מחברות האוקטבו: הבדלים בין גרסאות בדף

'''מַחְבָּרוֹת הָאוֹקְטָבוֹ''' הן שמונה מחברות שהתגלו בעיזבונו של [[פרנץ קפקא]] הכולליםהכוללות אפוריזמים וקטעי סיפורים ויומנים שכתב הסופר. הן יצאו לאור ב־1953 ותורגמו לעברית.

* "אי כשרותה של המטרה עשוייהעשויה להסיח את הדעת מאי כשרותו של האמצעי."

* "המאמיןה[[אמונה|מאמין]] אינו יכול לחוות ניסים. אין רואים כוכבים לאור היום."

* "הרעה[[רוע|רע]] הוא שמיו המכוכבים של הטובה[[טוב]]."

* "שלושה דברים: לראות את עצמך כמשהו זר, לשכוח את המראֶה, לשמור על המבט."

* "אמונתנו היא סנוור מן [[אמת]]: האור על הפרצוף המעוות הנרתע -– רק הוא אמיתי."

* "[[w:פוסידון|פוסידון]], נמאס עליו ה[[ים]] שלו. תלת הקלשון שלו נשמט מידיו. שותק יושב על חוף מסולע, ושחף המום מנוכחותו חג במעגלים מהוססים סביב ראשו."

* "הרע יש שהוא מפתיע. לפתע הוא הופך פניו ואומר: 'לא הבנת אותי', ואולי אמנם כן הוא. הרע לובש את צורת שפתיך, מניח לשיניך לנשוך בו, ובשפתיים החדשות – אף אחת מן הישנות לא התרפקה על חניכיך בצייתנות כזאת – אתה מבטא, לתדהמתך – אתה, את המילה הטובה."

* "ה[[אושר]] שבתנועהשב[[תנועה (פיזיקה)|תנועה]], הייאוש מן הצרות, הטירוף שבכוח הסבל. תחושת מועקה מול שלוות החוץ. כל זה גם בבת אחת וגם לסירוגין, אפילו בדממת הקץ."

* "את העולם הפנימי ניתן לחיות, אך לא ניתן לתאר. הפסיכולוגיה היא תיאור בבואת העולם הארצי במישור השמימי, או מוטב, תיאור בבואה כפי שאנחנו רוויים [[אדמה]], מדמים אותה לעצמנו, כי למעשה אין כלל בבואה, אנחנו רואים רק אדמה, בכל אשר נפנה."

* "רק בפוריםב[[פורים]] היה [[תיאטרון]] שאז היה חצקל בן דודי מדביק זקן שחור גדול על זקנקנו הבלונדיני הקטן, לובש את הקפטן (בגד שמעל לבגד) במהופך ומשחק בתפקיד חנווני יהודי עליז – לא יכולתי להסיר ממנו את עיני הילד הקטן שלי. הוא היה האהוב מכל בני דודי, דוגמתו לא נתנה לי מנוח, וכשמלאו לי בקושי שמונה שנים כבר בחדר כמו חצקל בן דודי. אך יצא הרבי מיד הייתה מועלית הצגת תאטרון בחדר ואני הייתי המפיק, הבמאי, בקיצור הכול, וגם המלקות שספגתי אחר כך מידי הרבי היו העזות ביותר. אך זה לא הפריע לנו: הרבי הילקה ואילו אנחנו המצאנו כל יום הצגת תאטרון אחרת."