ויקיציטוט

דונלד ויניקוט: הבדלים בין גרסאות בדף

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
הגהה, קטגוריה ספציפית יותר
עריכה
שורה 50:
 
==נאמר עליו==
* "[[אותנטיות]] ויצירתיות - אפיוני 'העצמי האמיתי' - הם הנושאים הראשיים של הגותו." ~ מרדכי גלדמן
* "ויניקוט מדבר על מושג ה'אם טובה דיה', שמצד אחד אינה 'טובה מדי', ולכן היא מאפשרת לילד לפגוש קשיים ולהתמודד עמם, ומצד שני היא מציעה ל[[ילדות|ילד]] די תמיכה והחזקה כדי שלא יוצף בתסכול, ב[[כעס]] וב[[כאב]] שעדיין אינו יכול לשאת ולעבד בכוחות עצמו." ~ יעלה ורטהיים
* "כפי שציין וויניקוט, יש להבחין בין ויתור זמני על [[W:אומניפוטנטיות|אומניפוטנטיות]], ויתור שמהווה בפני עצמו ביטוי של העצמי האמיתי, שמסוגל להשהות את עצמו ולהשתמש בינתיים בעצמי המזויף, לבין שימוש בעצמי המזויף שמגיע מתוך כניעה, היענות וחיקוי." ~ רחל בר-יוסף-דדון
* "לפי ויניקוט, הדרך לאינטגרציה עוברת במה שהוא מכנה תהליך הפרסונליזציה - חוויית השתכנות הנפש בתוך הגוף. הוא מזהיר אותנו מפני הישענות על השכל המנותק מהגוף, כשהשכל עלול להיות מקום מושבו של העצמי המזויף." ~ דני שראלף
* "הוא דיבר על כך שמטופלים צריכים, לפעמים, 'לעמוד בתור' כדי להיכנס למצב כזה, שבו האחד ממתין עד אשר האחר השלים את עיבודו, ולא היה זקוק לו עוד בדרך זו." ~ מרגרט ליטל, חרדות פסיכוטיות והכלה, עמ' 51
* "הנפש והגוף היו עבורו בלתי ניתנים להפרדה, הם היו 'גוף ורוח אשר עמוק בפנים הם היבטים תלויים זה בזה של אותה מציאות'."<ref>מצוטט ~בתוך: ואן דר פוסט (מרגרט ליטל, חרדות פסיכוטיות והכלה, עמ' 56)</ref> ~ ואן דר פוסט
* "הוא הבהירעודד ש...אם לאתלמידים ידאגאו לעצמועמיתים ויספקלמצוא את צרכיודרכי שלו, גופנית וה[[רגשעבודה]]ית, הוא לא יוכל להועילהאישיות לאיששלהם, כוללולא לאלנהות לעצמואחריו." ~ מרגרט ליטל, <ref>חרדות פסיכוטיות והכלה, עמ' 6773</ref> ~ מרגרט ליטל
 
* "הוא שיקם את שפיותי מבלי להותיר אותי 'שפויה בלבד'." ~ מרגרט ליטל, חרדות פסיכוטיות והכלה, עמ' 70
==הערות שוליים==
* "הוא עודד תלמידים או עמיתים למצוא את דרכי ה[[עבודה]] האישיות שלהם, ולא לנהות אחריו." ~ מרגרט ליטל, חרדות פסיכוטיות והכלה, עמ' 73
{{הערות שוליים}}
* "איננו יכולים להתעלם מן הצדדים החשוכים בחייו ובעבודתו... – מן ה[[עצב]] שנבע מאי־יכולתו להיות אב (או אם) לילדים. שגיאותיו, כשלונותיו, אפילו הטרגדיות שפקדו אותו. טעויות של שיפוט; אולי של אומניפוטנציה; ובסוף חייו, האכזבה שהסב למטופליו, שלהם דאג מאד, פשוט משום שמת." ~ מרגרט ליטל, חרדות פסיכוטיות והכלה, עמ' 103
* "כאשר הגיעו פרויד ומשפחתו ללונדון ב־1938, ויניקוט היה האנליטיקאי הראשון שבא לבקר ולבדוק אם הם זקוקים לעזרה." ~ עמנואל ברמן (הפסיכולוגיה של השיגעון, עמ' 22)
 
{{מיון רגיל:ויניקוט, דונלד}}
אוחזר מתוך "https://he.wikiquote.org/wiki/דונלד_ויניקוט"