הבדלים בין גרסאות בדף "הספר אשר לאמי"

נוספו 12 בתים ,  לפני חודשיים
מ
הגהה
(דף חדש)
 
מ (הגהה)
 
 
==פרק 1==
* "כל האנשים [[בדידות|בודדים]] לנפשם ואיש לא אכפת לאיש וכאבינו הם אי בודד. אך אין זו סיבה שלא למצוא הערב נחמה ברחשיו הגוועים של הרחוב, שלא למצוא במלים נחמה הערב."
* "כמה מוזר הוא, האושר הזעיר הזה. אושר עגמומי ומקרטע, אך מתוק כמו חטא או כמו משקה חשאי - אכן, כמה אושר יש, למרות הכלהכול, בעובדה שאני כותב עכשיו, בודד בממלכתי ורחוק מכל המנוולים."
* "לכל מי שרק ירצה לשמוע אני אגיד שכולם, בלי יוצא מן הכלל, מקסימים. זה באשר למנהגי היום שלי. אך בלילותי ובשחרי, היטב אני יודע את טיבם."
* "מהודר הנך עטי העשוי זהב. לך נא על דפי הנייר, לך באקראי, כל עוד נשארו בי נעוריי."
* "אתה, עט זהוב שלי, הלך על הדף, נאדר־הוד, הלך בו אקראי, עשה את דרכך הפתלתולה, המהוססת כבחלום, את דרכך הגמלונית והנשלטת. לך עוד ועוד, נחם יחיד שלי, אני אוהב אותך, שעט על פני הדפים האלה, שנוסכים בי סיפוק קודר, שפזילתם ממלאת אותי עונג כה נוגה. כן, ה[[מילים]] - הנה מכורתי, מילים: נוחם ונקם."
* "ספר על אמך ועל מנהגיה השלווים. שרוק בשקט כדי להאמין שהכלשהכול לא כל כך רע."
* "אל תשכח לחייך. [[חיוך|חייך]] כדי להונות את יאושךייאושך, חייך כדי להישאר בחיים, חייך לראי וחייך לאנשים, ואפילו לדף הלבן הזה. חייך עם אבלך המתנשף יותר מפחד, חייך כדי להאמין ששום דבר אינו חשוב, חייך כדי להכריח את עצמך להעמיד פני חי, חייך תחת להט החרב המתהפכת של מות אמך, חייך את כל חייך עד פקיעה, עד שתתפגר מחיוך העולמים שעל שפתיך."
 
==פרק 2==
* "בכל יום שישי אחר הצהריים, ערב שבת קודש אצל היהודים, אמי היתההייתה מתייפה ומתקשטת. היא לבשה את שמלת המשי השחורה החגיגית שלה, וענדה את מעט התכשיטים שעוד נותרו לה."
* "והיא הוסיפה לשבת שם, כולה אומרת אהבה משפחתית, ובדמיונה מנתה כבר באוזניהם את כל מה שבישלה ורחצה וסידרה."
* "מהר מהר, צריך לפתוח את הדלת לשני היקירים. כאלה היו תעצומות תשוקתה של אמי הקדושה. לא בדיוק סרט הוליוודי, כפי שאתם רואים. מחמאות מבעלה ומבנה, [[אושר]] לשניהם - בזאת הסתכמו כל ציפיותיה מן החיים."
 
==פרק 3==
* "הדברים שסיפרתי עד כה הם [[זיכרון]] מימים שבהם אמי היתההייתה כבר זקנה ואני הייתי בוגר ומחופש לאיש העולם הגדול. הייתי מגיע מז'נווה לבלות חלק מחופשותי אצל הורי במרסיי. קורת רוח גדולה היתההייתה לה, לאמי, שבנה, אשר לו ייחסה, בהפרזה גדולה, מעמד כה חשוב בקרב הגויים, נאות בחפץ לב ללכת בכל שבת לבית הכנסת במרסיי. אני שומע אותה מדברת אלי."
* "כל המאהבים הגדולים האלה מהסיפורים, אני שואלת את עצמי אם הם ימשיכו לאהוב את המשוררת שלהם גם אם היא תהיה חולה ותשכב כל הזמן במיטה, והגבר יצטרך לטפל בה כמו שמטפלים בתינוק, אתה מבין מה אני מתכוונת, לעזור לה בדברים לא נעימים. אם אתה שואל אותי, הוא כבר לא יאהב אותה. האהבה האמיתית, תקשיב לי טוב, זה עניין של הרגל. זה להזדקן ביחד."
 
[[קטגוריה: ביוגרפיות]]