גלילה רון־פדר-עמית: הבדלים בין גרסאות בדף

* "העברית עברה כחוט השני בילדות שלי. תיקנו לי את השפהה[[שפה]] כל חיי. לבחינת הבגרות בלשון לא הייתי צריכה ללמוד כלום."

* "הייתי ילדה חרדתית מאוד. חשבתי שאני צריכה לשמור על הוריי, שכל האחריות לשלומם מוטלת עליעליי. לא הייתי הולכת לצופים ולא נוסעת לים עם חברים, כי לא רציתי להשאיר את הוריי לבד, במיוחד אם רק אחד מהם נשאר בבית."

* "למרות שתמיד שמרתי לי [[כסף]] גם לימי צרה. חינכו אותי בבית שאדם צריך להתפרנס בזכות עצמו, גם אם הוא סופר או אמן, וכמו שהמדינה לא מפרנסת רופאים, היא לא צריכה לפרנס אמנים. מי שבזבז את כספו, בין שהוא אמן או מוֹכר בשוק, זכאי לאותן זכויות."

* "אנשים לא מבינים שלהיות סופרת זה לחיות עם עור נקוב. עור עם נקבים. [[סבל]] של אנשים, בעיקר של ילדים, חודר אלי והופך להיות חלק ממני. מישהי סיפרה לי על בנה שעבר אירוע מוחי, ואני מרגישה כאילו זה קורה לי. אני חשה איבוד יכולת לבנות חומה ביני לבין הזולת."

* "אני לא [[ביקורת|מבקרת]] את הטלוויזיה אלא את הריאליטי שההפקה מקצינה על מנת שיהיה יותר מעניין."

* "אני לא רואה סדרות נוער ולא קוראת ספרי נוער וזה מטעמים של פחד שישפיעו עליי. כל דבר בחיים נותן לי רעיון ואני מפחדת לגנוב רעיונות מסדרות אחרות, אז אני לא רואה את זה."

* "המגע הראשון שלי עם גורדון היה הלם, הפתעה. גיליתי שכל מה שאני יודעת עליו הוא הפוך. יגידו שהוא היה [[סוציאליזם|סוציאליסט]], שהוא הקים את הקיבוצים -– והכלוהכול הפוך מזה. הוא היה אנטי־סוציאליסט ואינדיבידואליסטו[[אינדיבידואליזם|אינדיבידואליסט]] קיצוני."

* "המפסידים הם הסופרים שמוכרים טוב. אני מפסידה המון מהמבצעים האלה, אבל זה מהלך שמצליח לעודד קריאה, ולכן לא אתנגד לו. אם רוצים לצ'פר סופרים, יש דרכים אחרות לעשות זאת. נראה לי מוזר שבתקופה שבה מדברים על צדק חברתי מזכירים באותה נשימה את 'זילות הספר' רק כי הוא נמכר במחיר שווה לכל נפש." ~ על חוק הסופרים