המדע העליז: הבדלים בין גרסאות בדף
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הוספתי תוכן. תגיות: עריכה חזותית עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
הוספתי תוכן. תגיות: עריכה חזותית עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
||
שורה 45:
* "הנתיב ל[[גן עדן|גן־עדנו]] של אדם, מוליך תמיד דרך עדני התאווה של [[גיהנום]] שלו." ~ עמ' 350
*"אבות ובנים חסים זה על זה הרבה יותר מאשר אימהות ובנות זו על זו." ~ עמ' 300
*"האמן אינו אלא רודף כבוד: אחרי ככלות הכל, יצירתו איננה אלא זכוכית מגדלת שהוא מגישה לכל מי שמביט לעברו." ~ עמ' 303
*"מי שעסוק עמוקות תמיד, נישא מעל כל מבוכה." ~ עמ' 305
*"מעריץ אנכי את אמיצותו ואת חוכמתו של סוקרטס בכל אשר עשה, אשר אמר ואשר — לא אמר. זו המפלצת, זה "לוכד העכברים" של אתונה, אשר הביא אף את צעיריה ההוללים ביותר לכדי רעדה והתייפחות, היה לא רק החכם שבפטפטנים מכל שהיו בזמן מן הזמנים ; הוא היה גדול גם בשתיקה. הלוואי והיה שותק אף ברגע האחרון של חייו — ייתכן והיה זוכה בזאת להיות להיות במעלה יתירה עוד יותר בסולם הרוחות. מה זה היה שם, המוות או הרעל או יראת השמיים או רשעות — משהו שהתיר באותו רגע אחרון את לשונו ; וכה אמר: "קריטון, אני חייב תרנגול לאסקליפיוס" מילה אחרונה מגוחכת ואיומה זו פירושה לגבי כל מי שאוזנו כרוייה: הה, קריטון, "החיים אינם אלא מחלה!", הייתכן הדבר? אדם שכמותו, אשר חי כל חייו בעליצות הרוח וכמו חייל — פסימיסט היה! וכל מאור־הפנים אשר לו, רק העמדת־פנים הייתה, ואת דעתו האמיתית, את הרגשתו שלפני ולפנים — הסתיר כל ימי חייו! סוקרטס, סוקרטס נשא את חייו כסבל! ועוד הוסיף והתנקם בשל כך — באותה אימרה מצועפת, מבעיתה, אדוקה, מגדפת! וכי אדם כסוקרטס חייב היה גם לנקום? האם בתוך שפע מידותיו הטובות חסרה שמינית שבשמינית של רחבות־לב? הה, ידידים שלי! עלינו להתגבר גם על היוונים!" ~ עמ' 353
* "יוצר בלי הפוגות, מטבעו הוא 'אם', במשמעות הרחבה של המילה, איש שאינו יודע ואינו שומע דבר מעבר להריונותיו ולידותיו של רוחו, ואשר אין לו זמן לתת את דעתו על עצמו ועל יצירתו ולהשוותם." ~ עמ' 398
*"אתם האנשים המפוכחים, אתם, המרגישים עצמכם מחוסנים בפני [[תשוקה|תשוקות]] ובפני הזיות, ואשר כה הייתם רוצים להפוך את ריקנותכם לגאווה לכם ולעדי־עדיים, אתם מכנים את עצמכם ריאליסטים ורוצים לומר בכך, שהעולם ממש כזה הוא, כפי שהוא נראה לכם : בפניכם בלבד ניצבת המציאות המעורטלת — ואתם עצמכם, כה אולי תדמו, מן העידית שבה — הה! אתם, תמונות אהובות מסאיס! וגם במצבכם המעורטל ביותר, בהשוואה לדגים, האם אינכם עוד יצורים תשוקתיים ואפלים ביותר, ועדיין דומים מידי לאמן לאמן מאוהב? — ולגבי האמן המאוהב, "מציאות" מהי! עדיין אתם נושאים עמכם בכל אשר תלכו, את קני־המידה ההם, שמוצאם בתשוקות ובהתאהבויות של המאות הקודמות! עדיין שיכרון טמיר ושריר נסוך בתוך תוכו של פיכחונכם! טלו, למשל, את זו אהבתם ל"מציאות" — הה, מה ישנה היא, "אהבה" ישנה נושנה! בכל הרגשה, בכל קליטה חושית, ניכר חלקה של אהבה ישנה זו : וכן כבר עשו בה וכבר טוו בה אצבעותיהן של הזייה כלשהי, ושל איזו דעה־קדומה וחוסר־דעה וידיעה־חסרה, ושל פחד ובוקה ומבוקה מכל סוג! זה ההר, למשל, וזו העננה! וכי איזו עוד "מציאות" נותרה בהם? אנא, אתם המפוכחים, הסירו מכל זה את המדומיין לתוכו ואת כל המוסף האנושי! אכן, אילו היה בכוחכם לעשות כן! אילו היה ביכולתכם לשכוח את מוצאכם, עברכם, הכשרתכם — את אנושיותכם וחייתכם כל כולן! אין לגבינו "מציאות" מכל וכל — וגם לא לגביכם, המפוכחים — מסתבר שאין אנו כלל כה זרים אלו לאלו, כפי שסבורים אתם, וייתכן שהרצון הטוב בנו, לחרוג מן השיכרון, חשוב לא פחות מאמונתכם, שאין בכם כלל היכולת לשיכרון."
| |||