משה שרת: הבדלים בין גרסאות בדף
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Liadmalone (שיחה | תרומות) המיסטיקה הציונית |
Liadmalone (שיחה | תרומות) סדר כרונולוגי |
||
שורה 19:
* "בכל מצב גרוע יש גם צד לטובה – שכן אותה שעה מצטללים הדברים בהכרה."
* "ייתכן שלא כל זוג משקפיים הוא הזוג המתאים וייתכן שצריך גם את המשקפיים הטובות לשפשף קצת יותר כדי לראות את האמת כמו שהיא."
* "תהיתי על מהותו וגורלו של עם זה, המסוגל לעדינות נפש, לאהבה עמוקה של הבריות - ועם זה הוא מוציא מתוך שורות טובי הנוער בחורים המסוגלים לרצוח בדעה צלולה ובדם קר. איזו משתי הנשמות המתרוצצות בין דפי ה[[תנ"ך]] תנצח את יריבתה בקרב העם הזה?"▼
* "מעשה תגובה על מרחץ דמים זה רק יטשטש את רשמו המחריד, ויעמיד אותנו בדרגה שווה עם המרצחים מהצד שכנגד. מוטב לנו לעשות מעניין מעלה עקרבים מנוף להתקפה מדינית על המעצמות, למען יפעילו לחץ על ירדן שכמוהו עוד לא היה". ~ על [[W:טבח מעלה עקרבים|טבח מעלה עקרבים]]▼
* "הערבים קיימים, בתוכנו ומסביבנו, ועלינו להביא בחשבון קודם־כול אותם, ורק נוסף להם את התורכים, הפרסים, וכו'."
* "אין יוצרים מסגרת צבאית היום על־מנת לפרק אותה מחר. יצירת מסגרת צבאית פירושה אוריינטציה פוליטית מסוימת."
* "בכל [[מלחמה]] יש סכנות, אך הימנעות ממלחמה בכלל נראית לנו כסכנה החמורה ביותר." ~ בשיחה עם הנציב העליון הבריטי [[w:ארתור ווקופ|ארתור ווקופ]]
* "את גבולות הארץ לא קבעו תביעותינו ההיסטוריות, אלא הנקודות שהיו לנו. תפקידנו עכשיו הוא – לחטוף וליישב". ~ בישיבת מרכז מפא"י, 7.6.1937.{{הערה|'''יומן מדיני תרצ"ז''', עמ' 173, בתוך: אביבה חלמיש, '''מבית לאומי למדינה בדרך''', האוניברסיטה הפתוחה, כרך ג, עמ' 151.}}
* "כאשר התחלנו לחזור לארצנו לאחר גלות של אלפיים שנה, ידענו כי אנו חוזרים לארץ שאינה ריקה מאדם. מצאנו אותה מיושבת, ולא בדלילות, ומיושבת על־ידי עם מפותח למדי, אשר בניו הם בעלי הכרה אישית וקיבוצית." ~ (באידיש) בישיבה ז' של הקונגרס הציוני ה-20 בתור ועדה מדינית, ציריך, 9.8.1937.{{הערה|שם=בקונגרס ה-20|1=[http://www.sharett.org.il/cgi-webaxy/sal/sal.pl?lang=he&ID=880900_sharett_new&act=show&dbid=bookfiles&dataid=1348 דברים בקונגרס הציוני ה-20], באתר העמותה למורשת משה שרת}}▼
* "דרך הגשמת הציונות היא דרך הניצול המקסימלי של ההזדמנויות ההיסטוריות" ~ בישיבה ז' של הקונגרס הציוני ה-20 בתור ועדה מדינית, ציריך, 9.8.1937.{{הערה|שם=בקונגרס ה-20}}▼
* אין פירוש הדבר לוותר על המיסטיקה הציונית. פירושו הוא לרתום את המיסטיקה הציונית ככוח מניע במפעלנו. אולם מיסטיקה ציונית, המפריעה לנו להפיק את התועלת מההזדמנויות הניתנות לנו למעשה, אויבת היא להגשמת הציונות. הן גם אותה המיסטיקה הציונית, השלטת בחוגים ידועים של היהדות הדתית ואשר הביאה את החוגים האלה בשעתם לידי התנגדות גמורה לציונות, היו לה שורשים עמוקים בעם. וזוהי זכותה הגדולה של תנועת "המזרחי", שהיא ניצחה את המיסטיקה ההיסטורית העקרה הזאת והפכה את הקשר הדתי של העם היהודי אל ארץ ישראל לכוח מפרה בעבודת הגאולה המעשית." ~ (באידיש) בישיבה ז' של הקונגרס הציוני ה-20 בתור ועדה מדינית, ציריך, 9.8.1937.{{הערה|אביבה חלמיש, '''מבית לאומי למדינה בדרך''', האוניברסיטה הפתוחה, כרך ג, עמ' 261.}}▼
