הבדלים בין גרסאות בדף "אנושי, אנושי מדי"

נוספו 44 בתים ,  לפני 3 חודשים
עריכה
(הוספתי תוכן.)
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד עריכה חזותית
(עריכה)
[[קובץ:אנושי, אנושי מדי.jpg|ממוזער|156210 פיקסלים|עטיפת הספר]]
'''[[W:אנושי, אנושי מדי|אנושי, אנושי מדי]]''' (בגרמנית: '''Menschliches, Allzumenschliches''') הוא ספר שכתב הפילוסוף [[פרידריך ניטשה]] בשנת 1878.
 
==אדםהאדם==
* "מי שיש לו 'למה' שלמענו יחיה, הוא יוכל לשאת כמעט כל 'איך'."
* "בכל מקום בו ראיתי יצור חי, ראיתי שאיפה לכוח."
* "הצורך איננו עובדה מבוססת, אלא פרשנות."
* "ה[[אושר]] היחיד ניתן לנו במפעלי היצירה."
* "כל הדברים הטובים מדרבנים את החיים, ואפילו ספר טוב שנכתב נגד החיים."
* "אדם צריך זיכרון יוצא מן הכלל כדי לזכור את כל ההבטחות שהוא מבטיח."
* "אדם שופט עצמו לפי הכוונות שלו, אחרים לפי ההישגים שלהם."
*"בני אדם בעלי מחשבה עמוקה מופיעים במגעיהם עם אחרים כשחקנים קומיים, מפני שכדי להיות מובנים הם חייבים לחקות תחילה את פני השטח של הדברים."
* "כשאנו עוברים חוויה, צריך לשקוע בה ולעצום את העיניים, במקום להיעשות צופים מיד. כי זה מקלקל את העיכול הטוב של המאורע, ובמקום שנפיק ממנו חוכמה אנו יוצאים משם עם עיכול רע."
* "כאשר האדם, אבי ההרס, ההרס העצמי, פוצע את עצמו, פצע זה הוא המכריחו לחיות."
* "האדם הוא דבר נוזל ונוח לקבל צורה - אפשר לעשות ממנו כל מה שרוצים."
* "נחוץ זיכרון טוב כדי שניתן יהיה לקיים הבטחות. נחוץ כוח [[דמיון]] רב כדי שניתן יהיה לחוש רחמים."
* "בכל מקום בו ראיתי יצור חי, ראיתי שאיפה לכוח."
* "סופרים צריכים לשתוק כשהיצירות שלהם מדברות."
* "אם תרצו להעפיל גבוה, השתמשו ברגליכם שלכם! אל תניחו שישאוכם, אל תתישבו על גבם וראשיהם של אחרים."
* "מוטב שלא נייסד את חיינו על בסיס מוגבל מדי של רצונות. מפני שאם נתכחש לשמחות המתאפשרות על ידי הכיבודים, קשרי החברה הגבוהה, האמנות, הרווחה והתאוות, עוד יגיע יום שבו נחוש לפתע שבמקום להשיג את החוכמה כידידתנו, ההתכחשות תוביל אותנו לנקודת רוויה ושאט נפש מחיינו."
* "מיד לאחר שאתה מתרומם גבוה יותר מן האנשים המתייחסים אליך בהערצה, הם חושבים שנפלת וירדת מגדולתך. הייתה להם הרגשה בכל הנסיבות שהם ברמתך. (והיה זה בזכותך)."
* "ממה שאתה רוצה ללמוד ולהכיר היטב אתה חייב להתרחק, לפחות לזמן מה. רק כשמשקיפים על העיר ממרחקים מבחינים היטב במגדליה הגבוהים המתנשאים מעל בתיה."
* "אם החיים התאכזרו אליך ולקחו ממך כל מה שהיה כבודך ושמחתך: את חבריך, בריאותך וכל הטובין שלך; תגלה אולי לאחר המכה, כאשר החרדה הראשונה כבר נעלמה, כי אתה עשיר יותר מאשר קודם לכן. רק ברגע זה אתה יודע מהם הדברים השייכים לך באמת, ומהו המצב שבו לא יוכל כל שודד לפגוע בהם. לכן, זה אולי מצב שבו אנו מתפטרים מכל הביזה והמבוכה באצילות של בעל אחוזה."
* "מי שמעדיף את היפה על היעיל גומר כילד המעדיף סוכריות על לחם, על ידי כך שהוא מקלקל את הקיבה, ועל ידי השקפת עולם מרה."
* "כל הדברים הטובים מדרבנים את החיים, ואפילו ספר טוב שנכתב נגד החיים."
* "אדם צריך זיכרון יוצא מן הכלל כדי לזכור את כל ההבטחות שהוא מבטיח."
* "אדם שופט עצמו לפי הכוונות שלו, אחרים לפי ההישגים שלהם."
 
