המדע העליז: הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עריכה
Ransik555 (שיחה | תרומות)
הוספתי תוכן.
תגיות: עריכה חזותית עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
שורה 31:
* "הלא שמעתם את שמעו של אותו איש מטורף, אשר בבוקרו של יום בהיר הדליק פנס, רץ בשוקה של עיר וזעק בלי הרף: 'אני מחפש את האלוהים! את האלוהים אני מחפש!' – ומכיוון שאותה שעה הזדמנו שם בני אדם רבים מאותו סוג שאינו מאמין באלוהים, עורר האיש צחוק רם. 'האמנם אבד?' שאל האחד. 'שמא נתעה בריצתו כמו ילד?' אמר השני. 'ואולי מסתתר הוא? המפחד הוא מפנינו. או ירד בספינה? היגר?' – כך קראו וכך צחקו זה אל זה." <ref>פרידריך ניטשה, הולדת הטרגדיה; המדע העליז, תרגום: ישראל אלדד, הוצאת שוקן, 1976, עמ' 274</ref>
* "איך עשינו זאת? איך הצלחנו לשתות את הים עד תומו? מה המעשה אשר עשינו כאשר התרנו את הארץ הזאת משמשה? האין אנו צונחים מטה מטה ואחורה והצידה ולפנים – לכל עבר? היש עדיין למעלה ולמטה? האם לא נהיה קר יותר? האין יורד הלילה כל הזמן – עוד ועוד לילה? האין צורך להדליק פנסים לפני הצהרים? האם עדיין איננו שומעים כלל את שאון הקברנים הקוברים את אלוהים? האם עדיין איננו מריחים כלל את הריקבון האלוהי? – גם אלים נרקבים! אלוהים מת! אלוהים יישאר מת! ואנחנו הרגנו אותו!"
*"במרחבי זמן ארוכים למאוד־מאוד, לא יצר האינטלקט אלא טעויות בלבד."
* "ה[[מחשבה|מחשבות]] הן צללי תחושותינו — אפלים, ריקים ופשוטים יותר מהן." <ref>פרידריך ניטשה, הולדת הטרגדיה; המדע העליז, תרגום: ישראל אלדד, הוצאת שוקן, 1976, עמ' 293</ref>
*"בכל דרך, בה אתבונן בבני־האדם, בעין טובה או בעין זועמת, תמיד־תמיד אראה את כולם ואת כל אחד מהם בנפרד, שקועים במטרה האחת: לעשות את מה שמועיל לקיום המין האנושי."
שורה 38 ⟵ 39:
*"זה העדר התבונה שבמידה־הטובה, שמכוחו מניח היחיד שהיפכוהו לכלי בידי הכלל... שבח ליצרים הנוטלים מן האדם את אנוכיותו הנאצלת ביותר ואת יכולת עמידתו ברשות עצמו!"
* "יוצר בלי הפוגות, מטבעו הוא 'אם', במשמעות הרחבה של המילה, איש שאינו יודע ואינו שומע דבר מעבר להריונותיו ולידותיו של רוחו, ואשר אין לו זמן לתת את דעתו על עצמו ועל יצירתו ולהשוותם."<ref>פרידריך ניטשה, הולדת הטרגדיה; המדע העליז, תרגום: ישראל אלדד, הוצאת שוקן, 1976, עמ' 398</ref>
*"מה נדירות בכלל יודעת התודה לבטא עצמה. דומה כאילו מדי רצונה לדבר, משהו נתקע בגרונה וכך אין בכוחה אלא לכעכע ותשוב ותיאלם."
