נחום ברנע: הבדלים בין גרסאות בדף

* "כשגמר את הקריאה החזיר את התנ"ך אל כיסו, ואמר שכל מי שמחזיק במשהו שלקח שלל יוציא אותו שם וישים במרכז המעגל. אחר־כך יבדוק הוא אישית בתוך הרכבים. אם אז ימצא משהו, יעיפו אנשים למשפט צבאי. אחד אחד פנו האנשים לאחור וטיפסו על כלי הרכב. הם שלפו משם כמות מדהימה של נכסים, החל בנשק ובתחמושת וגמור בשרפרפי קש. בהדרגה הפכה השלכת השלל לכם פולחני עתיק. באותם רגעים הרגשתי דחף שאיננו בר־כיבוש להיות חלק מהטכס. היה לי בכיס פנקס חוגר של חייל סורי, שמצאתי ליד גופתו. הלכתי אל מרכז המעגל והנחתי את הפנקס בערמה. בבת אחת רווח לי. הייתי בפנים. ציפורי הורה לרכז את השלל בשתי ערמות: האחת של ציוד צבאי, נשק ותחמושת הוחזרה לאחת המשאיות. על השנייה הורה לשפוך בנזין. כשהדלקנו אותה, חשבתי שכך הרגישו המאמינים בעת העלאת הקורבנות בבית המקדש. אני חושב שהייתי מאוד צעיר בתקופה ההיא. ציפורי נמנע מלערוך חיפוש נוסף. הוא הבין, כנראה שאין צורך הרי בלהט הטכס היו האנשים מוכנים להביא למדורה גם את הבגדים שהביאו מהבית, ואולי לא רצה לקלקל את השיעור החינוכי הגדול שנתן במעשים קטנים. זה היה מקור הרושם האדיר שהותיר עלינו תמיד: היכולת לראות את הדברים בגדול ולהגיב עליהם בגדול. כשהגענו, לאחר שעות אחדות אל הכותל, הרגשנו מרומים. הכותל נראה כל־כך קטן." ~ ([http://www.gshavit.net/site/wordDocs/Nahal-Oz/Ehud-Sallal.htm מסדר שלל])

* "לפני קרוב לשנתיים יצאתי לבסיס האימונים החטיבתי של ה[[W:חטיבת הצנחנים|צנחנים]], בחמאם אל־מליח, בצפון הבקעה. נפגשתי עם פלוגת טירונים של [[W:גדוד 101|צנחנים]], שהתאמנה בגבעות החשופות, הבוערות מחום. במצבת הסגל מצאתי את כל עם ישראל. היו שם, בניגוד לעבר, רק שני קיבוניקים; אחד משמרת, קיבוץ של השומר־הצעיר, ואחד משדה־אליהו, קיבוץ דתי. שמו של הבחור משדה־אליהו היה [http://www.izkor.gov.il/HalalKorot.aspx?id=514968 נדב מילוא]. הוא היה ה[[W:מפקד פלוגה|מ"פ]]. כשנגמר התרגיל הוא כינס כמה מחייליו מתחת לעץ, בלב השטח. כאשר הסיר את הקפלס"ט מראשו, נפלה הכיפה הסרוגה שלו. כתבתי אז על החבורה: 'הם לא ששים להיחשף. אומרים על נדב, המ"פ, שיש לו דעות מכאן ועד להודעה חדשה. הוא נמנע מלומר אותן. מתבייש ממני. מתבייש מהקצינים שלו. מתבייש מנסיבות הזמן. יש הרבה דברים שפעם היו מובנים מאליהם ועכשיו הם לא ברורים, אמר. 'למשל? פעם היה ברור שיהודי לא מרים יד על שוטר או חייל. ומה עוד? הוא שתק'. לפני חודש פגשתי את נדב מילוא שוב בלבנון. הוא היה מ"פ מצטיין. השבוע, ליוו אותו אלפים אל מנוחתו האחרונה, בקיבוץ שדה־אליהו. על קברו הונח זר מאת הורי פלוגת הטירונים ההיא: הם העריצו אותו." ~ מתוך ספרו "ימי [[בנימין נתניהו|נתניהו]]", עמודים 307 - 308

 

==קישורים חיצוניים==