מקס נורדאו: הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
עריכה
שורה 15:
* "אל נדבר בעקיפים. אפשר, שאדם ירצה לעבוד לטובתם של היהודים, בלא שתהא לו כל שאיפה לעלות לארץ־ישראל; אפשר, שישתדל להרבות את הנוחיות בגולה, שיתן להם בה שלוות־רוח ושמחת־חיים מרובות יותר; אבל אדם, שהולך אחרי נטיה זו, אינו רשאי להקרא בשם ציוני; הוא - שולל הציונות. הוא סולל את הדרך לפני ה[[W:התבוללות|התבוללות]], בין שהוא מסכים לה ובין שהוא מגנה אותה".{{הערה|''צוואה לציונות'' (1920) בתוך: '''מכס נורדאו אל עמו''', כרך שני, עמ' 250.}}
* "זה שלוש שנים מלעיטים את העם היהודי באגדה, שהרבה מיודעי דבר מלגלגים עליה. מספרים, ש[[W:חיים ויצמן|ד"ר ויצמן]], שמילא, בתור [[W:כימאי|חימאי]], שרות חשוב למינסטריון־הצבא הבריטי, הוזמן לנקוב את שכרו והוא השיב, שהוא דורש, בתור תגמול יחידי, את החזרתה של ארץ־ישראל לעם ישראל. זוהי מעשיה העשויה ליישן בה את התינוקות".{{הערה|''צוואה לציונות'' (1920) בתוך: '''מכס נורדאו אל עמו''', כרך שני, עמ' 256.}}
* "[[W:חיים ויצמן|ד"ר ויצמן]], העומד בראש [[W:ההסתדרות הציונית|ההסתדרות הציונית]] מיום שנעשתה לונדון מקום מושבה המרכזי הוא, כפי שיש לחשוב, האישיות המתאמת <big>פחות מכל</big> לנהל תנועה מדינית. הוא [[W:חובבי ציון|חובב־ציון]] בנפשו. הוא לא האמין ב[[W:ציונות מדינית|ציונות המדינית]], הוא נלחם בה בהתלהבות, שלא נתמעטה במשך 16 שנה. הוא היה מתנגדם החריף של הרצל ושל וולפסון ולא השלים עמהם אף פעם".{{הערה|''צוואה לציונות'' (1920) בתוך: '''מכס נורדאו אל עמו''', כרך שני, עמ' 263.}}
* "יש שעה, שהאדם חייב לבקש את ה[[צדק]] ב[[כוח]]."
* "שערי הנפש אינם נפתחים רק בסדר צר, הזר אינו חודר אלא לפרוזדור, ולא הלאה, והוא יישאר לעולם ועד מחוץ לחצרים שבתוך הנפש פנימה."