המדע העליז: הבדלים בין גרסאות בדף

*"כשמטרה גדולה לך, אתה חזק אף ממידת הצדק ולא רק ממעשיך ושופטיך."

* "הרעל שהורג אנשים חלשים מטבעם, ממריץ את החזקים."

*"בכל דרך, בה אתבונן בבני־האדם, בעין טובה או בעין זועמת, תמיד־תמיד אראה את כולם ואת כל אחד מהם בנפרד, שקועים במטרה האחת: לעשות את מה שמועיל לקיום המין האנושי."

*"אינני מחבב בני־אדם, אשר כדי לעשות בכלל רושם כלשהו, הם חייבים להתפוצץ כפצצה, ואשר בקרבתם תמיד צפויה לך סכנה לאבד את כוח השמיעה — או יותר מזה."

*"זה העדר התבונה שבמידה־הטובה, שמכוחו מניח היחיד שהיפכוהו לכלי בידי הכלל... שבח ליצרים הנוטלים מן האדם את אנוכיותו הנאצלת ביותר ואת יכולת עמידתו ברשות עצמו!"

*"הרוב המכריע של בני־האדם אינם מוצאים ביזיון בכך, להאמין במשהו ולחיות באמונתם זו, מבלי שיוודאו בהכרתם תחילה את הטעמים המלאים בעד ונגד אמונה זו, ואף מבלי להקדיש מאמצים כלשהם להעלאת טעמים אלו."

*"[[בודהה]] אמר: "אל תחניף למי שגומל עימך חסד!" תשמיע פתגם זה בכנסייה נוצרית — מיד הוא מטהר את האוויר מכל הנצרות."<ref>פרידריך ניטשה, הולדת הטרגדיה; המדע העליז, תרגום: ישראל אלדד, הוצאת שוקן, 1976, עמ' 283</ref>

*"לצחוק, משמע, לשמוח לאיד, אך מתוך מצפון נקי."

*"אל תשאף לעלות על אביך בחריצות — זה יפילך למשכב."

*"כשאני מהרהר בתאווה לעשות משהו, שהיא המגרה ומדרבנת בלי הרף מיליוני בני נוער אירופאיים, שאינם יכולים עוד לשאת את עצמם ואת כל השעמום כי־רב־הוא — אני תופס שוודאי שוכנת בהם התאווה לסבול מעט, על מנת שהסבל ההוא ישמש להם בסיס אפשרי לעשייה, למעשה. יש צורך בצרה! ועל כן זעקתם של הפוליטיקאים, ועל כן כל ההכרזות המזוייפות, הדמיוניות, המגזימות, על "שעת צרה היא" למעמדות ממעמדות שונים, ועל כן זו הנכונות העיוורת להאמין בכל אלה. עולם צעיר זה תובע, שהאסון — לא חלילה האושר — יבוא או יתגלה מן החוץ ; ומראש כוח הדימיון שלהם שוקד על כך, לעצב אותו בדמות מפלצת, על מנת שיוכל לאחר מכן להילחם במפלצת. אילו כל מבקשי־הצרות ההם חשו בתוכם את הכוח, לגרום נחת־רוח לעצמם מתוכם פנימה, לעשות מעשה לגבי עצמם, הלא היו יודעים כיצד לחולל מתוך עצמם צרה משלהם, כל כולה משל עצמם. או אז הן יכלו המצאותיהם להיות דקות יותר, וצליל סיפוקם הן היה כצלילה של [[מוזיקה]] טובה: בעוד אשר כעת הם ממלאים את חלל העולם בזעקת צרתם, ומכאן גם לעיתים קרובות מדי אף ברגש צרתם! אין הם יודעים מה יעשו עם עצמם — ועל כן הם מציירים על גבי הקירות את אסון האחרים. תמיד הם זקוקים לאחרים! ומדי פעם אחרים! — סליחה, ידידי, העזתי לצייר על הקיר את אושרי."

* "כיום ה[[כאב]] שנוא הרבה יותר ממה ששנאוהו בני האדם הקודמים, ומדברים בגנותו כפי שלא דובר מעולם, יתר־על־כן, עצם מציאותו של הכאב הוא בגדר רעיון שאין לשאתו, באים בגללו בטרוניה אל הקיום בכללותו ומטילים על מצפונו את האחריות לכאב." <ref>פרידריך ניטשה, הולדת הטרגדיה; המדע העליז, תרגום: ישראל אלדד, הוצאת שוקן, 1976, עמ' 215</ref>

