עוז אלמוג: הבדלים בין גרסאות בדף

* "ישראל היא מדינה צעירה והמסורות בה עדיין מתגבשות. היא גם לא נוטה למסד ומעדיפה [[שינוי]] ואלתור מתמיד."

* "בל נשכח שה[[חברה]] הישראלית בעברה הייתה מאוד סגפנית. תרבות של חאקי, של קיבוצניקים שלא העריכו [[יופי]]. אלו אנשים שבזו ליופי, הרגישו צורך להצניע את הגוף, מה שחשוב היה האידיאליםהאידאלים. ליפסטיק בשנות ה-50ה־50 וה-60וה־60 נחשב לזנותי. אבל עברנו מטמורפוזה."

* "השורשים הדתייםה[[דת|דתיים]] והעדתיים של דור זה, רובו צברים ובני צברים, אינם מוסתרים ומודחקים. אדרבא, הצעירים גאים בהם. אולם באותה עת אין הם תופסים את המוצא העדתי, וגם לא את מקום המגורים, מידת הדתיות והזהותוה[[זהות]] הפוליטית, כתו השתייכות מרכזי בזהותם. המקצוע שבו יעסקו לפרנסתם ותחביבי הפנאי שיפתחו במהלך חייהם מהווים מוקד זהות הרבה יותר משמעותי עבורם. הם אינם [[אשכנזים]] או מזרחיים[[מזרחים]], "'ערסים"' או "'חננים"', צפוניים או דרומיים. הם פשוט ישראלים, ללא ערעור וללא סימני שאלה. שמותיהם הפרטיים, כמו גם המבטא, הלבוש, הרגלי הצריכה והרקע הביוגראפיהביוגרפי (רובם לא נאבקו על קיומם החומרי ורובם מסיימים בית-ספרבית־ספר תיכון, משרתים ב[[צבא הגנה לישראל|צבא]], נופשים בטורקיה ונכנסים במרץ לפיתוח קריירה מקצועית) אינם צבועים בצבעי השתייכות מעמדית וכיתתית. ואף שהם ישראלים בנשמתם, הדמיון בינם לבין בני דורם בעולם המערבי גדול מזה של כל הדורות שקדמו להם."

* "אדם שמשתייך למעמד הביניים הוא לא [[עוני|עני]] ולא [[עושר|עשיר]], יש לו קורת גג יציבה והכנסה פחות או יותר יציבה. בישראל, כאשר שני בני הזוג עובדים, כמעט תמיד המשפחה תהיה חלק ממעמד הביניים במובן הרחב שלו. אם בוחנים את המצב לפי סגנון חיים, אין ספק שרמת השרידות של מעמד הביניים בישראל גדלה, והנגישות למוצרים שנחשבו בעבר כמותרות גדלה אף היא. העלייה ברמת החיים והפריצה הטכנולוגית צמצמו את הפערים בין סגנון החיים של העשירים לסגנון החיים של מעמד הביניים."

* "לאנשים יש כל הזמן פיתויים לקנות יותר ויותר. הם לא חיים על פי הכיס שלהם, יש להם ציפיות מוגזמות ולעתים קרובות גם ציפיות חמדניות. אפשר לקחת כדוגמה את החתונות המפוארות שנהוגות כיום: אני התחתנתי בחצר של ה[[הורות|הורים[[]] שלי, היום מי יחשוב לעשות אירוע כזה? כאשר הציפייה היא להיות מיליונר, אין פלא שיש חוסר שקט מתמיד בחברה הישראלית."