פרידריך ניטשה: הבדלים בין גרסאות בדף

הוסרו 7,367 בתים ,  לפני שנה
העברה לדף נפרד
(הוספתי תוכן.)
תגיות: עריכה חזותית עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
(העברה לדף נפרד)
 
== מעבר לטוב ולרוע (1886) ==
{{דף מורחב|מעבר לטוב ולרוע}}
* "כל אשר מ[[אהבה]] ייעשה, מתרחש תמיד מעבר לטוב ולרוע."
* "מי שבּז לעצמו, עדיין מכבד הוא את עצמו בבחינת בּז."
* "לדבר הרבה על עצמך יכול להיות אמצעי להסתיר את עצמך."
*"כשאנו מאלפים את מצפוננו, הוא מעניק לנו נשיקה תוך כדי נשיכה." ~ עמ' 79
* "אם אתה מביט לתהום לאורך זמן, התהום מביטה בך בחזרה."
* "יבורכו ה[[שכחה|שוכחים]], כי הם משיגים את הטוב גם מכשלונותיהם."
* "אהבה ל[[אישה]] אחת זו ברבריות, משום שזה נעשה על חשבון הנשים האחרות."
* "מת האלוהים! לא יחיה עוד! ואנו רוצחיו!"
* "האנוכיות שייכת למהותה של הנפש האצילה, וכוונתי לאמונה בל־תימוט, שיצורים שונים ממנו חייבים מטבע הדברים להיות משועבדים ליצורים ש'כמונו', ועליהם להקריב עצמם למענם."
* "בגרותו של [[גבר]]: משמע למצוא מחדש את הרצינות שהייתה לו ל[[אדם]] בעודו [[ילדות|ילד]], במשחקו."
* "וכי מי לא הקריב אי־פעם למען שמו הטוב – את עצמו?"
* "ב'[[תנ"ך|ברית הישנה]]' היהודית, זה ספר הצדק האלוהי, מצויים אנשים, דברים ונאומים, בסגנון גדול כל כך, שאין כלום בספרות יון והודו שיוכל להידמות אליו." ~ עמ' 63
* "הצמדת 'הברית החדשה', שהיא מכל הבחינות מין רוקוקו של הטעם, ל'ברית הישנה', להיותם ספר אחד, 'ביבליה', 'ספר הספרים', ייתכן וזהו מעשה החוצפה הגדול ביותר ו'חטא כלפי הרוח' הכבד ביותר מכל מה שמעיק על מצפונה של אירופה הספרותית."
* "הנלחם במפלצות, ייזהר שלא ייהפך הוא עצמו למפלצת. וכשאתה מסתכל לתוך תהום שעה ארוכה, חוזרת התהום ומסתכלת גם לקרבך." ~ עמ' 85
* "הטירוף נדיר אצל היחיד – אך אצל קבוצות, מפלגות עמים וזמנים – הוא התדיר." ~ עמ' 87
*"לא אהבת־האדם שלהם, כי אם אין־האונים שבאהבת־האדם שלהם מונעת מהנוצרים שבימינו - לשרפנו."
* "רודף הכבוד שמח על כל דעה טובה שהוא שומע על עצמו [וזאת לגמרי מעבר לבחינת התועלת שבה וכן מעבר להיותה נכונה או בלתי-נכונה], ממש כשם שהוא נפגע מכל דעה רעה: מכיוון שהוא משתעבד לשתיהן, הוא חש עצמו משועבד להן, מתוך אותו אינסטינקט השעבוד הקדמון הפורץ מתוכו." ~ עמ' 191
*הפרספקטיבות הנרחבות ביותר כלפי אלוהים, ועל כן כה יקפיד לרחוק ממנו – שכן השטן הוא בבחינת ידידה הקדום ביותר של הדעת." ~ עמ' 83.
*"לעמוד ברשות עצמם — זה עניין למועטים ביותר, זו זכות־היתר של החזקים. ומי שמנסה זאת, גם במלוא זכותו לכך, אך ללא כורח, מוכיח, שאין הוא, כי הנראה, חזק בלבד, כי אם גם נועז למשובה. הוא נכנס לתוך מבוך. הוא מרבה פי־אלף את הסכנות, הכרוכות ממילא בחיים כשלעצמם ; ולא זו הקטנה שבהן אין עינו של אדם רואה כלל כיצד והיכן הוא נתעה, ואיך הוא נטרף לגזרים על ידי איזה מינוטאור־מערות של המצפון. נניח שאחד כזה הולך לאבדון, זה מתרחש הרחק כל כך מתפיסתם של בני־אדם, שאין עמם לא צער ולא השתתפות־בצער. ודרך חזרה — אין! אף לא אל רחמי אנוש."
*"אנו חסרי־יושר ביותר ביחס לאלוהים: הוא — אינו רשאי לחטוא!"
*"ככל שמופשטת יותר האמת שברצונך להורות, חייב אתה יותר לפתות את החושים אליה."