* "הלא שמעתם את שמעו של אותו איש מטורף, אשר בבוקרו של יום בהיר הדליק פנס, רץ בשוקה של עיר וזעק בלי הרף: 'אני מחפש את האלוהים! את האלוהים אני מחפש!' – ומכיוון שאותה שעה הזדמנו שם בני אדם רבים מאותו סוג שאינו מאמין באלוהים, עורר האיש צחוק רם. 'האמנם אבד?' שאל האחד. 'שמא נתעה בריצתו כמו ילד?' אמר השני. 'ואולי מסתתר הוא? המפחד הוא מפנינו. או ירד בספינה? היגר?' – כך קראו וכך צחקו זה אל זה." <ref>פרידריך ניטשה, הולדת הטרגדיה; המדע העליז, תרגום: ישראל אלדד, הוצאת שוקן, 1976, עמ' 274</ref>

* "המצאת אלים, גיבורים, אנשים עליונים מכל סוג, וכן המצאת אנשים נספחים, אנשים תתאים, גמדים, פיות, קינטאורים, סאטירים, דימונים ושדים, המצאתם של כל אלה לא הייתה אלא התאמנות אין־ערוך־לה לצידוק אנוכיותו ועריצותו של הפרט: החרות שזיכו בה את האל ביחסו לאלים אחרים, בסופו של דבר זיכו בה המזכים את עצמם, ביחסם לחוקים ולמקובלות ולשכנים." <ref>פרידריך ניטשה, הולדת הטרגדיה; המדע העליז, תרגום: ישראל אלדד, הוצאת שוקן, 1976, עמ' 283</ref>

*"אולם כיצד ניתן להעריץ בלי הרף, מבלי לבוז בלי הרף." <ref>פרידריך ניטשה, הולדת הטרגדיה; המדע העליז, תרגום: ישראל אלדד, הוצאת שוקן, 1976, עמ' 299</ref>

* "כשמטרה גדולה לך, אתה חזק אף ממידת ה[[צדק]] ולא רק ממעשיך ושופטיך."<ref>פרידריך ניטשה, הולדת הטרגדיה; המדע העליז, תרגום: ישראל אלדד, הוצאת שוקן, 1976, עמ' 307</ref>

* "לא לכלות מעוצמת המועקה הפנימית וחוסר הבטחון בעקבות הסבל הגדול שאתה גורמו, ולשמע זעקתו של ה[[סבל]] הזה – רק זה בחזקת גדול, רק זה שייך לגדלות." <ref>פרידריך ניטשה, הולדת הטרגדיה; המדע העליז, תרגום: ישראל אלדד, הוצאת שוקן, 1976, עמ' 338</ref>

* "הוגה דעות אינו זקוק לתשואות ולמחיאות כפיים, בתנאי שמובטחות לו מחיאות כפיו שלו עצמו, דבר שאין הוא יכול בלעדיו." <ref>פרידריך ניטשה, הולדת הטרגדיה; המדע העליז, תרגום: ישראל אלדד, הוצאת שוקן, 1976, עמ' 342</ref>

* "הנתיב ל[[גן עדן|גן־עדנו]] של אדם, מוליך תמיד דרך עדני התאווה של [[גיהנום]] שלו."<ref>פרידריך ניטשה, הולדת הטרגדיה; המדע העליז, תרגום: ישראל אלדד, הוצאת שוקן, 1976, עמ' 350</ref>

*"מה הדבר שאותו מקבלים היום על עצמם העמים הפראים מידי האירופאים בראש וראשונה? אלכוהול ו[[נצרות]], שני המשקאות הנרקוטיים של אירופה. ובעזרת מה הם ממהרים לכלות? בעזרתם של המשקאות הנרקוטיים ההם."

*"אין אדם שומע אלא את השאלות שיש בכוחו לתת להן תשובות."<ref>פרידריך ניטשה, הולדת הטרגדיה; המדע העליז, תרגום: ישראל אלדד, הוצאת שוקן, 1976, עמ' 296</ref>

*" האמנים, ובמיוחד אמני ה[[תיאטרון]], הם שקבעו בו באדם, עיניים ואוזניים, על מנת שיהיו רואים ושומעים מתוך מידה־מה של הנאה, את מה שכל אחד מהווה מצד עצמו, ומתנסה בו בעצמו, ורוצה בו בעצמו."

*"אל איש קדוש ניגש אדם ובזרועותיו תינוק שרק עכשיו נולד. "מה אעשה עם זה הנולד" כה שאל, "הוא עלוב ומעוות, ולא די חיות בו כדי למות". "המיתהו!" נצטעק האיש הקדוש בקול חרדות, "המיתהו והחזיקהו שלושה ימים ושלושה לילות בזרועותיך, למען ייחרת בזיכרונך חרות היטב — כדי שלא תהיה מוליד עוד, בטרם בא מועד לך להוליד." — בשמוע האיש את הדברים האלה, הלך ולבו מאוכזב ; ורבים גינו את הקדוש על אשר ייעץ עצה אכזרית, שכן ייעץ להמית את הילד. "איך האין זו אכזריות רבה יותר להניח לו לחיות?" אמר הקדוש."