מעבר לטוב ולרוע: הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עריכה
עריכה
שורה 11:
*"ה[[אישה]] לומדת לשנוא, בה במידה שהיא עומדת מלהקסים."
* "וכי מי לא הקריב אי־פעם למען שמו הטוב – את עצמו?"
* "הטירוף נדיר אצל היחיד – אך אצל קבוצות, מפלגות עמים וזמנים – הוא התדיר." <ref>פרידריך ניטשה, מעבר לטוב ולרוע ולגניאלוגיה; לגניאולוגיה של המוסר, הוצאתתרגום: שוקן,ישראל 1967אלדד, בתרגומוהוצאת שלשוקן, ישראל אלדד1967, עמ' 87</ref>
* "יש זמנים בנפש, שבהם אפילו ה[[טרגדיה]] כבר אינה טרגית."
*"הו, sancta simplicitas! מה מוזרים הפישוט והזיוף שחי בהם האדם! אין קץ לפליאתך, אם באחד הימים שמת את עינך בפלא ההוא! איך הצלחנו להפוך את הכל סביבנו לבהיר וחופשי וקל כל כך! איך השכלנו להעניק לחושינו אשרת־כניסה לכל שטח שטוח, ולחשיבתנו — תשוקה אלוהית לקפיצות של שרירות ולהיקשים של כזב! — איך ידענו מההתחלה לשמור על בערותנו כדי לחיות במידה כמעט בלתי נתפסת של [[חירות]], קלות־דעת, חוסר זהירות, אומץ־לב, עליצות, וכך להנות מהחיים! ורק מתוך כך, על בסיס־שחם איתן זה של הבערות, רשאי היה עד כה ה[[מדע]] להינשא, רצון־דעת על בסיס רצון רב־עוצמה פי כמה, הוא הרצון לאי־דעת, לספק־דעת, ולאי־אמת! לא כניגודו — כי אם כשכלולו! גם אם הלשון, כאן ולא כאן בלבד, מתנהלת בכבדות עלגותה וממשיכה לדבר על ניגודים במקום שיש רק דרגות או אי־אלה שכלולי שלבים ; וגם אם הצביעות הטבועה במוסר, שנעשה לבשר מבשרנו דם מדמינו, ללא הפרד עוד, גם אם צביעות זו הופכת את המילים אף בפינו, פי היודעים: פה ושם אנו תופשים זאת היטב וצוחקים על כך, כיצד גם מיטב המדעים הוא גם מיטב המאמצים להחזיקנו בעולם זה, אשר באופן מלאכותי פושט כל כך, פוייט כל כך, זוייף כל כך, כיצד מדע זה, אנוס־מרצון, אוהב את הטעות, באשר הוא, החי, אוהב את החיים!"
שורה 17:
==על מוסר==
* "כל אשר מ[[אהבה]] ייעשה, מתרחש תמיד מעבר לטוב ולרוע."
*"הנטייה להשפלה עצמית, להיות נגזל, מרומה, מנוצל, עשוייה הייתה להוות את חרפת אלוהים בקרב בני־אדם." <ref>פרידריך ניטשה, מעבר לטוב ולרוע ; לגניאולוגיה של המוסר, תרגום: ישראל אלדד, הוצאת שוקן, 1967, עמ' 75</ref>
*"כשאנו מאלפים את מצפוננו, הוא מעניק לנו נשיקה תוך כדי נשיכה." <ref>פרידריך ניטשה, מעבר לטוב ולרוע ; לגניאולוגיה של המוסר, תרגום: ישראל אלדד, הוצאת שוקן, 1967, עמ' 79</ref>
*"אין בכלל תופעות מוסריות, ישנה רק פרשנות מוסרית של תופעות."
*"התקופות הגדולות שבחיינו, הן שם, באשר נרהיב עוז לומר לרוע שלנו: לא רוע ייקרא שמך, כי אם הטוב ביותר אשר בנו." <ref>פרידריך ניטשה, מעבר לטוב ולרוע ; לגניאולוגיה של המוסר, תרגום: ישראל אלדד, הוצאת שוקן, 1967, עמ' 81</ref>
* "מי שבּז לעצמו, עדיין מכבד הוא את עצמו בבחינת בּז."
* "לא זה שרימיתני זעזע אותי, כי אם שהינני מוסיף להאמין לך!"
שורה 26:
*"לעיתים קרובות למדי אין הפשע לפי כוחו של הפושע: הוא מצמצמו ומתכחש לו."
