פרידריך ניטשה: הבדלים בין גרסאות בדף

הוסרו 4,118 בתים ,  לפני שנה
העברה לדף נפרד
(הוספתי תוכן.)
תגיות: עריכה חזותית עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
(העברה לדף נפרד)
*"אין מי שירבה לשקר כמו הממורמר."
 
== לגנאולוגיהלגנאלוגיה של המוסר (1887) ==
{{דף מורחב|לגנאלוגיה של המוסר}}
* "רק מה שאינו חדל לגרום לנו סבל נשאר בזיכרון."
* "אפשר לחיות מבלי לזכור ולהיות מ[[אושר]], אך אין זה מן האפשר לחיות מבלי לשכוח."
*"אנו המכירים, אנו עצמנו איננו מוכרים לעצמנו, וסיבה מספקת לכך: מעולם לא חיפשנו את עצמנו. איך יכולנו אם כן למצוא את עצמנו ביום מן הימים?"
* "אפשר לחיות מבלי לזכור ולהיות מ[[אושר]], אך אין זה מן האפשר לחיות מבלי לשכוח."
* "שעה ארוכה האזין לדברי, אך לא עצר ברוחו להאזין גם לשתיקתי. כי הנה בנקודה זו, יש לי הרבה מה לשתוק."
* "בבית מלאכה זה, בו מייצרים אידיאלים - רוח סירחון עולה באפי מכל שקריו"
*"וכי איזה פילוסוף גדול היה נשוי? היראקליטוס, אפלטון, דקארט, שפינוזה, לייבניץ, קאנט, שופנהאואר — לא היו נשואים."
* "היא [=המוסיקה] אמנות בלתי-תלויה, אמנות כשהיא לעצמה, לא כדוגמת אחרות שהן בבואותיהן של תופעות, כי אם דוברות בלשונו של הרצון בה"א הידיעה, הרצון בכבודו ובעצמו, ישר מתהומיותו, בחינת התגלותו האמיתית הראשונית, הישירה." ~ עמ' 308
* "הוא [=הכהן-הנזיר] עצמו חייב להיות חולה, הוא חייב להיות מעיקרו קרוב להם, לחולים ולחלכאים, על מנת שיבין אותם, על מנת שתהא הבנה איתם, אך עליו להיות גם חזק, שליט ברוחו לא פחות כי אם יותר מאשר שליט באחרים, איתן ברצונו לעוצמה, כדי להלך אימון ופחד על החולים, כדי שיוכל להיות להם משען ומבטח, עוצר ושורר, וכופה ורודן ואל." ~ עמ' 333
*"אלא מה? אתם לא תופסים זאת? עיניים לכם אשר לא רואות כלום, שעל מנת לנצח דרושות היו לו אלפיים שנה?...אך אין הפתעה בכך: כל הדברים הארוכים קשה לראותם במלוא היקפם, אך זה הדבר שקרה: מגזעו של העץ הזה, עץ הנקמה והשנאה, השנאה היהודית, העמוקה ביותר, המעודנת ביותר: שנאה בוראת אידיאלים, משנה מעשי ערכיות, ואשר לא הייתה כמותה עלי־אדמות — מגזע זה עלה וצמח משהו ששום דבר לא ידמה ולא ישווה לו, אהבה חדשה, העמוקה והמעודנת מכל סוגי האהבה: — וכי יכלה לצמוח מגזע אחר זולתו?...