*"אולם כיצד ניתן להעריץ בלי הרף, מבלי לבוז בלי הרף." <ref>פרידריך ניטשה, הולדת הטרגדיה; המדע העליז, תרגום: ישראל אלדד, הוצאת שוקן, 1976, עמ' 299</ref>
*"אבות ובנים חסים זה על זה הרבה יותר מאשר אימהות ובנות זו על זו."<ref>פרידריך ניטשה, הולדת הטרגדיה; המדע העליז, תרגום: ישראל אלדד, הוצאת שוקן, 1976, עמ' 300</ref>
שורה 73 ⟵ 75:
*"החיות, דעתן על הנשים שונה מדעתם של בני־אדם: הנקבה היא בעיניהן הברייה היצרית... הנקבות מוצאות בילדיהן סיפוק ליצר השלטון, זה קניין להן, תעסוקה, משהו שהן מבינות אותו לחלוטין, ויכולות לפטפט עימו: כל זה ביחד מצטרף לאהבת־אם — וניתן לדמותה לאהבת האמן את יצירתו. ההריון עשה את הנשים רכות יותר, חששניות יותר, פחדניות יותר, וששות יותר להיכנע ; ועל הדרך הזאת המחולל ההריון הרוחני את אופיים של אנשי ההתבוננות, והוא מקורב לאופי הנשי — הללו הם אמהות גבריות. — אצל החיות המין הגברי נחשב למין היפה."<ref>פרידריך ניטשה, הולדת הטרגדיה; המדע העליז, תרגום: ישראל אלדד, הוצאת שוקן, 1976, עמ' 229</ref>
* "כיום ה[[כאב]] שנוא הרבה יותר ממה ששנאוהו בני האדם הקודמים, ומדברים בגנותו כפי שלא דובר מעולם, יתר־על־כן, עצם מציאותו של הכאב הוא בגדר רעיון שאין לשאתו, באים בגללו בטרוניה אל הקיום בכללותו ומטילים על מצפונו את האחריות לכאב." <ref>פרידריך ניטשה, הולדת הטרגדיה; המדע העליז, תרגום: ישראל אלדד, הוצאת שוקן, 1976, עמ' 215</ref>
*שופנהאואריאנית היא שנאת ואגנר ליהודים, שהוא עצמו לא עצר כוח לצדקם אך במעשה הגדול ביותר: הרי היהודים הם ממציאיה של הנצרות! שופנהאואריאני הוא נסיונו של ואנגר לתפוש את הנצרות כזרע בודהיסטי אשר זורה למרחקים, ונסיונו להכשיר את אירופה לעידן בודהיסטי, התקרבות זמנית לנוסחאות ותחושות נוצריות־קתוליות. שופנהאואריאנית היא הטפתו של ואגנר לצער־בעלי־חיים ; בכך כידוע הקדים את שופנהאואר וולטר." ~ עמ' 254
*"התפילה הומצאה בשביל סוג בני־אדם, שלמעשה אף פעם אין עמם מחשבות מתוך עצמם, ואשר התרוממות הנפש, או שאינה ידועה להם כלל, או שהיא מתרחשת בהם מבלי־משים: וכי מה יעשו הללו באתרים מקודשים ובכל המצבים החשובים שבחיים, המחייבים שלווה ומעין־הדרת כבוד? על מנת שלפחות לא יפריעו, ציוותה עליהם חוכמתם של כל מייסדי הדתות, הגדולות והקטנות, את נוסחת התפילה, כמלאכת שפתיים ארוכה ומכנית, הקשורה בהתאמצות כוח הזיכרון, ובמצב קבוע מראש של ידיים ורגליים וגם — עיניים."<ref>פרידריך ניטשה, הולדת הטרגדיה; המדע העליז, תרגום: ישראל אלדד, הוצאת שוקן, 1976, עמ' 277</ref>
* "המצאת אלים, גיבורים, אנשים עליונים מכל סוג, וכן המצאת אנשים נספחים, אנשים תתאים, גמדים, פיות, קינטאורים, סאטירים, דימונים ושדים, המצאתם של כל אלה לא הייתה אלא התאמנות אין־ערוך־לה לצידוק אנוכיותו ועריצותו של הפרט: החרות שזיכו בה את האל ביחסו לאלים אחרים, בסופו של דבר זיכו בה המזכים את עצמם, ביחסם לחוקים ולמקובלות ולשכנים." <ref>פרידריך ניטשה, הולדת הטרגדיה; המדע העליז, תרגום: ישראל אלדד, הוצאת שוקן, 1976, עמ' 283</ref>