==רגש==
* "להישאר שוכב מבלי נוע וקצת להרהר, זו התרופה הטובה ביותר לכל מחלות הנפש. ועם קצת רצון טוב השימוש בה נעשה משעה לשעה נעים יותר."
* "לחולה, הטובה שבתרופות היא קצת בריאות פה ושם."
 
==חיים ומוות==
* "אם החיים התאכזרו אליך ולקחו ממך כל מה שהיה כבודך ושמחתך: את חבריך, בריאותך וכל הטובין שלך; תגלה אולי לאחר המכה, כאשר החרדה הראשונה כבר נעלמה, כי אתה עשיר יותר מאשר קודם לכן. רק ברגע זה אתה יודע מהם הדברים השייכים לך באמת, ומהו המצב שבו לא יוכל כל שודד לפגוע בהם. לכן, זה אולי מצב שבו אנו מתפטרים מכל הביזה והמבוכה באצילות של בעל אחוזה."
* "על ידי ודאותו של ה[[מוות]] אדם יכול להמתיק את חייו בטעם עדין וריחני של חוסר דאגה. אך עכשיו אתה, רוקח מוזר של הנשמה הפכת את המוות לרעל מר הממאיס את החיים כולם."
* "בדרך כלל אנו מרגישים בחסרונו של אדם זמן רב לאחר מותו כדבר שאין להבינו: אנו מרגישים בחסרונם של הגדולים שבאנשים, במקרים רבים רק אחר עשרות שנים. אדם ישר יאמר כשמישהו נפטר שכלל אין להצטער עליו. מי שבאופן חגיגי אומר את ההספד הוא אדם צבוע. רק מאוחר יותר אנו מבינים את ההצדקה לקיומו של האדם, והדברים החרוטים על מצבתו הם אנחת אמת מאוחרת של צער."
 
