ברונו בטלהיים: הבדלים בין גרסאות בדף

'''[[W:ברונו בטלהיים|ברונו בטלהיים]]''' (בגרמנית: '''Bruno Bettelheim'''){{כ}}; (1903 - 1990) היה פסיכואנליטיקאי יהודי־אוסטרי־[[ארצות הברית|אמריקאי]] שנולד בוינהבווינה.

* "כולנו [[אנוכיות|אנוכיים]], אך כולנו מסוגלים לשתף פעולה עם אחרים."

* "לו המבוגרים לא היו אוהבים תמונות [[אלימות]], אמצעי התקשורת לא היו מגישים אותן בכזו עקשות ובכזה מגוון."

* "אם יש הרבה [[נישואים]] שמסתיימים בגירושין, זה בגלל שאנשים לא למדו, כשהיו קטנים, להסתגל להוריהם."

* "כיום נעלמו מרבית המרכיבים שקשרו ילדים להוריהם. את מקומם צריכים היו לתפוס [[רגש]]ות, אולם כדי לפתח ולהעמיק קשר רגשי יש צורך בזמן ובמאמץ. ואז נכנסה ה[[טלוויזיה]] לתמונה. הטלוויזיה גוזלת את הזמן הדרוש לקירוב הלבבות ומחבלת באופי הקשרים במשפחה"."{{הערה|1=ידיעות אחרונות, 12.7.87 ביולי 1987}}

* "כל חיי עבדתי עם ילדים שחייהם נהרסו על ידי אמהות ששנאו אותם."{{הערה|1=1967 The Empty Fortress: Infantile Autism and the Birth of the Self, The Free Press, New York 1967 (=המבצר הריק)}}

* "כל אגדה היא בבחינת ראי קסמים המשקף היבטים מסוימים של עולמנו הפנימי, ושל הצעדים הדרושים להתפתחותנו מטרום בגרות ל[[בגרות]]. לאלה הנפתחים לראות מה שרוצה האגדה למסור, היא נעשית למעין בריכה שקטה ועמוקה שאינה משקפת בתחילה אלא את דמותנו בלבד. אך מאחורי דמות זו, בעומקה של הבריכה, אנו מגלים במהרה את המערבולות הפנימיות של נפשנו, ואת הדרכים להשכין שלום בתוך תוכנו וביחסנו עם העולם, וזהו הגמול למאבקנו."

* "ה[[חג]]ים הם ימי השנה הסודיים של הלב... ובילדותנו חיכינו לימים אלו, החוזרים ובאים מידי שנה בשנה, בשמחה ובהתלהבות, וצפינו את הנאותיהם שבועות רבים ושמא אף חודשים ואפילו שנה תמימה, מראש. החגים סימנו בסימני־פיסוק נעימים ביותר את חיינו, והעניקו משמעות חיובית לזמן החולף... משמעותם לגבינו מעוגנת במעמקי ה[[לא-מודע|לא־נודע]] שלנו; בשל כך קורא להם [[W:הנרי וודסוורת' לונגפלו|לונגפלו]] (משורר): 'ימי השנה הסודיים של הלב'. רגשותינו כלפי אותם ימים מיוחדים במינם ומופנמים אפוא בקרבנו ונעשים לחלק מחיינו הפנימיים הכמוסים... החגים הנחגגים סביב שולחן חגיגי ועמוס כל־טוב, מתייצבים איפוא נגד חרדותיו הגדולות ביותר של הילד... 'התכנסות השבט' מוכיחה לילד שלמען בטחונו מפני נטישה אין עליו לסמוך רק על הוריו, אלא שיש קרובי־משפחה רבים אחרים שיעמדו לצידו בשעת משבר ויגנו עליו מפניה... בדרך זו החגים נמנים עם ההתנסויות הבונות ביותר שאנו יכולים להעניק לו לחיזוק בטחונו."<ref>ברונו בטלהיים, 'הורה מתקבל על הדעת', עמ' 322-325322–325</ref>