אך אל יטעה איש לחשוב שהאהבה הזאת עלתה וצמחה כשלילתה של תאוות הנקם ההיא, כסתירתה של השנאה היהודית! ההפך! האהבה צמחה מגזע זה כעטרת־צמרת מאמירה בתרועת ניצחון, משתלחת ומתפשטת למרחבי־על, אל מלוא הזוהר והשמש, צמרת פורצת אלי מלכות אור ורום להגשמת מטרותיה של אותה שנאה עצמה, על מנת לנצח, להסית ולהדיח, באותה עוצמה בה הכתה את שורשיה ביתר־שאת ויתר־תשוקה להשריש בשאול תחתית בכל מה שעומק בו ורוע. אותו ישו מנצרת, כבחינת בשורתה המומחשת של האהבה, זה "המושיע" המביא גאולה וניצחון לעניים, לחולים, לחוטאים — וכי לא היה דווקא הוא ההדחה בגילומה המוזר ביותר, פיתוי שאין לעמוד כנגדו, הדחה בדרך עקיפין חזרה אל אותם הערכים היהודיים ואל חידושי האידיאל ההוא עצמו? בדרך עקיפין זו, דרכו של "המושיע", שלכאורה הוקיע והפקיע את ישראל, האם לא השיג בה ישראל את המטרה העליונה של שאיפת הנקם שלו? וכי אין זה דווקא מעשה כשפים של מדיניות נקם גדולה באמת, מדיניות נקם מרחיקה ראות,מחתרתית, חתירה איטית לסוף מעשה במחשבה תחילה, וכי לא כזאת היא המדיניות שנקט בה ישראל בהיותו נאלץ ולדחות ולהוקיע על הצלב לעיני העולם כולו את מי שבעצם שימש כמכשיר נקמתו, להוקיעו כאילו היה זה אויבו בנפש, על מנת "שהעולם כולו" זה, דהיינו, כל אויבי ישראל, יבלע את הפיתיון ללא חשש? ומאידך, וכי בגדר האפשר הוא בכלל, במלוא פכחותה של הרוח, להמציא פתיון מסוכן יותר? משהו שישווה לו ל"צלב הקדוש" הזה, לכוח־המשיכה, לביסום החושים, להימום, שידמה בזעזועו לאותו פרדוקס של "אלוהים על הצלב", לאותו מסתורין של זוועה קיצונית שאין עוד למחשבה תפיסה בה, אלוהים שצולב את עצמו לישועת האדם?...לפחות דבר זה הוא בגדר הוודאי, ש־sub hoc signo הנקמה הישראלית ושינוי הערכים שלה נחלו ניצחון חוזר ונשנה על פני כל האידיאלים האחרים, על פני כל האידיאלים הנאצלים יותר."
* "האמונה עצמה יש בה הוכחה – אמונה חזקה המביאה עמה אושר, מביאה עמה חשד באמיתו של הדבר שבו מאמינים, אין היא אישורה של אמת, היא אישורה של סבירות מסוימת – סבירות האשליה' [עמ' 357]
* "אין בנמצא כלל [[מדע]] נטול "'הנחות מוקדמות"'. רעיון אשר כזה אי אפשר כלל להעלותו על הדעת... תחילה חייבת להיות תמיד איזו פילוסופיה, איזו "'אמונה"', שממנה יקבל המדע את כיוונו, טעמו, תחומו, דרכו, ואת זכות קיומו." ~ עמ' 360
* "שום דבר בעולם אינו מתגלה עוד כאלהיכאלוהי אלא אם כן הטעות, העיוורון, השקר ואלהיםואלוהים עצמו נתגלה כשקר הממושך ביותר שלנו." ~ עמ' 360
* "לא ה[[סבל]] עצמו היווה את בעייתו [=של האדם], כי אם זה האלם הנורא מסביב, בזעקו את שאלתו "'מה בצע בסבל?"'. האדם, האמיץ שבבעלי החיים, ויודע-סבל יותר מכולם, לא את הסבל עצמו הוא שולל; הוא רוצה בו, אף שוחר אותו, בתנאי שמראים לו טעם כלשהו לסבלו, איזה "'למען"'. חוסר-השחר של הסבל, ולא הסבל עצמו, זו הייתה הקללה שרבצה עד כה על האנושות." ~ עמ' 370
 
== שקיעת האלילים (1888) ==