דמדומי שחר: הבדלים בין גרסאות בדף

* "הטו שכם, הוי היודעים לעזור טוב, ועזרו לעשות את המעשה האחד הזה: לסלק מן העולם את המושג עונש, שגדל פרא וכיסה אותו! אין בנמצא עשב שוטה רע ממנו! לא זו בלבד ששתלוהו בין התוצאות של דרכי הפעולה שלנו – ועצם הדבר הזה, להבין סיבה ומסובב כסיבה ועונש, כמה נורא הוא ומנוגד לתבונה! – כי אם אף הגדילו לעשות ובאמצעות הפרשנות המחוכמת הנקלית הזאת של מושג העונש גזלו מהמקריות הצרופה של המתרחש את תומתה. ולא עוד אלא שהשתגעו עד כדי כך שדרשו לראות בקיום עצמו עונש, – דומה כאילו דמיונם הפרוע של סוהרים ותליינים הוא שהנחה עד כה את חינוכו של המין האנושי!"

*"[[אפיקטטוס|האדם האפיקטטי]] באמת אינו לפי טעמם של בני אדם־השואפים בימינו אל אידאל. זה המתח המתמיד שבאופיו, המבט ללא ליאות המופנה פנימה, זה ההסגר, זו הזהירות, זו ההסתייגות שבעינו אם יארע לה פעם לפנות חוצה; ואף זו ה[[שתיקה]] או הדיבר הקצר: סימני ההיכר של האמיצות המחמירה ביותר – וכי מה ערך לכל אלה בעיני האידאליסטים שלנו, שבראש וראשונה תאבי התפשטות הם! בנוסף על כל אלה, האדם האפיקטטי אינו פאנאטי, הוא שונא את הראוותנות וההתפארות של האידאליסטים שלנו: גאוותו, ותהא גדולה כאשר תהא, אינה באה להרוס אחרים, הוא מתיר מידה מסוימת של התקרבות מתונה ומונע עצמו מלקלקל לזולת את מצב רוחו – אכן, הוא גם יודע לחייך! הרבה מן ההומאניות העתיקה מצויה באידאל זה! אך היפה מכל זה, שאין בו שמץ מפחד אלוהים, וכי הוא מאמין באמונה שלמה בתבונה ואין הוא מסוג מטיפי המוסר. אפיקטטוס היה עבד: האדם האידאלי שלו הוא נטול מעמד והוא אפשרי בכל מעמד, אך בראש וראשונה יש לבקשו בהמון העמוק, הנמוך, בחזקת האיש השקט, המסתפק ברשות עצמו בתוך השעבוד הכללי, והוא עצמו מגן על עצמו מפני החוץ, וחי בלי הרף במצב של אמיצות עילאית."

 

==על הנצרות==