שלום חנוך: הבדלים בין גרסאות בדף

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 155:
* "ראיתי אותו (את מאיר אריאל) כשהוא היה חולה בבית. אז נסעתי לסיני וזה התגלגל והלך לבית חולים... הייתי בקשר עם תרצה (אריאל). אמרתי: 'הוא יצא מזה', היא אמרה לי: 'אני לא יודעת, לא יודעת.' והייתה שם איזו מדורה... אני אמרתי לעצמי: באלוהים אני לא מאמין, בשום דבר אחר אני לא מאמין, טוב. אני הולך עם המדורה הזאת. כל זמן שהיא תבער, כנראה הכול בסדר. היא כבתה."
* "זאת ההנחה היסודית שלי, שהעסק עצוב. העסק דפוק לחלוטין, אין פה מה לדבר. אני עצוב מראש. מה את חשבת, שאני רואה פרחים כל הזמן? אני מחפש אותם. עצוב בסיסית. נדמה לי שאני לא היחיד."
* "יום אחד היה לי מאוד עצוב. הייתי מאוד לבד, מאוד מאוד, והכול קרס עליי. אז הסתכלתי על זה וחשבתי על החיים וחשבתי גם, בעצם, אפשר לעצור את החיים. קוראים לזה 'להתאבד'. לא המילה הזאת עלתה בראש שלי. ואז יצאתי למרפסת ועמד שם מעין עץ, הייתי אומר, הכי חלש, רזה ולא בטוח שאפשר להעלות על הדעת... והדבר הראשון שקפץ לי לראש זה שהוא לא יכול ליטול את נפשו בידיו ולגמור את החיים שלו. הוטל עליו לעמוד, לעמוד. כלום הוא לא יכול לעשות. אמרתי: אה. הבנתי."
* "התאהבתי בגיל 11 או משהו במישהי בקיבוץ, וזאת הייתה אהבה, איך אומרים, אהבה נכזבת קוראים לזה? כלומר, היא לא הייתה נתונה לי. לבה לא היה נתון לי. וככה גדלתי, עד גיל 19 או 20, עם אהבה הכי גדולה בעולם למישהי. העולם שלי היה צבוע אז, אולי מאז גם. פשוט לאור האהבה חייתי. זה דווקא מה שאולי דישן את הרגשות שלי, את הכישרון שלי. זה מה שבעצם נתן לי תוכן: ההיכרות שלך עם כמה אתה יכול לאהוב."
* "לחכות להירדם זה איום ונורא. לפעמים אני מחכה שעתיים, שלוש עד שבאה השינה וחוטפת אותי."