חנה יבלונקה: הבדלים בין גרסאות בדף

* "[[תודעה|תודעתו]] של דור זה עוצבה באורח קולקטיבי על ידי נסיבות ה[[זמן]] והאירועים ההיסטוריים על ציר הזמן, בהקשרם הישראלי."

* "הגבולות של חיינו לא הצטמצמו רק לאלה של המדינה, הם היו בכל אשר פנינו: בינינו לבין [[הורות|הורינו]], בינם לבין עצמם, בינינו לבין [[מורה|מורינו]], בין הבנות והבנים. ידענו היטב מה מותר, מה אסור, ומה רצוי."

* "חברה נמדדת ביחסה אל הקשישה[[זקנה|קשיש]]."

* "ה[[דמוקרטיה]] לא קורסת בן לילה. יש שחיקה הדרגתית ועקבית שניתן בהחלט לעקוב אחריה."

* "ב[[מלחמת העולם הראשונה]] ההלם שפקד את העולם היה עז יותר. זו מלחמה שכל הצדדים דהרו אליה בששון, ונגמרה באסון אדיר, בהכחדתו של דור שלם. ואחרי המלחמה, אירופה חוותה משבר אמון גדול. משבר אמון בלאומיות, בסדרים החברתיים המוכרים."

* "הכרוניקה של מלחמת העולם השנייה ו[[השואה]] היא מאוד משמעותית, כי צריך מחקר על הסיפור הכולל. אלא שלמרות העובדה שמחקרים חדשים רואים אור כל הזמן, עד היום לא ניתנה התשובה לשאלה המכריעה: איך זה קרה? איך קרה שבלב אירופה התרבותית, אולי העם התרבותי ביותר מגיע למסקנה שצריך למחוק מעל פני האדמה עם אחר שלא באמת הרע לו. אני חשה שלא התקרבנו לתשובה לשאלה הגדולה, אולי ליקוי המאורות הזה פשוט בלתי ניתן להסבר סופי אחרון ומוצק."

* "המושג הראשון שאני רוצה לדחות הוא ייחודיותה של השואה. אם השואה כל כך ייחודית, אז אין טעם לחקור אותה. אני גם מסרבת לדבר על לקחי השואה. אין לקחים מהשואה. לכן, כשאני שומעת את נאומי הפוליטיקאים בטקסים הממלכתיים עם מה'שואהמהשואה לתקומה' שלהם אני נתקפת בחילה."

* "חלק גדול מהיהודיםמה[[יהודים]] חי בעבר בחברות [[נצרות|נוצריות]] ומוסלמיותו[[אסלאם|מוסלמיות]] —– איך אפשר להכיר את התרבות שלך בלי להכיר את אושיות התרבות שבה גדלו הוריך?"

* "התנועה הציוניתה[[ציונות|ציונית]] צמחה בתוך מבנה דמוקרטי אבל זה אף פעם לא היה חלק משיח רחב יותר של [[זכויות האדם|זכויות אדם]]. תמיד היו גבולות ברורים מאד ל[[סובלנות]], ועוד לפני השואה. עוד מימי [[ברוך שפינוזה|שפינוזה]], הקהילה היהודית נהגה להפגין חוסר סובלנות כלפי מתנגדים פוליטיים, אנשים בעלי דעות חופשיות מדי, ובעיקר כלפי לא יהודים."

* "יש אצלנו תופעות מדאיגות: השחיתותה[[שחיתות]] השלטונית, השיפוט ברשתות החברתיות, האלימותה[[אלימות]] לדעות שאינן עולות בתלם אחד עם איזשהו טון כללי מקובל. נשמת אפה של הדמוקרטיה היא [[חופש הביטוי|חופש הדיבור]] וחיוניות הוויכוח."