* "כשעכשיו באים אלי מורים ותלמידים ושואלים, אם אין חשש לערוך טיול למחוז ערבי זה או אחר – הנני מוכרח לשאול למפרע איזו השפעה יכולה להיות להופעתה של שיירת טיילים יהודים בפינה נידחת של הארץ על הלך־רוחם של הערבים בסביבה, איזה הד יהיה לדבר בעיתונות הערבית, איזה קשיים פוליטיים מיותרים הדבר עלול לגרום, ולאיזה תוצאות עוד יותר חמורות הדבר עלול להביא... ובמקרים רבים אני מוכרח להגיד: אל תלכו." ~ (באידיש) בישיבה ז' של הקונגרס הציוני ה-20 בתור ועדה מדינית, ציריך, 9.8.1937.{{הערה|אביבה חלמיש, '''מבית לאומי למדינה בדרך''', האוניברסיטה הפתוחה, כרך ג, עמ' 263.}}▼
* "השכנוע וההסברה ערכם המדיני מוגבל... ערכה של הסברה היסטורית הוא רק במידה שהיא נשענת על ישות מדינית קיימת ועומדת". ~ שרת לבן-ציון דינור, בימי ועדת וודהד, 1938.{{הערה|בן-ציון דינור, ''ייחוד דמותו של משה שרת'', 6.8.1965, בתוך: יעקב ורנה שרת (עורכים), '''שוחר שלום''' – היבטים ומבטים על משה שרת, עמ' 142.}}▼
* "אין שליטה. הרוויזיוניסטים חידשו פעולתם ועוד ידם נטויה. הם לקחו את כולם. עוור, פיסח, אפילו מושב זקנים שלם. הם אינם מקפידים על חומר אנושי רצוי. יש להעלות את הטובים בלבד. ואת המנוולים, לגרש מחופי הארץ." ~ יוני 1941
* "אינני מאמין שנשיג הסכם עם הערבים לשם גידול כוחנו בארץ." ~ בישיבת הנהלת הסוכנות היהודית
* "רצונו של העם היהודי הוא שיחוג את ניצחונו על כל המכשולים, כי עמו כוחות היצירה." ~ ראיון עם ג'ון הוטורן הול, המזכיר הראשי של ממשלת המנדט הבריטי
* "ההיסטוריה גזרה על ארץ־ישראל להיות מולדתו וארץ עתידו של העם היהודי." ~ יומן עבודה ב"יומן מדיני", כרך ב', עמ' 322
▲* "תהיתי על מהותו וגורלו של עם זה, המסוגל לעדינות נפש, לאהבה עמוקה של הבריות - ועם זה הוא מוציא מתוך שורות טובי הנוער בחורים המסוגלים לרצוח בדעה צלולה ובדם קר. איזו משתי הנשמות המתרוצצות בין דפי ה[[תנ"ך]] תנצח את יריבתה בקרב העם הזה?"
▲* "השכנוע וההסברה ערכם המדיני מוגבל... ערכה של הסברה היסטורית הוא רק במידה שהיא נשענת על ישות מדינית קיימת ועומדת". ~ שרת לבן-ציון דינור, בימי ועדת וודהד, 1938.{{הערה|בן-ציון דינור, ''ייחוד דמותו של משה שרת'', 6.8.1965, בתוך: יעקב ורנה שרת (עורכים), '''שוחר שלום''' – היבטים ומבטים על משה שרת, עמ' 142.}}
▲* "מעשה תגובה על מרחץ דמים זה רק יטשטש את רשמו המחריד, ויעמיד אותנו בדרגה שווה עם המרצחים מהצד שכנגד. מוטב לנו לעשות מעניין מעלה עקרבים מנוף להתקפה מדינית על המעצמות, למען יפעילו לחץ על ירדן שכמוהו עוד לא היה". ~ על [[W:טבח מעלה עקרבים|טבח מעלה עקרבים]]
* "חבלנות וחוצפה יתרות מאלו קשה לתאר... אני שולל את פרס תכלית השלילה ורואה בעליית קרנו קלקלה מוסרית ממארת ביותר – אקרע קריעה על המדינה אם אראנו יושב על כסאו של שר בישראל." ~ על [[שמעון פרס]]
* "עלינו לשמור על נפש כל יהודי, שלא יראה בַרובֶה את אלוהיו." ~ נאום בוועידת הסתדרות העובדים
* "בארץ ישראל יש יהודים מכל מיני סוגים
* "קיומנו הלאומי, היותנו לעם, תלויים בארץ־ישראל." ~ בישיבת הנהלת הסוכנות היהודית
* "לאיים מותר רק בשעה שאפשר לקיים את האיום." ~ בישיבת הוועדה המדינית של מפא"י