==שונות==
[[קובץ:Nietzsche1882.jpg|שמאל|ממוזער|156px|"החינוך הוא הריסת היוצא מן הכלל לטובת הכלל."]]
* "שום עוצמה אינה מסוגלת להחזיק מעמד אם עדת צבועים היא המייצגת אותה."
* "נחוץ זיכרון טוב כדי שניתן יהיה לקיים הבטחות. נחוץ כוח [[דמיון]] רב כדי שניתן יהיה לחוש רחמים."
* "מידה טובה שיְשֵנָה - תתעורר רעננה יותר."
* "אתה הכוכב הגדול! גם אושרך כלא היה, לולא היו אלה אשר להם אתה מאיר."
* "על ידי ודאותו של ה[[מוות]] אדם יכול להמתיק את חייו בטעם עדין וריחני של חוסר דאגה. אך עכשיו אתה, רוקח מוזר של הנשמה הפכת את המוות לרעל מר הממאיס את החיים כולם."
* "בדרך כלל אנו מרגישים בחסרונו של אדם זמן רב לאחר מותו כדבר שאין להבינו: אנו מרגישים בחסרונם של הגדולים שבאנשים, במקרים רבים רק אחר עשרות שנים. אדם ישר יאמר כשמישהו נפטר שכלל אין להצטער עליו. מי שבאופן חגיגי אומר את ההספד הוא אדם צבוע. רק מאוחר יותר אנו מבינים את ההצדקה לקיומו של האדם, והדברים החרוטים על מצבתו הם אנחת אמת מאוחרת של צער."
* "סופו של איש האמת להגיע לכלל הכרה שהוא משקר כל ימיו."
* "מי שאינו משקר אינו יודע [[אמת]] מהי."
* "ה[[חינוך]] הוא הריסת היוצא מן הכלל לטובת הכלל."
* "דבר מוזר הוא העונש שלנו: אין הוא מטהר אלא מכתים, והוא הפשע הגרוע מן הפשע עצמו."
* "האלוהים שלכם מת ורק הבורים בוכים. אם אתם טוענים שיש גיהנום, אז ניפגש שם!"
*"אמן החורג מעבר לכוחותיו בכל פועלו יסחף לבסוף את ההמון בזכות המחזה של היאבקות עצומה שהציג: כי ההצלחה אינה מצוייה תמיד רק בניצחון, אלא לעתים כבר ברצון לנצח."
* "כמה טוב [[מוזיקה]] רעה וסיבות גרועות נשמעות כשאנו צועדים אל מול האויב."
* "על הר האמת אתה אף פעם לא מטפס לשווא, או שתגיע לנקודה גבוהה יותר היום, או שתאמן את עצמך להגיע יותר גבוה מחר."
* "אנשים שנותנים בנו את אמונם המלא, מאמינים שמגיע להם שלנו. ההנחה הזו שגויה, מתנה לא מביאה זכויות."
* "הדרך הכי טובה להשחית את הנוערה[[נעורים|נוער]] היא להדריך אותו להעריך יותר את אילו שחושבים כמוהו מאשר את אילו שחושבים אחרת."
* "ה[[חוכמה]] מציבה גבולות אפילו לידע."
* "זה קשה מספיק לזכור את הדעות שלי מבלי להצטרך לזכור גם את הסיבות להן!"
* "רק מוזיקה מבחילה מכניסה כסף כיום."
* "סופר טוב ניחן לא רק באינטלקט שלו אלא גם באילו של חבריו."
*"הסוציאליזם הוא אחיה הפנטסטי הצעיר של הרודנות שכמעט חלפה מן העולם, ושאותה ברצונו לרשת. מאוויו הם אפוא ראקציוניים לפי ההבנה העמוקה ביותר. שכן הוא שואף למרב עוצמתה של המדינה, שכמותה הייתה רק מנחלת העריצות. אכן, הוא עולה על כל עריצות העבר, ככל שהוא חותר להביא לחיסול ממשי של האינדיווידום הנראה לו כמותרות בלתי מוצדקות של הטבע, שנועד להשתפר וליהפך לכלי רב תועלת לטובת הכלל. בשל יחסיו הקרובים לרודנות, הוא מופיע תמיד בסמוך לכל גילויי העוצמה הקיצוניים, כמו הסוציאליסט הטיפוסי הקדום, אפלטון, בחצרו של העריץ מסיציליה. הוא מתאווה למדינה הסמכותית הקיסרית של מאה זו (ומקדם אותה בנסיבות מסויימות). כיוון שהוא, כאמור, מעוניין לרשת אותה. אולם אפילו ירושה זו לא די בה לצרכיו. הוא זקוק לדיכוי המכניע ביותר של כל האזרחים למדינה האבסולוטית, שכמוה טרם התקיימה. ומאחר ששוב אין ביכולותו לסמוך על תחושות דתיות קדומות שהופנו כלפי המדינה, ותחת זאת חייב הוא לפעול בלי הרף, שלא מרצונו, לחיסולה של זו - שהרי הוא פועל לחיסול כל המדינות הקיימות - הריהו יכול לקוות להתקיים, לפרקי זמן קצרים בלבד, על ידי הפעלת טרור קיצוני. לפיכך הוא נערך בחשאי לשלטון אימים ונועץ להמונים המשכילים למחצה את המילה "'צדק"' כמסמר בראשם, במטרה לגזול מהם לגמרי את הבנתם (לאחר שהבנה זו כבר סבלה מאוד בגין השכלתם הלוקה), וכדי להעניק להם שלוות מצפון למשחק המרושע שנועדו לשחק.- סוציאליזם יכול לשמש, בצורה ברוטלית ומשכנעת ביותר, ללימוד הסכנה הטמונה בכל ריכוזי עוצמת המדינה, ומדרך זו לזרוע אי־אמון במדינה עצמה. כשקולו הגס מתערב הזעקת הקרב "'הרבה מדינה ככל האפשר"', הוא נעשה רעשני מתמיד: אולם עד מהרה חודר גם הקול הנגדי בכוח רב פי כמה: "פחות מדינה ככל האפשר."
* "האלוהים שלכם מת ורק הבורים בוכים. אם אתם טוענים שיש גיהנום, אז ניפגש שם!"
* "סופרים צריכים לשתוק כשהיצירות שלהם מדברות."
* "הצורך איננו עובדה מבוססת, אלא פרשנות."
* "ה[[אושר]] היחיד ניתן לנו במפעלי היצירה."
 
==ראו גם==