המדע העליז: הבדלים בין גרסאות בדף

*"אם אלוהים רצה להיעשות אובייקט לאהבה, חייב היה תחילה לוותר על השיפוט ועל הצדק — שופט, ולו גם שופט־חסד, אינו אובייקט לאהבה. מחולל הנצרות לא הרגיש בכך די־הצורך — בחזקת יהודי."

*"ובכן היא אוהבת אותו, ומאז היא בוהה נכחה באמון שקט כל כך כמו פרה: אך אבוי! הרי מה שהקסימו היא דווקא זה, שהיא נראתה כניתנת בהחלט לשינויים וכבלתי נתפסת! מזג אוויר ממוזג מדי הלא יש לו למכביר משלו! וכי לא תיטיב זו לעשות אם תתראה בתכונתה הקודמת? אם תתראה כחסרת־לב? ובכן, אל תמליצו בפניה על — האהבה! תחי הקומדיה!"

*"לצחוק, משמע, לשמוח לאיד, אך מתוך מצפון נקי."

*"אל תשאף לעלות על אביך בחריצות — זה יפילך למשכב."

*"כשאני מהרהר בתאווה לעשות משהו, שהיא המגרה ומדרבנת בלי הרף מיליוני בני נוער אירופאיים, שאינם יכולים עוד לשאת את עצמם ואת כל השעמום כי־רב־הוא — אני תופס שוודאי שוכנת בהם התאווה לסבול מעט, על מנת שהסבל ההוא ישמש להם בסיס אפשרי לעשייה, למעשה. יש צורך בצרה! ועל כן זעקתם של הפוליטיקאים, ועל כן כל ההכרזות המזוייפות, הדמיוניות, המגזימות, על "שעת צרה היא" למעמדות ממעמדות שונים, ועל כן זו הנכונות העיוורת להאמין בכל אלה. עולם צעיר זה תובע, שהאסון — לא חלילה האושר — יבוא או יתגלה מן החוץ ; ומראש כוח הדימיון שלהם שוקד על כך, לעצב אותו בדמות מפלצת, על מנת שיוכל לאחר מכן להילחם במפלצת. אילו כל מבקשי־הצרות ההם חשו בתוכם את הכוח, לגרום נחת־רוח לעצמם מתוכם פנימה, לעשות מעשה לגבי עצמם, הלא היו יודעים כיצד לחולל מתוך עצמם צרה משלהם, כל כולה משל עצמם. או אז הן יכלו המצאותיהם להיות דקות יותר, וצליל סיפוקם הן היה כצלילה של [[מוזיקה]] טובה: בעוד אשר כעת הם ממלאים את חלל העולם בזעקת צרתם, ומכאן גם לעיתים קרובות מדי אף ברגש צרתם! אין הם יודעים מה יעשו עם עצמם — ועל כן הם מציירים על גבי הקירות את אסון האחרים. תמיד הם זקוקים לאחרים! ומדי פעם אחרים! — סליחה, ידידי, העזתי לצייר על הקיר את אושרי."

*"החיות, דעתן על הנשים שונה מדעתם של בני־אדם: הנקבה היא בעיניהן הברייה היצרית. אהבת־אינה מצוייה אצלן, ורק משהו מעין אהבה לילדיה של האהובה וההתרגלות אליהם. הנקבות מוצאות בילדיהן סיפוק ליצר השלטון, זה קניין להן, תעסוקה, משהו שהן מבינות אותו לחלוטין, ויכולות לפטפט עימו: כל זה ביחד מצטרף לאהבת־אם — וניתן לדמותה לאהבת האמן את יצירתו. ההריון עשה את הנשים רכות יותר, חששניות יותר, פחדניות יותר, וששות יותר להיכנע ; ועל הדרך הזאת המחולל ההריון הרוחני את אופיים של אנשי ההתבוננות, והוא מקורב לאופי הנשי — הללו הם אמהות גבריות. — אצל החיות המין הגברי נחשב למין היפה." ~ עמ' 229

* "הדרך הצבועה ביותר להגן על איזה עניין היא ההגנה עליו בטיעונים מוטעים מתוך כוונה תחילה." ~ עמ' 295

* "לחיות – משמע: להיותך מרחיק מעליך בלי הרף משהו המבקש למות; לחיות – משמע: להיותך אכזרי וללא־חוס לגבי כל מה שנחלש ומתיישן בנו, ולא בנו בלבד." ~ עמ' 202

* "כיצד משתנה הטעם הכללי? על ידי כך, שיחידים, אדירים, בעלי השפעה, מטיחים ללא בושה את דברם: 'דבר פלוני מגוחך, דבר אלמוני הוא הבל', כלומר, מטיחים את משפט טעמם ומיאוסם ומשליטים אותו על דרך ה[[אלימות]], – על ידי כך הם מטילים על רבים כפייה שנעשית בהדרגה להרגלם של רבים נוספים, ולבסוף נעשית צורך לכולם." ~ עמ' 209

* "כיום ה[[כאב]] שנוא הרבה יותר ממה ששנאוהו בני האדם הקודמים, ומדברים בגנותו כפי שלא דובר מעולם, יתר־על־כן, עצם מציאותו של הכאב הוא בגדר רעיון שאין לשאתו, באים בגללו בטרוניה אל הקיום בכללותו ומטילים על מצפונו את האחריות לכאב." ~ עמ' 215

* "הלא שמעתם את שמעו של אותו איש מטורף, אשר בבוקרו של יום בהיר הדליק פנס, רץ בשוקה של עיר וזעק בלי הרף: 'אני מחפש את האלוהים! את האלוהים אני מחפש!' – ומכיוון שאותה שעה הזדמנו שם בני אדם רבים מאותו סוג שאינו מאמין באלוהים, עורר האיש צחוק רם. 'האמנם אבד?' שאל האחד. 'שמא נתעה בריצתו כמו ילד?' אמר השני. 'ואולי מסתתר הוא? המפחד הוא מפנינו. או ירד בספינה? היגר?' – כך קראו וכך צחקו זה אל זה." ~ עמ' 274