* "כיוון שהוגי־המוסר שלנו היו קרתניים וקצרי־ראות, ללא ידיעות מספיקות ואף ללא סקרנות לגבי מעשיהם של עמים שונים בתקופות שונות, נעלמו מעיניהם הבעיות המוסריות האמיתיות; ובעיות אלה צומחות רק כאשר משווים מוסרויות רבות."
* "הנלחם במפלצות, ייזהר שלא ייהפך הוא עצמו למפלצת. וכשאתה מסתכל לתוך תהום שעה ארוכה, חוזרת התהום ומסתכלת גם לקרבך." <ref>פרידריך ניטשה, מעבר לטוב ולרוע ; לגניאולוגיה של המוסר, תרגום: ישראל אלדד, הוצאת שוקן, 1967, עמ' 85</ref>
*"על אף הסכנה של גרימת צער לאזניים תמות, אני פוסק את פסוקי: האנוכיות שייכת לנפש האצילה וכוונתי לאמונה בל תימוט, שיצורים שונים ממנו חייבים מטבע הדברים להיות משועבדים ליצורים שכמונו, ועליהם להקריב עצמם למענם."
*"מן ההכרח לתבוע לדין ולשיפוט ללא־רחם את כל רגשי המסירות, ההקרבה העצמית למען הזולת, כל אותו מוסר של התבטלות: וכן את האסתטיקה של ה'התבוננות־חסרת־הפניות', אשר מאחוריה מנסה האמנות המסורסת להיטיב את מצפונה על דרך מפתה למדי. בכל אותם רגשות של 'למען הזולת', 'לא למעני', מהולים כל כך הרבה קסם וסוכר, שאין אתה יכול שלא להיעשות חשדן כפול ומכופל ושלא לשאול: שמא כל אלה אינם אלא פיתויים? העובדה, שהם מוצאים חן — בעיני כל בעלי הרגשות ההם, בעיני כל מי שאוכל מפירותיהם, ואף בעיני המתבונן מן הצד — אינה עדיין בגדר נימוק לטובתם, כי אם אדרבא, מחייבת זהירות משנה. הבה, אם כן, נהיה זהירים!"
שורה 33:
* "מת האלוהים! לא יחיה עוד! ואנו רוצחיו!"
*"אנו חסרי־יושר ביותר ביחס לאלוהים: הוא — אינו רשאי לחטוא!"
*"האמונה הנוצרית היא מראשיתה הקרבה: הקרבת כל חירות, כל גאווה, כל ביטחון עצמי של הרוח, עד להשתעבדות, להשפלה עצמית, להטלת־מום בעצמה." <ref>פרידריך ניטשה, מעבר לטוב ולרוע ; לגניאולוגיה של המוסר, תרגום: ישראל אלדד, הוצאת שוקן, 1967, עמ' 58</ref>
*"כל היכן שהנוירוזה הדתית הופיעה עד כה עלי־אדמות, אנו מוצאים אותה מלווה בשלוש תקנות־דיאטה מסוכנות: בדידות, צום והתנזרות מינית — מבלי שינתן בזאת לקבוע בוודאות, מה כאן סיבה ומה מסובב, ואם בכלל מצוי כאן קשר של סיבה ומסובב." <ref>פרידריך ניטשה, מעבר לטוב ולרוע ; לגניאולוגיה של המוסר, תרגום: ישראל אלדד, הוצאת שוקן, 1967, עמ' 59</ref>
* "ב'[[תנ"ך|ברית הישנה]]' היהודית, זה ספר הצדק האלוהי, מצויים אנשים, דברים ונאומים, בסגנון גדול כל כך, שאין כלום בספרות יון והודו שיוכל להידמות אליו." <ref>פרידריך ניטשה, מעבר לטוב ולרוע ; לגניאולוגיה של המוסר, תרגום: ישראל אלדד, הוצאת שוקן, 1967, עמ' 63</ref>
*"לא אהבת־האדם שלהם, כי אם אין־האונים שבאהבת־האדם שלהם מונעת מהנוצרים שבימינו — לשרפנו." <ref>פרידריך ניטשה, מעבר לטוב ולרוע ; לגניאולוגיה של המוסר, תרגום: ישראל אלדד, הוצאת שוקן, 1967, עמ' 80</ref>
* "הצמדת 'הברית החדשה', שהיא מכל הבחינות מין רוקוקו של הטעם, ל'ברית הישנה', להיותם ספר אחד, 'ביבליה', 'ספר הספרים', ייתכן וזהו מעשה החוצפה הגדול ביותר ו'חטא כלפי הרוח' הכבד ביותר מכל מה שמעיק על מצפונה של אירופה הספרותית."
*"לא אהבת־האדם שלהם, כי אם אין־האונים שבאהבת־האדם שלהם מונעת מהנוצרים שבימינו - לשרפנו."
