בינינו. בעוד כמה שנים נתחיל להעביר אותו מדור לדור." (עמ' 62)
* "אתה באמת חושב שזה יצליח?" אמר סילוורפיש.
"כן," אמר דיבלר ביובש. "תקשיבו לרוכלים ברחוב בכל בוקר. הם לא צועקים "תפוזים כמעט טריים, רק פה ושם אחד רקוב, במחיר סביר", נכון? לא, הם צועקים "תפוזים טריים ועסיסיים בזיל הזול". זה חוש לעסקים." (עמ' 64)
* דיבלר לטש עיניים. הוא לא ידע מאיפה זה בא לו, אבל עתה, כשחשב על כך, הוא התמלא רעיונות ברורים למדי באשר למה שצריך להכניס לסרטים. אלף פילים הם ללא ספק התחלה טובה.
:"בלי פילים?" שאל.
:"כך זה נראה."
:"טוב, ומה עם נערות רוקדות?"
:"אהממ, לא."
:"טוב, אז אולי מרדפים פראיים או אנשים שנאחזים בקצות ציפורניהם בסלע מעל תהום פעורה?"
:פניו של סילוורפיש הוארו מעט. "אני חושב שיש שם איזו מרפסת," אמר.
:"כן? ויש מי שנתלה ממנה בציפורניים?"
:"לא נראה לי שיש," אמר סילוורפיש. "אני חושב שמליסנדה רוכנת מעליה."
:"כן, אבל האם הקהל יעצור את נשימתו בחשש שתיפול ממנה?" (עמ' 66)
* "תגיד לי, מר דיבלר," אמר סילוורפיש. "מהו בדיוק המקצוע שלך?"
:"אני מוכר סחורות," אמר דיבלר.
:"בעיקר נקניקיות," נידב ויקטור.
:"ו''סחורות''," אמר דיבלר. "אני מוכר נקניקיות רק בזמנים של שפל בשוק הסחורות."
:"ומכירת הנקניקיות מביאה אותך לחשוב שתוכל לעשות ראי-נוע טוב יותר?" אמר סילוורפיש. "כל אחד יכול למכור נקניקיות! נכון, ויקטור?"
:"ובכן..." אמר ויקטור בחוסר רצון. ככל הנראה, רק דיבלר מסוגל היה למכור את נקניקיותיו של דיבלר. (עמ' 67)
* "אתם עושים הרבה דברים כאלה, נכון?" שאל את הטרולים.
:"כן," אמר גלנה. "כל הזמן. ב''המלך החטוף'' שיחקתי טרול שמתנפל על אנשים ומרביץ להם. ב''היער האפל'' שיחקתי טרול שמתנפל על אנשים ומרביץ להם. וב''הר המסתורין'' שיחקתי טרול שמתנפל על אנשים, קופץ עליהם ומועך אותם. לא משתלם להיות שחקן של תפקיד אחד בלבד." (עמ' 69)
| |||