יעל שרוני: הבדלים בין גרסאות בדף

'''[[w:יעל שרוני|יעל שרוני]]''' (נולדה ב־10 באוגוסט 1975) היא שחקנית [[ישראל|ישראלית]], זוכת פרס האקדמיה לטלוויזיה.

 

* "בגיל 17 התגלגלתי לשיעור חד־פעמי אצל ניסן נתיב ואמרו לנו ללכת במעגל כמו קופים. הציניות הטינאייג'רית התפרצה ממני. למה שאני אלך במעגל כמו קופה? מה, אני שרוטה? בסדנה של יורם אמרתי לעצמי 'על החיים ועל המוות, זה המסע שלך, באת לבדוק אז תבדקי'. כשהייתי צריכה לעשות משהו מול אנשים זרים חששתי שאתפגר במקום. אבל עוד לפני שארבעת החודשים הגיעו לסיומם רציתי להפסיק את הלימודים לתואר, שהפך לטפל עבורי. ההורים לחצו עליי להמשיך, הלחץ שלהם ישב לי על עקב אכילס של 'אחת שמתחילה ולא מסיימת', אז חרקתי שיניים עד לקבלת התעודה. יום אחרי זה, בגיל 24, עברתי לתל־אביב ונרשמתי ללימודי משחק. אני לא מצטערת על שלא התחלתי קודם. התואר הראשון מחק ממני את הציניות והוביל אותי לבשלות שאיפשרה לי להתמודד עם הפחד מחשיפה, מכישלון, ומהאפשרות שאני אעמוד על הבמה ואדבר ואף אחד לא יבין מה אני עושה." ~ על ההתחלה בתחום לימודי המשחק (סמדר שיר, [http://www.yediot.co.il/articles/0,7340,L-4853486,00.html '''"לפעמים אני אשת קריירה של המאה ה־21 ולפעמים אני עקרת בית נואשת בפרברים"'''], באתר ידיעות אחרונות, 14 בספטמבר 2016)

* "למזלי, אחרי כל היריון חיכתה לי עבודה וזה בהחלט הציל אותי. אני לא מאלו שיוצאות מחדר הלידה ומכריזות על פסק זמן. גם כאמא טרייה היה לי קשה מאוד להתרכז רק בחיתולים. כשסיימתי את חופשת הלידה הראשונה נכנסתי לתקופה הכי מאתגרת בחיי. צילמתי שלושה פרויקטים במקביל – '[[רמזור (סדרת טלוויזיה)|רמזור]]', 'סרוגים' ו'המיוחדת'. בשני ההריונות הבאים עשיתי קמפיין ופתאום מצאתי את עצמי עובדת לא קשה ומרוויחה הרבה. זה רע?... אני אף פעם לא מונעת מהפחד של 'מה יהיה אם לא יהיה', אלא מהאמונה שיהיה טוב, וזה עובד. עובדה, אחרי שאלה נולדה צילמתי את העונה השנייה של 'היהודים באים' ואת 'תריץ אחורה' וגם חזרתי לבית ליסין, להצגה 'המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה' שבה שיחקתי לפני ההיריון. זו הסיבה שפעמיים בשבוע אני רצה בפארק הירקון עם מאמן ופעם בשבוע אני רצה בפארק רמת־גן לבד. סיסמאות כמו 'לאכול פחות ולאכול בריא' מצלצלות נהדר עד שאני רואה מתוקים. הכי קשה לי לעמוד בחום הזה מול גלידה. איך אפשר? נדב ואני יודעים שהעבודה שלי באה בצרורות. יש תקופה של פיק ויש תקופה של מנוחה. כשמגיע הפיק כולם מתגייסים וזה מקסים. כשאין לחץ אני פנויה לעשות לביתי. לפעמים אני אשת קריירה של המאה ה־21 ולפעמים אני עקרת בית נואשת בפרברים. לדוגמה, אני מאוד אוהבת לבשל, אבל גם זה בא לי בפיקים. יש שבועיים של גורמה ושבועיים של 'תזמינו משהו' או 'שימו פסטה בסיר'. המשפחה התרגלה." ~ על הניווט בין קריירה ובין חיי משפחה (סמדר שיר, [http://www.yediot.co.il/articles/0,7340,L-4853486,00.html '''"לפעמים אני אשת קריירה של המאה ה־21 ולפעמים אני עקרת בית נואשת בפרברים"'''], באתר ידיעות אחרונות, 14 בספטמבר 2016)

* "המצב באמת לא מזהיר, ואני מרגישה שאני צריכה להיות יותר פעילה בנושאים האלה. האמת היא שעכשיו אני קצת פעילה באיגוד השחקנים, שח"ם... ושמע, זה ש[[יאיר לפיד]] עכשיו הולך לפוליטיקה, זה בכלל הפך אותי לאקטיבית יותר. אמרתי לעצמי, 'די, אם יאיר יוצא מהקומפורט זון שלו, אז קדימה, גם אני יכולה. אני חושבת שגם לנו מגיע איזה [[ברק אובמה|אובמה]] כזה... בהחלט יש מצב שאני משלשלת יאיר. אני שותה תה עם זוטא, ואחר כך אשלשל יאיר." ~ על פוליטיקה (יוני בינרט, [http://xnet.ynet.co.il/xo/articles/0,7340,L-3092679,00.html '''"יעל שרוני נגמלת מריאליטי ומצטרפת למשטרה"'''], באתר Xnet,{{כ}} 18 בינואר 2012)

