אנטיכריסט (ספר): הבדלים בין גרסאות בדף

*"אנו מונים את הזמן על פי "יום בליעל" זה בו החל האסון - על פי יומה הראשון של הנצרות! האם לא מוטב למנות על פי יומה האחרון? החל מהיום? שינוי כל הערכים!"

*"מעבר לצפון, לקרח, למוות — שם החיים שלנו, האושר שלנו...גילינו את האושר, ידענו את הדרך, מצאנו את המוצא מאלפי שנות המבוך."

*"מה טוב? — כל מה שמרומם באדם את רגש העוצמה, את הרצון לעוצמה, את עצם העוצמה. ורע מהו? — כל אשר מוצאו מן החולשה."

* " כשאנו שמים את מרכז הכובד של החיים, לא בחיים אלא מעבר להם - באפסיות - אנו שוללים מן החיים את מרכז הכובד לגמרי."

*"לא שביעות רצון, כי אם יתר עוצמה. לא שלום בכלל, כי אם מלחמה. לא מידה טובה, כי אם גבריות, מידה טובה בסגנון הרנסנס, virtu — מידה טובה נטולת מוראלין, סם המוסר."

*"העליתי את המסך מעל פני שחיתותה של האנושות."

* " התרמית הגדולה של אי המוסריות האישית מחריבה כל היגיון, כל דבר שבחושים הטבעיים - כל דבר תועלתי ומסייע לחיים, או מבטיח את העתיד עכשיו, מעורר חשד."

* "האמונה אינה עוקרת הרים ממקומם, אלא מציבה אותם במקומות שאין בהם הרים כלל."

* "אפילו האלים נלחמים לשווא נגד השעמום."

*"חייב אתה להיות נעלה מהאנושות. בכוחך, ברוממות נפשך — בבוזך."

* "אל שהתנוון אלי סתירת החיים, במקום להוות זיכוכם ואישורם הנצחי! אלהים המהווה הכרזת איבה לחיים, לטבע, לרצון החיים! אלהים כנוסחה לכל השמצת העולם הזה, לכל כזבי "העולם הבא"! אלהים שהוא האלהת הלא-כלום. קידושו של הרצון אל הלא-כלום." ~ עמ' 266

*"טיעוני הוא, שכל הערכים שהאנושות כיום מסכמת אותם כרצויים לה ביותר, הם ערכים דיקאדנטיים."

*"תנאי מוקדם לו, לבודהיזם, הוא אקלים נוח מאוד, אורח חיים של אורך־רוח וענוות־נפש, ללא שום מיליטריזם ; ושמוקד התנועה יהיה בקרב המעמדות העליונים ואף המלומדים. אתה מבקש לך כמטרה עליונה את צחות הדעת, את השלווה, את העדר הרצון, ואתה גם משיג מטרה זאת. הבודהיזם איננו דת בה השלמות בלבד הוא הדבר הרצוי לאדם: השלמות היא הדבר המצוי. בנצרות נדחקים אל השורה הקדמית האינסטינקטים של המשועבדים והמדוכאים: המעמדות הנמוכים ביותר מבקשים בה את הישועה שלהם. כעיסוק וכאמצעי נגד השיעמום, משמשים בנצרות פלפולי החטא, הביקורת העצמית, האינקוויזיציה המצפונית. כאן מקיימים בלי־הרף מצב על התרגשות (על ידי תפילה) כלפי ריבון (המכונה 'אלוהים') כאן נחשבת הרוממות כבלתי ניתנת להשגה, כמתח, כ"חסד". כאן גם הפומביות נעדרת ; המחבוא, החדר האפל, נוצריים הם. כאן שורר הבוז לגוף, ההיגיינה נדחית משום שהיא חושנית. הכנסייה מסתייגת אפילו מן הניקיון (התקנה הראשונה של הנצרות לאחר גירוש הפולשים המורים מספרד הייתה סגירת המרחצאות הפומביים, שמספרם בקורדובה בלבד היה 270) ונוצרי הוא אותו חוש מסויים לאכזריותו של האדם כלפי עצמו וכלפי הזולת, השנאה לבעלי דעות אחרות, והרצון לרדוף." ~ עמוד 269.

*"הרוח הטהורה הרי זה השקר הטהור."

*"הגדרת הפרוטסטנטיות: שיתוק פלג גופה של הנצרות — ושל התבונה." ~ עמוד 258

 

[[קטגוריה:ספרי פרידריך ניטשה]]