▲* "כאשר התחלנו לחזור לארצנו לאחר גלות של אלפיים שנה, ידענו כי אנו חוזרים לארץ שאינה ריקה מאדם. מצאנו אותה מיושבת, ולא בדלילות, ומיושבת על־ידי עם מפותח למדי, אשר בניו הם בעלי הכרה אישית וקיבוצית." ~ (באידיש) בישיבה ז' של הקונגרס הציוני ה-20 בתור ועדה מדינית, ציריך, 9.8.1937.{{הערה|שם=בקונגרס ה-20|1=[http://www.sharett.org.il/cgi-webaxy/sal/sal.pl?lang=he&ID=880900_sharett_new&act=show&dbid=bookfiles&dataid=1348 דברים בקונגרס הציוני ה-20], באתר העמותה למורשת משה שרת}}
▲* "דרך הגשמת הציונות היא דרך הניצול המקסימלי של ההזדמנויות ההיסטוריות" ~ בישיבה ז' של הקונגרס הציוני ה-20 בתור ועדה מדינית, ציריך, 9.8.1937.{{הערה|שם=בקונגרס ה-20}}
▲* אין פירוש הדבר לוותר על המיסטיקה הציונית. פירושו הוא לרתום את המיסטיקה הציונית ככוח מניע במפעלנו. אולם מיסטיקה ציונית, המפריעה לנו להפיק את התועלת מההזדמנויות הניתנות לנו למעשה, אויבת היא להגשמת הציונות. הן גם אותה המיסטיקה הציונית, השלטת בחוגים ידועים של היהדות הדתית ואשר הביאה את החוגים האלה בשעתם לידי התנגדות גמורה לציונות, היו לה שורשים עמוקים בעם. וזוהי זכותה הגדולה של תנועת "המזרחי", שהיא ניצחה את המיסטיקה ההיסטורית העקרה הזאת והפכה את הקשר הדתי של העם היהודי אל ארץ ישראל לכוח מפרה בעבודת הגאולה המעשית." ~ (באידיש) בישיבה ז' של הקונגרס הציוני ה-20 בתור ועדה מדינית, ציריך, 9.8.1937.{{הערה|אביבה חלמיש, '''מבית לאומי למדינה בדרך''', האוניברסיטה הפתוחה, כרך ג, עמ' 261.}}
▲* "כשעכשיו באים אלי מורים ותלמידים ושואלים, אם אין חשש לערוך טיול למחוז ערבי זה או אחר – הנני מוכרח לשאול למפרע איזו השפעה יכולה להיות להופעתה של שיירת טיילים יהודים בפינה נידחת של הארץ על הלך־רוחם של הערבים בסביבה, איזה הד יהיה לדבר בעיתונות הערבית, איזה קשיים פוליטיים מיותרים הדבר עלול לגרום, ולאיזה תוצאות עוד יותר חמורות הדבר עלול להביא... ובמקרים רבים אני מוכרח להגיד: אל תלכו." ~ (באידיש) בישיבה ז' של הקונגרס הציוני ה-20 בתור ועדה מדינית, ציריך, 9.8.1937.{{הערה|אביבה חלמיש, '''מבית לאומי למדינה בדרך''', האוניברסיטה הפתוחה, כרך ג, עמ' 263.}}
* "כאשר ניגשה הציונות אל הערבים בארץ, משום-מה ציפתה מהם שהם יתנו דעתם על טובת ההנאה הכלכלית שלהם ועל הסיכוי להתקדמות חברתית – בהשמטה גמורה של הבעיה הלאומית... אמרנו: אנחנו מביאים להם ברכה... אנחנו ציפינו שהם ימכרו את בכורתם הלאומית בארץ הזאת בנזיד העדשים הכלכלי והחברתי".{{הערה|מיכאל בריצ'ר, ''על משה שרת ודוד בן-גוריון'', 1972, בתוך: יעקב ורנה שרת (עורכים), '''שוחר שלום''' – היבטים ומבטים על משה שרת, עמ' 366. מתוך ההרצאה "ישראל וערב – מלחמה ושלום", שנשא באוקטובר 1957 בבית ברל, ופורסמה בגיליון הראשון של "אות", רבעון "המערך", אוקטובר 1966.}}
* "יחסי האישי, כיהודי וכישראלי, כלפי המחתרת הוא שהבחורים האלה קידשו שם שמים...הם היו קנאי חרות ומתו מות גיבורים. אבל ההערכה המציאותית של האפשרויות והסכנות לא היתה מנת חלקם. התבונה המדינית היתה מהם והלאה. הם לקו בצרות אופק מבהילה". ~ על תפקיד המחתרת וה"טרור" בסיום השלטון הבריטי (1964).{{הערה|גאולה כהן, ''בלי הכרזת או"ם לא היתה מועילה שום העזה, ולהיפך'', ראיון במעריב, מדור "השולחן המרובע", 15.4.1964, בתוך: יעקב ורנה שרת (עורכים), '''שוחר שלום''' – היבטים ומבטים על משה שרת, עמ' 520.}}
| |||