הנה האיש (ניטשה): הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Ransik555 (שיחה | תרומות)
הוספתי תוכן.
תגיות: עריכה חזותית עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
Ransik555 (שיחה | תרומות)
הוספתי תוכן.
תגיות: עריכה חזותית עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
שורה 8:
*"אושר קיומי, ואולי יחידותו, טמונים בעובדת היותו גזירה."
*"על מנת שתבין ולו שמץ ממנו, בזרתוסטרא שלי, ייתכן שיהיה עליך להיות נתון בנסיבות דומות לאלו שלי — ברגל אחת מעבר לחיים." ~ עמ' 152
*"אלא שנחוצה לי הבדידות, משמע, החלמה, חזרה אל עצמי, נשימת אוויר חופשי, קליל, משתעשע...זרתוסטרא שלי, הוא כל כולו שיר הלל לבדידות, או אצל מי שהיטיב להבין אותי, שיר הלל לניקיון." ~ עמ' 159
*"אנוכי הגרמני האנטי־פוליטי האחרון. ועם זאת אבות־אבותי הלא אצילים פולנים היו: שמא מהם יצרי הגזע המרובים שבגופי, מי יודע? ואולי אף אותו liberum veto. כשאני מהרהר בכך מה תכופות בהיותי בדרכים פונים אליי כאל פולני." ~ עמ' 151⁸151
*"בשבע השנים בהן הוריתי יוונית בכיתה העליונה של הגימנסיה הבאזילאית לא נזקקתי אף פעם להטיל עונש כלשהוא ; העצל שבעצלנים אצלי שקדן היה." ~ עמ' 153
*"עניין אחר היא המלחמה. מטבעי לוחם אנוכי. להתקיף הלא זה יצר מיצרי. היכולת להיות אויב, האיבה עצמה — ייתכן שזה מחייב טבע חזק, מכל מקום זה נובע מכל טבע חזק. טבע שכזה זקוק להתנגדויות, מכאן שהוא מחפש התנגדות: הפאתוס התוקפני מאפיין בהכרח את החוזק, ממש כשם שרגש הנקם והטינה מאפיין את החולשה...חוזקו של המתקיף נמדד במידה מסויימת זטק לה ; כל צמיחה מעידה על עצמה בחיפושה אחר עוצמתו של יריב או של בעיה: כי הנה הפילוסוף, כשהוא לוחם מטבעו, מתגרה גם בבעיות ומזמינן לדו־קרב. המשימה איננה בהתגברות על קשיים בכלל, כי אם על סוג שכזה המחייב את גיוס כל הכוח, כל הזריזות והמיומנות בנשק — נגד אויב שווה. שוויון בפני אויב — תנאי מוקדם ראשון לדו־קרב הוגן. אין אתה יכול לערוך מלחמה כל היכן שאתה בז ; וכל היכן שאתה מצווה, שאתה רואה את עצמך מעל למשהו, אין אתה צריך לערוך מלחמה." ~ עמ' 157
* "ה[[שקר]] שאנו מכנים אידאל היה עד כה קללה המעיקה על המציאות. ה[[אנושות]] עצמה הפכה שקרית ומזויפת מיסודה עד כדי אמונה בערכים המנוגדים לאלה שבכוחם בלבד להבטיח את חוסנה ואת עתידה."
* "לתקן את המין האנושי? הנה הדבר האחרון שאוכל להבטיח. אינני יוצר אלילים חדשים."
שורה 25 ⟵ 27:
* "היות [[שנאה|שונא]] – דבר זה שואל מעמנו קודם־כול טבע חזק. הטבע החזק שואל כוחות מתנגדים, ולכן הוא מבקש לו כוחות מתנגדים. הפַּתּוֹס של התנפלות שַׁיך בהכרח לכל גבורה, כמו שרגש ה[[נקמה]] שַׁיך לכל חולשה. כל מין של גדלות נותנת את אותותיה בזה, שהיא מבקשת לה מתנגד גדול עם פּרובּלימה גדולה."
* "אדם שעלה יפה נוח לחושינו. אדם כזה רצוי לו רק מה שיהיה לו למועיל. לבו יגיד לו תחבּולות רפואה כנגד מומים, במקרים רעים הוא משתמש לתועלת לנפשו; מה שאין לו לסם־מוות זה מחַזקו. מכל אשר הוא שומע, הוא בורר באֹרח אינסטינקטיבי את הסך שלו: כוח בורר הוא, והרבה הרבה הוא מניח להתפזר מבין אצבעותיו ולנפול לארץ. תמיד הוא נמצא בחברתו שלו, בין שיש לו מגע ומשא עם [[ספר]]ים ובין עם בני־אדם ובין עם מדינות: כבוד הוא מחַלק מדי בחרו ומדי נתנו לאחרים ומדי בטחו בהם. אין הוא מאמין לא באסון ולא באשם, גובר הוא על עצמו ועל אחרים, יודע הוא לשכוח – חזק הוא למַדַּי, עד שהכול יהָפך לטוב לו."
*"בארבעה משפטים ניתן לכלול את דרכי במלחמה: ראשית: אני תוקף רק דברים מנצחים — בנסיבות מסויימות אני מחכה עד היותם מנצחים. שנית: אני תוקף רק דברים שלגביהם לא אמצא בעלי בריתו, שמולם אני ניצב לבדי, שעימם רק אני מתבזה...מעודי לא עשיתי בפומבי צעד שלא היה כדי להבזות: זהו קנה־המידה שלי להתנהגות ישרה. שלישית: עולם אינני מתקיף אישים — אני משתמש באישיות כבזכוכית מגדלת, שבעזרתה ניתן להמחיש מצוקה כללית אבל מתחמקת מן העין, וכמעט לא נתפסת. על דרך זו התקפתי את דוד שטראוס, ליתר דיוק, את ההצלחה שזכה לה בקרב "המשכילים הגרמנים ספרו תשוש־הזקנה — תפסתי את "השכלתם" של הללו בשעת מעשה...על דרך זו תקפתי את ואגנר...רביעית: אני מתקיף רק דברים, בהם כל סיכסוך אישי בלתי אפשרי הוא, ושאין ברקעם שום ניסיון כושל. להיפך, התקפה היא אצלי הוכחה של יחס חיבה ולעיתים אף של הכרת־תודה. אות כבוד הוא מצידי ואות הצטיינות כשאני קושר את שמי בשמו של עניין כלשהו או של אדם: אם בעדו או נגדו — אין לכך חשיבות אצלי. כשאני עורך מלחמה נגד הנצרות, זה נאה לי, מכיוון שמצד זה לא ירדו עליי שום אסונות ומעצורים — הנוצרים הרציניים ביותר תמיד רק חיבה רחשו אליי. אני עצמי מתנגד לנצרות, רחוק מליבי לשמור טינה ליחידים על אסון הנמשך אלפי שנים." ~ עמ' 157-158
 
==נאמר עליו==