* "גם אני צורכת ריאליטי, אבל יש פשוט אוברדוז מטורף של הדבר הזה בזמן האחרון. מטורף. באיזשהו שלב אתה פשוט אומר לעצמך 'די, אני לא רוצה לראות יותר את החיים של האנשים האלה! למה זה אמור לעניין אותי?'. לפעמים פשוט בא לך על משהו גדול מהחיים, והמציצנות הזו שהתוכניות האלה נותנות לך כבר גורמת לך להרגיש לא נוח. אני מתה על 'המירוץ למיליון' כבר מהעונה הראשונה, וכבר מאז אני מפנטזת שאני עושה את זה." ~ על תופעת תוכניות המציאות (יוני בינרט, [http://xnet.ynet.co.il/xo/articles/0,7340,L-3092679,00.html '''"יעל שרוני נגמלת מריאליטי ומצטרפת למשטרה"'''], באתר Xnet,{{כ}} 18 בינואר 2012)

* "יכול להיות שהלא בסדר פשוט יוצא במשחק. אני לא אדם דרמטי מדי, למרות שאולי בעלי יטען אחרת. אולי את צריכה לדבר איתו על ה־בסדר, הוא יגיד לך שלא. כשהייתי ילדה ניסיתי להיות בסדר. היה לי רצון שיהיה בסדר. קצת לרצות את כולם. זה היה חלק מהאג'נדה שלי. לא היה גיל שבו מרדתי. כשבחרתי ללמוד משחק כנראה שזה היה המרד. היה בפעולה הזו משהו שהיה ללכת נגד כל מה שעשיתי עד אז, נגד המסלול שהיה צפוי לי. ההורים שלי מאוד תמכו במסלול של התואר שעשיתי אז, וציפו שאני אהיה אשת יחסי ציבור או פרסומאית. לא מזמן מצאתי מכתב שכתבתי להורים שלי כשהייתי חיילת והם היו בחו"ל בשליחות של שלוש שנים. נדהמתי לקרוא שכתבתי להם שכשאסיים את הצבא אעשה תואר במנהל עסקים ואז תואר שני. מסלול נורא בסדר כמו שאת אומרת. אבל אחר כך הלכתי לעשות משהו שהוא לא מהתחום שהם יכולים להבין ולתת לי עצות כמו שהם רגילים. מישהו אחר יכול לומר שזה לא הרבה אבל מהצד שלי זה היה המון. באתי ללימודים עם סנטר מאוד חזק של עצמי. ידעתי מי אני ושאני הולכת ללמוד מקצוע. אחרי שלוש שנים יצאתי ההפך הגמור. לא היה לי סנטר של עצמי. זה פירק, טשטש לי את האישיות. הרגשתי שאני לא יודעת מי אני. איבדתי את עצמי ולא ידעתי איפה יעל שנכנסה לבית ספר. הכל הוטל בספק פתאום ואז הלכתי לטיפול כי הרגשתי שאין לי במה להיאחז בפנים ושאני צריכה להיאחז רק בדברים שבחוץ. בטיפול הרגשתי מאוד אבודה. בסופו של דבר, הטיפול עזר לי ופוגג את כל הפחדים של 'אין לי אישיות'." ~ על המהפך שעברה מאחת שהולכת בתלם סלול ועד היותה שחקנית (יערה יעקב, [http://www.nrg.co.il/online/47/ART2/202/272.html '''"את בסדר: ראיון עם יעל שרוני"'''], באתר nrg,{{כ}} 22 בינואר 2011)

* "יש מחיר בלהיות שחקן ומחיר בלהיות סלבס. המחיר במשחק הוא שאתה מרגיש כל הזמן שאתה בחוסר ודאות אם תהיה עבודה או לא, אם אהיה טובה, אם יאהבו אותי או את המוצר או לא. אין שקט וזה מחיר גדול מאוד ואתה צריך לחנך את עצמך לנסות למצוא את השקט. עכשיו, כשיש הצגות בערב ואני ונדב כמעט לא מתראים – גם זה סוג של מחיר. המחיר של להיות סלב זה פולשנות לא נעימה וזה שאנשים לא יודעים את הגבול. מצד אחד, מאוד נעים ללכת ברחוב ולשמוע אנשים אומרים לך שהם אוהבים את מה עושה, אבל לפעמים הם מרגישים צורך להביך אותך כי יש ביניכם איזו משפחתיות שלא באמת קיימת אז זה לא תמיד נעים. מישהו יכול לבוא ולומר שהפרק האחרון לא היה טוב בעיניו. צריך להשלים עם זה כי זה חלק מהמקצוע." ~ על ההבדל בין להיות שחקן ולבין להיות סלבס (יערה יעקב, [http://www.nrg.co.il/online/47/ART2/202/272.html '''"את בסדר: ראיון עם יעל שרוני"'''], באתר nrg,{{כ}} 22 בינואר 2011)