משה שרת: הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
"דרך הגשמת הציונות היא דרך הניצול המקסימלי של ההזדמנויות ההיסטוריות"
המיסטיקה הציונית
שורה 37:
* "כאשר התחלנו לחזור לארצנו לאחר גלות של אלפיים שנה, ידענו כי אנו חוזרים לארץ שאינה ריקה מאדם. מצאנו אותה מיושבת, ולא בדלילות, ומיושבת על־ידי עם מפותח למדי, אשר בניו הם בעלי הכרה אישית וקיבוצית." ~ (באידיש) בישיבה ז' של הקונגרס הציוני ה-20 בתור ועדה מדינית, ציריך, 9.8.1937.{{הערה|שם=בקונגרס ה-20|1=[http://www.sharett.org.il/cgi-webaxy/sal/sal.pl?lang=he&ID=880900_sharett_new&act=show&dbid=bookfiles&dataid=1348 דברים בקונגרס הציוני ה-20], באתר העמותה למורשת משה שרת}}
* "דרך הגשמת הציונות היא דרך הניצול המקסימלי של ההזדמנויות ההיסטוריות" ~ בישיבה ז' של הקונגרס הציוני ה-20 בתור ועדה מדינית, ציריך, 9.8.1937.{{הערה|שם=בקונגרס ה-20}}
* אין פירוש הדבר לוותר על המיסטיקה הציונית. פירושו הוא לרתום את המיסטיקה הציונית ככוח מניע במפעלנו. אולם מיסטיקה ציונית, המפריעה לנו להפיק את התועלת מההזדמנויות הניתנות לנו למעשה, אויבת היא להגשמת הציונות. הן גם אותה המיסטיקה הציונית, השלטת בחוגים ידועים של היהדות הדתית ואשר הביאה את החוגים האלה בשעתם לידי התנגדות גמורה לציונות, היו לה שורשים עמוקים בעם. וזוהי זכותה הגדולה של תנועת "המזרחי", שהיא ניצחה את המיסטיקה ההיסטורית העקרה הזאת והפכה את הקשר הדתי של העם היהודי אל ארץ ישראל לכוח מפרה בעבודת הגאולה המעשית." ~ (באידיש) בישיבה ז' של הקונגרס הציוני ה-20 בתור ועדה מדינית, ציריך, 9.8.1937.{{הערה|אביבה חלמיש, '''מבית לאומי למדינה בדרך''', האוניברסיטה הפתוחה, כרך ג, עמ' 261.}}
* "כשעכשיו באים אלי מורים ותלמידים ושואלים, אם אין חשש לערוך טיול למחוז ערבי זה או אחר – הנני מוכרח לשאול למפרע איזו השפעה יכולה להיות להופעתה של שיירת טיילים יהודים בפינה נידחת של הארץ על הלך־רוחם של הערבים בסביבה, איזה הד יהיה לדבר בעיתונות הערבית, איזה קשיים פוליטיים מיותרים הדבר עלול לגרום, ולאיזה תוצאות עוד יותר חמורות הדבר עלול להביא... ובמקרים רבים אני מוכרח להגיד: אל תלכו." ~ (באידיש) בישיבה ז' של הקונגרס הציוני ה-20 בתור ועדה מדינית, ציריך, 9.8.1937.{{הערה|אביבה חלמיש, '''מבית לאומי למדינה בדרך''', האוניברסיטה הפתוחה, כרך ג, עמ' 263.}}
* "כאשר ניגשה הציונות אל הערבים בארץ, משום-מה ציפתה מהם שהם יתנו דעתם על טובת ההנאה הכלכלית שלהם ועל הסיכוי להתקדמות חברתית – בהשמטה גמורה של הבעיה הלאומית... אמרנו: אנחנו מביאים להם ברכה... אנחנו ציפינו שהם ימכרו את בכורתם הלאומית בארץ הזאת בנזיד העדשים הכלכלי והחברתי".{{הערה|מיכאל בריצ'ר, ''על משה שרת ודוד בן-גוריון'', 1972, בתוך: יעקב ורנה שרת (עורכים), '''שוחר שלום''' – היבטים ומבטים על משה שרת, עמ' 366. מתוך ההרצאה "ישראל וערב – מלחמה ושלום", שנשא באוקטובר 1957 בבית ברל, ופורסמה בגיליון הראשון של "אות", רבעון "המערך", אוקטובר 1966.}}