*"מן ההכרח לתבוע לדין ולשיפוט ללא־רחם את כל רגשי המסירות, ההקרבה העצמית למען הזולת, כל אותו מוסר של התבטלות: וכן את האסתטיקה של ה'התבוננות־חסרת־הפניות', אשר מאחוריה מנסה האמנות המסורסת להיטיב את מצפונה על דרך מפתה למדי.
*"לא־אנושי הוא לברך אדם באשר קולל."
*"מן ההכרח לתבוע לדין ולשיפוט ללא־רחם את כל רגשי המסירות, ההקרבה העצמית למען הזולת, כל אותו מוסר של התבטלות: וכן את האסתטיקה של ה"התבוננות־חסרת־הפניות", אשר מאחוריה מנסה האמנות המסורסת להיטיב את מצפונה על דרך מפתה למדי. בכל אותם רגשות של "למען הזולת", "לא למעני", מהולים כל כך הרבה קסם וסוכר, שאין אתה יכול שלא להיעשות חשדן כפול ומכופל ושלא לשאול: שמא כל אלה אינם אלא פיתויים? העובדה, שהם מוצאים חן — בעיני כל בעלי הרגשות ההם, בעיני כל מי שאוכל מפירותיהם, ואף בעיני המתבונן מן הצד — אינה עדיין בגדר נימוק לטובתם, כי אם אדרבא, מחייבת זהירות משנה. הבה, אם כן, נהיה זהירים!"
*"יש תום שבשקר שהוא אות לאמונה התמימה בעניין מסויים."
*"השבח טרחן יותר מהגינוי."
*"האישה לומדת לשנוא, בה במידה שהיא עומדת מלהקסים."
*"הו, sancta simplicitas! מה מוזרים הפישוט והזיוף שחי בהם האדם! אין קץ לפליאתך, אם באחד הימים שמת את עינך בפלא ההוא! איך הצלחנו להפוך את הכל סביבנו לבהיר וחופשי וקל כל כך! איך השכלנו להעניק לחושינו אשרת־כניסה לכל שטח שטוח, ולחשיבתנו — תשוקה אלוהית לקפיצות של שרירות ולהיקשים של כזב! — איך ידענו מההתחלה לשמור על בערותנו כדי לחיות במידה כמעט בלתי נתפסת של חירות, קלות־דעת, חוסר זהירות, אומץ־לב, עליצות, וכך להנות מהחיים! ורק מתוך כך, על בסיס־שחם איתן זה של הבערות, רשאי היה עד כה המדע להינשא, רצון־דעת על בסיס רצון רב־עוצמה פי כמה, הוא הרצון לאי־דעת, לספק־דעת, ולאי־אמת! לא כניגודו — כי אם כשכלולו! גם אם הלשון, כאן ולא כאן בלבד, מתנהלת בכבדות עלגותה וממשיכה לדבר על ניגודים במקום שיש רק דרגות או אי־אלה שכלולי שלבים ; וגם אם הצביעות הטבועה במוסר, שנעשה לבשר מבשרנו דם מדמינו, ללא הפרד עוד, גם אם צביעות זו הופכת את המילים אף בפינו, פי היודעים: פה ושם אנו תופשים זאת היטב וצוחקים על כך, כיצד גם מיטב המדעים הוא גם מיטב המאמצים להחזיקנו בעולם זה, אשר באופן מלאכותי פושט כל כך, פוייט כל כך, זוייף כל כך, כיצד מדע זה, אנוס־מרצון, אוהב את הטעות, באשר הוא, החי, אוהב את החיים!"
*"מי שמעיקרו מורה הוא, מקבל ברצינות את כל הדברים רק בהתייחסותם לתלמידיו — אף את עצמו."
*"ליד השמש קיימים גופים חשוכים לאין־ספור, שעליהם ניתן להסיק, אך לעולם לא נראה אותם. ובינינו לבין עצמנו, אין זה אלא משל ; ופסיכולוג המוסר קורא בכתב הכוכבים כולו כבלשון משל וחידות, אשר בעזרתם כה הרבה ניתן להשתיק."
*"האשה כמבשלת; זו אטימות המחשבה המזוועת המלווה את פעילות המשפחה וראשה! אין האשה תופסת מהי משמעותו של מזון: ומתיימרת להיות המבשלת! אילו הייתה האשה יצור חושב, הן הייתה מגיעה לאחר מלאכת בישול של אלפי שנים לגילוי עובדות פיסיולוגיות חשובות ביותר, עד כדי שלטון מלא על אומנות הריפוי! בעטיין של המבשלות הרעות, בעטיו של חוסר התבונה המוחלט שבמטבח, – נגרם העיכוב הממושך, ונפגמה ביותר התפתחות האדם: ואף כיום הזה אין שיפור ניכר."
*"על אף הסכנה של גרימת צער לאזניים תמות, אני פוסק את פסוקי: האנוכיות שייכת לנפש האצילה וכוונתי לאמונה בל תימוט, שיצורים שונים ממנו חייבים מטבע הדברים להיות משועבדים ליצורים שכמונו, ועליהם להקריב עצמם למענם."
*"הנפש האצילה יש בה יראת כבוד בפני עצמה."
*"אין מי שירבה לשקר כמו הממורמר."