ויקטור פראנקל: הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הרחבה, עריכה
העברה לדף נפרד
שורה 23:
* "אולם בדברנו על [[אקזיסטנציאליזם]] שומה עלינו לזכור כי כמספר התורות האקזיסטנציאליות כמספר הוגי הדעות האקזיסטנציאליסטים. יתר על כן לא זו בלבד שכל הוגה דעות אקזיסטנציאליסט עיצב לו את גרסתו הפילוסופית שלו אלא שכל אחד מהם גם משתמש במכלול המונחים באופן שונה מן האחרים. לדוגמה למונחים 'קיום' ו־'DASEIN' (קיום, הוויה, חיים) מובנים שונים זה מזה בכתביהם של [[קרל יאספרס|יאספרס]] ו[[מרטין היידגר|היידגר]]... לא קשה להבין מדוע מתגלות אי הבנות בתחום האקזיסטנציאליזם, הטרמינולוגיה מוגבלת לעתים למעטים בלבד, אם לא למעטים מאד. לפני כשלושים שנה היה עליי לשאת בווינה הרצאה עממית על פסיכיאטריה ואקזיסטנציאליזם. הצגתי לפני שומעי שתי מובאות ואמרתי להם שהאחת נלקחה מכתבי היידגר והאחרת היא קטע משיחה שהייתה לי עם חולה סכיזופרני... אחר כך ביקשתי ממאזיני להתאים בין המובאה לבעל המובאה, תאמינו או לא, הרוב המכריע סברו כי הפסקה המובאת מהיידגר היא דבריו של חולה הסכיזופרניה, ולהיפך." ~ 1985
* "לאמיתו של דבר ה[[אהבה]] היא פן אחד של תופעה אנושית מקיפה יותר שאני החלטתי לכנותה בשם התעלות מעבר לעצמו בניגוד למה שתיאוריות ההנעה הרווחות מבקשות שנאמין עיקר עניינו של האדם אינו לספק את צרכיו ולהשביע את דחפיו ויצריו... נכון יותר לומר שבתוקף התכונה של ההתעלות מעבר לעצמה של הממשות האנושית עיקר מעייניו של האדם מכוונים להינשא לא מעבר לעצמו, אם לקראת מימושה של איזו משמעות ואם לקראת עימות אוהב עם אדם אחר." ~ 1985
* "הלא מוזר הוא כי אין נותנים את הדעת על צביעותם של אלה המכריזים על מידה מסויימת של חירות מצנזורה. כלום כל כך קשה להכיר שרצונם האמיתי הוא לקבל חירות בלתי מוגבלת לעשות כסף? לא ייתכנו עסקים מוצלחים אלה אם כן תהיה דרישה ממשית שתתמלא על ידי העסקים. בתרבות השולטת בימינו אנו רואים מה שאפשר לכנות בשם אינפלציה של מין. אפשר להבין תופעה זו רק על הרקע הרחב של הריק הקיומי והעובדה שהאדם ששוב אינו נשמע לדחפים וליצרים שמורים לו מה לעשות, ומסורות וערכים שוב אינם מורים לו מה ראוי לו לעשות, לעיתים קרובות שוב אינו יודע עכשיו מהו רוצה לעשות." ~ הזעקה הלא נשמעת למשמעות, 1982
* "הדבר בולט במיוחד בתאוריה הפסיכואנליטית שלפיה האני בנוי מ'דחפי אני'... דחפים ומרכיבי דחפים כאחד פועלים באדם בדומה לפעולתה של מקבילית הכוחות בפיזיקה. אבל על מה פועלים כוחות אלה, מהו המושא שלהם? התשובה היא – האני. בהשקפה הפסיכואנליטית האני הוא בסופו של דבר כדור משחק של הדחפים. או לפי דבריו של [[זיגמונד פרויד|פרויד]] עצמו, האני אינו אדון בביתו שלו. נוכחנו אם כך כיצד תחום הנפש מצטמצם ולו רק מבחינה גנטית, לכלל יצרים ודחפים וכיצד הוא נתון לשליטתם המוחלטת במונחים של סיבה ומסובב, ההוויה האנושית מפורשת... על פי הפסיכואנליזה במונחים של 'היות נדחף' וזוהי גם הסיבה העיקרית מדוע יש להרכיב מחדש את האני לאחר שפורק לגורמים – דחפים. ברוח זו של מונחים אטומיסטיים, אנרגטיים ומכניים רואה הפסיכואנליזה באדם בסופו של דבר אוטומט של מנגנון נפשי." ~ 1985
* "[[אהבה]] ומצפון, שתי התופעות הללו הן גילוייה הבולטים ביותר של עוד סגולה ייחודית לאדם – סגולת ההתעלות מעל עצמו האדם מתעלה מעל עצמו אם למען אדם אחר אם בעבור משמעות. האהבה הייתי אומר היא הסגולה המאפשרת לו להבין את האדם האחר במלוא ייחודיותו." ~ 1985