שקיעת האלילים: הבדלים בין גרסאות בדף

עריכה
(דף חדש)
(עריכה)
'''[[W:שקיעת האלילים|שקיעת האלילים]]''' (בגרמנית: '''Götzen-Dämmerung''') הוא ספר מאת [[פרידריך ניטשה]] שנכתב ב־1888.
{{מפריד}}
 
* "בעבור הפילוסוף, להתייחס לערכם של החיים כבעיה, משמעו לטעון כנגד עצמו ולהעמיד בסימן שאלה את חוכמתו."
*"ייתכן שזו פסגת הנפש כאשר פילוסוף שותק."
*"אני תלמידו האחרון של הפילוסוף [[W:דיונסיסדיוניסוס|דיוניסוס]] — אני המורה של תורת השיבה הנצחית."
* "[[סוקרטס]] היה ליצן שהצליח לשכנע אנשים כי יש להתייחס לדבריו ברצינות."
* "מבלי [[מוזיקה]] החיים היו טעות."
* "האם האדם אחד משקרי האל, או שהאל אחד משקרי האדם?"
* "מה שאינו הורג אותי מחזק אותי."
*"הנצרות אשר בזה לגוף, הייתה עד כה גדול האסונות של האנושות." ~ עמ' 128
*"וכי מי לא שקע פעם במחשבות נוגות על כך, מה יכול יכלה להיות הרוח הגרמנית? אך הנה העם הזה טימטם עצמו מרצון כבר אלף שנה בקירוב: בשום מקום בעולם לא נעשה שימוש נפשע יותר בשני הסמים האירופאיים: אלכוהול ונצרות."
* "כדי לחיות בדד, חייב אתה להיות חיה או אל - טוען [[אריסטו.]]. חסרה אפשרות שלישית: חייב אתה להיות שניהם כאחד - פילוסוף."
* "אם יש עמך ה'למה?' של החיים, אתה משלים עם כמעט כל 'איך?' - אין האדם שואף אל האושר; רק האנגלי עושה כן."
*"האם אנחנו, שוללי־המוסר, גורמים נזק לצדקות? — לא יותר ממה שהאנרכיסטים גורמים למלכים. מאז הוחל לירות במלכים, שוב הם מתחזקים בכסאותיהם. מוסר השכל: יש לירות בו, במוסר."
*"להיות סובלני כלפי בני אדם, לפתוח את הלב לרווחה, משמע להיות ליברלי, אך לא יותר מליברלי. אולם לבבות, שמידת הכנסת־האורחים שלהם נאצלת, ניכרים בוילונות הכבדים על חלונותיהם, בתריסיהם המוגפים. מיטב הדריהם — ריקים. למה זה? כי הם מצפים לאורחים שכלפיהם אין צורך לנהוג בסובלנות." ~ עמ' 109
*"עצה לאדונים הפסימיסטים ושאר הדיקאדנטים: אין בידינו למנוע את לידתנו." ~ עמ' 115
* "המלחמה מחנכת לחופש. כי [[חופש]] מהו? רצונך לשאת באחריות עצמית... התגברות אדישותך לגבי... החיים עצמם. נכונותך להקריב על מזבח עניינך בני-אדם, גם את עצמך.... האדם שהשתחרר ומכל שכן הרוח שהשתחררה דשים בעקביהם את סוג הנחת הבזוי... האדם החופשי הוא לוחם. על פי מה נמדד החופש אצל היחיד ואצל עמים? על פי המכשולים שיש לגבור עליהם, על פי העמל שמשלמים בו כדי להישאר למעלה. את הטיפוס העילאי של האדם החופשי יש לבקש כל היכן שמתגברים על התנגדות עילאית: במרחק חמש פסיעות מן הרודנות." ~ עמ' 119-120
*"טיפוס הפושע הוא טיפוס של אדם חזק בנסיבות מכשילות, אדם חזק שהוחלה. דרוש לו המדבר, תנאי טבע וצורת קיום אשר יתר־חופש ויתר־סיכון להם, ואשר מוצדק בהם כל מה שהוא מגן וחרב באינסטינקט של האדם החזק. מידותיו הטובות מנודות על ידי החברה ; יצריו התוססים ביותר הטבועים בו משתרגים עד מהרה ברגשות דיכוי, בחשדנות, בפחד, בקלון. אבל זהו כמעט בגדר תרופה נגד ניוון פיזיולגי. כל מי שנאלץ לעשות בסתר ומתוך מתח ממושך, בזהירות ובערמומיות, את מה שהוא מיטיב לעשותו ומעדיף לעשותו, ממילא נעשה אנמי. ומכיוון שיבול יצריו הם תמיד רק סכנות ורדיפות ואסונות, הרגשתו פונה תמיד גם נגד יצריו אלה עצמם — הוא חש בהם כגזירה. החברה שלנו, המבוייתת, הבינונית, המסורסת, בחברה זו אדם טבעי משורש, אשר מן ההרים בא או מהרפתקאות הים הגדול, מידרדר בה בהכרח לפושע." ~ עמ' 125-126