* "הפרספקטיבות הנרחבות ביותר כלפי אלוהים, ועל כן כה יקפיד לרחוק ממנו – שכן השטן הוא בבחינת ידידה הקדום ביותר של הדעת." <ref>פרידריך ניטשה, מעבר לטוב ולרוע ; לגניאולוגיה של המוסר, תרגום: ישראל אלדד, הוצאת שוקן, 1967, עמ' 83.</ref>
 
==כללי==
שורה 45:
* "אהבה ל[[אישה]] אחת זו ברבריות, משום שזה נעשה על חשבון הנשים האחרות."
* "בגרותו של [[גבר]]: משמע למצוא מחדש את הרצינות שהייתה לו ל[[אדם]] בעודו [[ילדות|ילד]], במשחקו."
*"על האדם לדעת לשמר את עצמו: המבחן החמור ביותר של אי־תלות." <ref>פרידריך ניטשה, מעבר לטוב ולרוע ; לגניאולוגיה של המוסר, תרגום: ישראל אלדד, הוצאת שוקן, 1967, עמ' 53</ref>
*"במצבי שלום יתקיף איש־מלחמה את עצמו." <ref>פרידריך ניטשה, מעבר לטוב ולרוע ; לגניאולוגיה של המוסר, תרגום: ישראל אלדד, הוצאת שוקן, 1967, עמ' 76</ref>
*"האינסטינקט — כאשר הבית עולה בלהבות, שוכח אדם אפילו את ארוחת־הצהריים שלו. — אכן: אלא שהוא משלים אותה על האפר." <ref>פרידריך ניטשה, מעבר לטוב ולרוע ; לגניאולוגיה של המוסר, תרגום: ישראל אלדד, הוצאת שוקן, 1967, עמ' 77</ref>
*"לא כוחה, כי אם התמדתה של התחושה הנישאה, היא העושה את האנשים הנישאים." <ref>פרידריך ניטשה, מעבר לטוב ולרוע ; לגניאולוגיה של המוסר, תרגום: ישראל אלדד, הוצאת שוקן, 1967, עמ' 76</ref>
*"בכוחה של המוזיקה התשוקות נהנות מעצמן." <ref>פרידריך ניטשה, מעבר לטוב ולרוע ; לגניאולוגיה של המוסר, תרגום: ישראל אלדד, הוצאת שוקן, 1967, עמ' 80</ref>
*"פילוסוף מהו, דבר זה קשה ללומדו משום שאי אפשר ללמדו: את זאת יש "לדעת", מתוך הניסיון — או שתהא בך מידת הגאווה שלא לדעת זאת." <ref>פרידריך ניטשה, מעבר לטוב ולרוע ; לגניאולוגיה של המוסר, תרגום: ישראל אלדד, הוצאת שוקן, 1967, עמ' 130</ref>
* "רודף הכבוד שמח על כל דעה טובה שהוא שומע על עצמו [וזאת לגמרי מעבר לבחינת התועלת שבה וכן מעבר להיותה נכונה או בלתי-נכונה], ממש כשם שהוא נפגע מכל דעה רעה: מכיוון שהוא משתעבד לשתיהן, הוא חש עצמו משועבד להן, מתוך אותו אינסטינקט השעבוד הקדמון הפורץ מתוכו." <ref>פרידריך ניטשה, מעבר לטוב ולרוע ; לגניאולוגיה של המוסר, תרגום: ישראל אלדד, הוצאת שוקן, 1967, עמ' 191</ref>
*"לעמוד ברשות עצמם — זה עניין למועטים ביותר, זו זכות־היתר של החזקים. ומי שמנסה זאת, גם במלוא זכותו לכך, אך ללא כורח, מוכיח, שאין הוא, כי הנראה, חזק בלבד, כי אם גם נועז למשובה. הוא נכנס לתוך מבוך. הוא מרבה פי־אלף את הסכנות, הכרוכות ממילא בחיים כשלעצמם ; ולא זו הקטנה שבהן אין עינו של אדם רואה כלל כיצד והיכן הוא נתעה, ואיך הוא נטרף לגזרים על ידי איזה מינוטאור־מערות של המצפון. נניח שאחד כזה הולך לאבדון, זה מתרחש הרחק כל כך מתפיסתם של בני־אדם, שאין עמם לא צער ולא השתתפות־בצער. ודרך חזרה — אין! אף לא אל רחמי אנוש."
*"מי שמעיקרו מורה הוא, מקבל ברצינות את כל הדברים רק בהתייחסותם לתלמידיו — אף את עצמו."